מסמך עמדה

דיור ציבורי: מידע כללי

דירות ציבוריות הן דירות בבעלות ממשלתית שמספקות דיור מסובסד למשפחות הזכאיות לכך. כיום, כ-60 אלף משפחות חיות בדיור ציבורי בישראל; כ-60 אלף זכאים נוספים אינם מצליחים לממש את זכאותם לדיור (בשל סירובן של חברות הדיור להשמיש דירות שעומדות ריקות ובשל מחסור בדירות ציבוריות, זכאים רבים נמצאים ברשימת המתנה שנים על גבי שנים וזכאותם אינה ממומשת). מרבית הזכאים שזכאותם לא מומשה מהווים חלק מ-137,000 זכאי סיוע בשכר דירה.

בשני העשורים האחרונים מדינת ישראל ייבשה את מנגנון הדיור הציבורי. מ-1997 חלה התדרדרות ניכרת בתנאי הדיור, במספרם של הזכאים לדיור ובעיקר במספר הדירות שמוקצות לדיור ציבורי, זאת בתקופה של פערים כלכליים הולכים ומחריפים ועלייה במספר העניים בישראל. הסיבה העיקרית להרעה זו היא הקפאתו של חוק הדיור הציבורי, שנחקק ב-1998. לו יושם החוק, כספי המכירות של דירות ציבורית – כ-3 מיליארד ₪ – היו מופנים לקניית דירות ציבוריות חדשות. בפועל לא נקנתה או נבנתה ולו דירה חדשה אחת בשנים אלה.

בשנות האלפיים התרחשו שתי הרעות נוספות ביחס לזכאים לדיור ציבורי. בשנת 2004 החליטו משרדי האוצר והשיכון לשנות את שיטת החישוב של שכר הדירה לדיירי הדיור הציבורי. על פי משרד האוצר, היעד הוא שכל הדיירים שאינם נתמכים בקצבאות, ישלמו שכר דירה המקביל לזה שבשוק החופשי – כך שלא יהיה הבדל מהותי בין שכירת דירה ציבורית או פרטית. מסמך של מרכז המחקר של הכנסת מ-2006 מציין, כי "מגמה זו מנוגדת להגדרה הבסיסית של הדיור הציבורי, שאינו אמור להיות מנגנון רווחי המממן את עצמו, (אלא) מסובסד בידי המדינה כעזרה לנזקקים בחברה." בעקבות המהלך הועלו תעריפי שכר הדירה למשפחה במאות שקלים לאורך השנים.

ביולי 2011 הודיעה חברת עמידר (החברה הגדולה ביותר מבין החברות המנהלות את הדיור הציבורי) על כוונתה לצאת במבצע מכירות מאסיבי של דירות ונכסים אותן היא מנהלת עבור רשות הפיתוח, כאשר לראשונה ימכרו דירות כשדיירים מוגנים גרים בהן כדי שפינויים יבוצע על ידי יזמים פרטיים. משמעות הצהרות חברת עמידר, אם יצאו לפועל, היא גירוש של אלפים מהשכבות המוחלשות ביותר בחברה בישראל מבתיהם. נוכח מהלך זה החלה להתארגן קבוצה של מאויימים בפינוי, מפונים-לשעבר וזכאים לדיור ציבורי, שזכאותם לא מומשה, מכל רחבי הארץ – רמלה, יבנה, פרדס כץ, שכונת התקווה, רחובות, בית שאן, לוד, כפר שלם ועוד. הקבוצה שמה לה למטרה לשקם את הדיור הציבורי ולדאוג לאפשרות לדיור לכל בישראל.

דיור ציבורי: דרישות לשינוי מיידי

הדיור הציבורי הוא מנגנון בעל חשיבות רבה מאוד לחייהן של מאות אלפי משפחות בישראל ומהשכבות המוחלשות ביותר. לשיקום המנגנון נדרשת סדרת צעדים נרחבת, שללא התייחסות מפורשת אליהם אין סיכוי שתבוצע. לא תהיה זו הפרזה לומר שמדובר בדרישה החשובה ביותר מבין הדרישות הנוגעות לדיור בישראל.

הסדרת הדיור הציבורי חייבת לכלול את הסעיפים הבאים:

1. יישום רטרואקטיבי של חוק הדיור הציבורי משנת 1998 (יישום כלפי עתיד והפניית 3 מיליארד ₪ שכבר התקבלו ממכירת דירות ציבוריות מאז חקיקת החוק לקניית דירות ציבוריות חדשות).
2. פיזור הדירות הציבוריות החדשות בשכנות לדירות שאינן בבעלות ציבורית על מנת למנוע "גטאות" של דיור ציבורי.
3. קביעת קריטריונים ברורים והוגנים בחוק לזכאות לדיור ציבורי, אשר יתבססו על הכרה בנחיצות סיוע ליישום הזכות לדיור. הקריטריונים יקבעו לפי הכנסה לנפש (לא כולל קצבאות הביטוח הלאומי, הניתנות למטרות ייעודיות, בריאותיות או קיום יום-יומי) ויכולת ההשתכרות; יבוטל מספר הנפשות כקריטריון לזכאות ותבוטל שלילת זכאותן של אמהות חד-הוריות כאשר הן נכנסות למערכת יחסים זוגית (מערכת יחסים זוגית אין משמעותה בהכרח תוספת הכנסה; היא גם אינה מבטיחה מערכת יחסים קבועה לעתיד – ולכן שלילת הזכות הינה בגדר עונש בלתי הוגן, המקשה מאוד על נשים לבנות מחדש זוגיות בריאה).
4. השמשת כל המבנים שבבעלותן של החברות המשכנות לצורך מגורים של זכאי דיור ציבורי.
5. הפסקה לאלתר של מכירות דירות ציבוריות למי שאינם זכאים לדיור ציבורי.
6. על הדירה שתועבר לזכאים להיות באזור מגוריהם, האזור בו נמצאת רשת התמיכה המשפחתית והקהילתית שלהם ובו מרקם חייהם.
7. קביעת זמן מקסימלי של 4 שנים להימצאות זכאים ברשימת המתנה; לאחריו תחויב החברה המשכנת הרלוונטית לרכוש דירה שתיכנס למאגר הדירות הציבוריות ולהקצותה לזכאי\ת לדירה. במהלך תקופת ההמתנה יקבלו הזכאים/יות סיוע בשכר דירה על פי החישוב הנאמר בסעיף 15. במקביל – כיוון שחלק מהזכאים/יות אינם יכולים לספק ערבים וסכום כסף לבטחונות לבעלי הדירות – ישכרו החברות המשכנות דירות באזורי המגורים הרלוונטיים לזכאים (כנאמר בסעיף 10) שימסרו לזכאים/יות בשכר דירה כנאמר.
8. שינוי מבנה התקצוב של החברות המשכנות ובפרט – ביטול תמריצים לפינוי דיירים ולמכירת דירות בשוק החופשי.
9. לא ימכרו דירות של הדיור הציבורי אלא לזכאים. על החברה המשכנת להעביר את הדירות שנמכרו לזכאים במצב ראוי ולשפץ כל הזקוק לתיקון לפני העברתן לבעלותם. לא יפונה דייר/ת אלא לאחר מיצוי אפשרות הדייר/ת לערעור בפני הנציבות הנייטרלית, כנאמר בסעיף 19.

10.השעיית כל הפינויים מדיור ציבורי עד לניסוח מדיניות ברורה בנושא, מדיניות אשר תתנה פינוי דיירים בהצעת פתרון דיור הולם באזור בו מרקם חיי המשפחה.

11.עדכון סל התיקונים כדי שישקף את הצרכים האמיתיים של הדיירים, והגדלת תקציבי החברות המשכנות לצורך שיפור דירות ושיפוצן.

12.שיפור הפיקוח על החברות המשכנות, בפרט בנושא שיפוץ דירות ותחזוקתן, והטלת קנסות על החברות, אם אלו לא יעמדו ביעדים שמוצבים להן על ידי הממשלה ובחוקים הרלוונטיים.

13.ביטול האפשרות לפנות דיירים כיוון ששיפצו דירתם ופיצוי מפונים שפונו על בסיס זה מדירתם.

14.שינוי האופן בו מוצגים חובות הדיירים לחברות המשכנות: בניית מסמך שמציג באופן ברור ושקוף, כיצד נקבעו חובות הדיירים והשעיית דרישת חובות מדיירים עד להעברתו של מסמך מסוג זה אליהם. קביעת חובת החברות לעדכן מדי חצי שנה את הדייר במצב חובותיו, ואם הן נתבקשו – גם להציג הוכחות לקיומו של חוב או חיוב.

15.קביעת מנגנון שקוף והוגן לחישוב סכום שכר הדירה המועבר כסיוע בשכר דירה. הצעה: 85% משכר הדירה הממוצע בשוק לדירה בגודל הבא: שני חדרים (המשמשים כמגורי המבוגר\ת\ים וסלון) + חדר לכל שני ילדים; או כך שהסכום שעל  הדייר/ת להשלים לא יעלה על  10% מהכנסה לנפש (לא כולל קצבאות, כנאמר בסעיף 3) – הנמוך מביניהם. הקביעה באחוזים תמנע את הצורך במאבק ופניות מחודשות במקרה של שינויים בשכר הדירה במשק.

16.קביעת מנגנון שקוף והוגן לקביעת שכר הדירה הנדרש מדיירים בדיור ציבורי. 15% משכר הדירה הממוצע בשוק לדירה מקבילה או כך שהסכום שעל תשלום הדייר/ת  לשלם לא יעלה על  10% מהכנסה לנפש (לא כולל קצבאות, כנאמר בסעיף 3) – הנמוך מביניהם.

הקביעה באחוזים תמנע את הצורך במאבק ופניות מחודשות במקרה של שינויים בשכר הדירה במשק.

17.ניסוח מחודש של הכללים המקנים מעמד בן\ת ממשיך\ה; הכללים חייבים לכלול הכרה במקרי אשפוז, המצאות בחו"ל, המצאות בכלא, או כל נדידה שאינה מעבר דירה בתוך ישראל ומבחירה כחלק מרצף המגורים בדירה.

18. מיפוי נכסי החברות המשכנות ופרסומו בצורה זמינה לציבור.

19. הקמת נציבות נייטרלית, שבה ייצוג הולם לנפגעיה הדיור הציבורי. חברי הנציגות לא יהיו קשורים לחברות המשכנות ו/או למשרד השיכון. נציבות זו תטפל בערעורים, שאילות וכו' והחלטותיה תהיה הקובעת. לנציבות ינתנו הכלים להטלת סנקציות על אי מילוי החלטותיה.

דברי הסבר: ניתן לחלק את הבעיות במנגנון הדיור הציבורי לשלושה נושאים עיקריים:

1. הקטנת היצע הדירות המשמשות לדיור ציבורי: בעשורים האחרונים יובש מנגנון הדיור הציבורי – נמכרו דירות בסך 3 מיליארד ₪ ולא נבנתה ולו דירה אחת חדשה. זאת בניגוד לחוק שנחקק ב-1998 הקובע, שיש להפנות את כל כספי מכירת הדירות לרכישת דירות חדשות בדיור הציבורי. החוק לא יושם כיוון שהוקפא בחוק ההסדרים, והתוצאה היא ירידה ניכרת במספר הדירות הציבוריות, ירידה במספר הזכאים והזכאיות לדיור ציבורי, ועלייה במספר הזכאים שזכאותם אינה מיושמת. סעיפים 1-6 נועדו לטפל בבעיה זו.
2. אופן התנהלות החברות המשכנות: החברות המשכנות מתומרצות על ידי מבנה התקצוב הנוכחי למכור דירות ולפנות דיירים. בהתאם לזאת, הן פועלות באופן הפוך מהאופן הראוי ומשקיעות מאמצים כדי למכור דירות רבות ככל האפשר תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותן לשם כך (הזנחת הדירות, דרישת תשלום חובות לא מוסברים, שימוש בשיפוצים שעשו הדיירים על מנת לפנותם מהדירות ועוד). כיום אין גוף מוכר שתפקידו לפקח על החברות המשכנות, אליו יכולים הדיירים לפנות. סעיפים 7-13 נועדו לטפל בבעיה זו.
3. נושאים לא מוסדרים: ישנן פרצות שאינן מוסדרות בבירור בתקנות ובחקיקה בנוגע לדיור ציבורי. כיוון שחברות השיכון מתומרצות למכור דירות ציבוריות, פרצות אלה משמשות לפינוי דיירים. סעיפים 14-16 מבקשים להסדיר 3 מהבולטות שבהן: גובה שכר הדירה בדירות ציבוריות, גובה הסיוע בשכר הדירה, והסדרת מעמד בן\בת ממשיך\ה.