אדם הצית את עצמו בשכונת שפירא

מעשה של יאוש
==========
גבר בן 55 משכונת שפירא בדרום תל אביב הצית עצמו הערב (שבת, 12.10.13) והובהל לבית החולים תל השומר במצב קשה מאד. פעיל חדר המצב ערן עמר אמיר מדווח מביה"ח כי שוחח עם אחותו של האיש. היא מספרת כי אחיה נקלע לחוב שכירות של 12,000 ש"ח על הדירה בה גר ואותו לא הצליח לשלם. בעל הבית פינה אותו מהדירה והעביר את ההמחאות לגביית השוק האפור. בזמן האחרון היה נתון ללחצי הגובים. לדבריה היום לאורך היום היה נתון לאיומים כבדים. כשבאה האחות לבקרו לפנות ערב שפך על עצמו נפט והצית עצמו עוד בטרם הצליחה למנוע ממנו את המעשה. רופא ששוחח עימה מעריך שלאור חומרת הפגיעות האיש לא ישרוד את הלילה. לאיש בן בגיל 18 שחי אצל סבתו בדרום הארץ.

לפני מספר שבועות ארע מקרה דומה בכניסה לקניון נתניה גם שם הצית עצמו אדם בכניסה לקניון ופונה במצב קשה.
בקיץ 2012 הצית עצמו פעיל המחאה משה סילמן במחאה על המצב הכלכלי אליו נקלע והתעלמות מוסדות הסיוע השונים ממצוקתו. רגע לפני שעמד להיות מושלך לרחוב הצית עצמו. הוא נפטר כעבור שבוע. גם עקיבא מפעי, נכה צה"ל בכסא גלגלים, הצית עצמו בקיץ 2012 ומת מפצעיו.

בתמונה: האיש מפונה בניידת טיפול נמרץ לתל השומר. צילום: אורן זיו אקטיבסטילס.
(פניו של האיש טושטשו על ידינו במכוון) |אבי, ערן – צדק חברתי חדר מצב

כתבה שהתפרסמה ב-NRG על ידי יובל גורן
כאן: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/513/680.html?hp=1&cat=402
המצוקה הכלכלית גובה חיים: למדינה אין מענה
אדם שלא היה יכול לעמוד בשכר הדירה הצית עצמו. הארגונים חברתיים: "אנחנו יודעים אולי פסיק קטן מהמצוקות שקיימות בשטח"

ב-14 ביולי 2012, ביום השנה למחאה החברתית, הצית את עצמו למוות משה סילמן שלא היה יכול עוד לסבול את המציאות הכלכלית עמה התמודד. עם היוודע פרטי האירוע המחריד שהתרחש בלב תל אביב, בעיצומו של אירוע לציון שנה למחאת קיץ 2011, עצרה מדינה שלמה מהדיונים האיןסופיים על איראן, סוריה והאיומים החיצוניים, והשיח הציבורי התמקד באיומים פנימה, כמו מצוקת הדיור הציבורי וקשיי המחיה עמם מתמודדים מאות אלפי ישראלים.

לאחרונה, כך סיפרו, הלחץ עליו גבר עד שבמוצאי שבת הגיע עם ג'ריקן מלא בנפט לפתח הדירה. כמה דקות מאוחר יותר גופו כבר עלה בלהבות, בתו ושכנים ששהו בסמוך הזעיקו את מד"א, והוא פונה במצב אנוש לבית החולים תל השומר, שם הרופאים נאבקים על חייו כבר שתי יממות.

בניגוד לטרגדיה של משה סילמן, האירוע הזה לא קרה ברחוב קפלן בתל אביב ולא באמצע עצרת המונים, ובניגוד לאותם ימים, גם המדינה לא נעצרה אתמול. אף אחד לא יודע, ואולי גם לא יידע, מה עבר במוחו של האיש ברגע בו הגיע למקום עם חומר בערה ומצית, אבל מי שעוקב מקרוב אחר מצוקת הדיור והקושי של כל כך הרבה אזרחים להתמודד עם המצב הכלכלי בישראל, יודע שהכתובת מעולם לא ירדה מהקיר.

"אנחנו יודעים אולי פסיק קטן מהמצוקות שקיימות בשטח, שבמקרים מסוימים מסתיימות כמו המקרה הזה", אומרת מיכל ורשבסקי, פעילה ב"התחברות-תראבוט" ובצוות דיור ציבורי. "רק היום התקשרה אליי מישהי מבאר שבע שנמצאת במצוקה עם הדירה של הדיור הציבורי לה ולילדיה. היא אמרה לי:'אני הולכת עד הסוף, אין לי ברירה, אני הולכת לעשות מעשה ואת כבר תשמעי על זה'".

ורשבסקי , שמקפידה להעלות לדף הפייסבוק שלה פניות מאזרחים במצוקה ומקרים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם, מבקשת שלא יתייחסו לדיווחים האלה כאלה שגרה. "לצערי, אנשים לא כל כך רוצים לשמוע, זה מעיק עליהם, הם מתרחקים מהסיפורים האלה. לדוגמה חוק הדיור הציבורי, המדינה אומרת'אני לא רוצה לקחת אחריות על העניים', אז אם היא מתנהלת ככה, למה שאזרח לאזרח יתנהג אחרת?".

לא מוכר לרשויות

במחלקה לשירותים חברתיים של עיריית תל אביב אמרו אתמול כי האדם שככל הנראה הצית את עצמו לא היה מוכר להם. סביר להניח שהתבייש אפילו לפנות אליהם. אבל גם אם היה פונה, אומרים גורמים בכירים בתחום הרווחה, במרבית המקרים אין ללשכות הרווחה את הכלים לסייע למצוקות כלכליות, דבר שמעצים עוד יותר את התסכול בקרב אלו שזקוקים לסיוע.

"אחרי משה סילמן כולם נזעקו כי זה היה מטורף, זה היה באמצע העיר מול אלפי אנשים, אבל למעשה לא קרה מאז שום דבר, להפך – מצוקת הדיור רק גוברת", אומרת כרמן אלמקייס, פעילה חברתית וחברה בתנועת "הלא נחמדים". " הקושי עדיין קיים, אנחנו רק לא שומעים עליו כך כל כך הרבה. עדיין מפנים אנשים מהבתים בדיור הציבורי, עדיין אנשים מגיעים למצבי ייאוש כי הם מרגישים שאין להם אף אחד שהם יכולים לדבר איתו או לפנות אליו לעזרה, ואף אחד לא נותן את הדין על מה שקורה".

מאבק ההישרדות הקשה של האיש שכבר יומיים נמצא במחלקת הכוויות בבית החולים תל השומר, נאבק בין חיים למוות, לא נעדר רק מהשיח הציבורי. אפילו ברחוב שבו התרחש המקרה הוא כמעט לא קיים. יממה לאחר הדרמה המחרידה הזו נותרו במקום בו החליט אדם בישראל ככל הנראה לסיים את חייו, באופן הכל כך קשה, רק כתם נפט ושאריות ג'ריקן זרוקות על המדרכה ולצידם סרט סימון משטרתי אדום לבן שנותר כרמז עלום למה שהתרחש כאן שלשום בלילה. אבל ספק אם זה יגרום למי מהעוברים והשבים ברחוב הצדדי אפילו לעצור לרגע אחד ולתהות מה קרה, או יותר נכון מה קורה כאן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s