תעודת עניות לעמידר

רונה מורן ומרים ויילר 10.03.14
מנכ"ל עמידר התבלבל: חברה ממשלתית לדיור ציבורי צריכה להתמקד באספקת צרכי הדיור של דייריה המוחלשים, ולא להדגיש את הגבייה מהם. ולמשפט הזה שלו אין מה להוסיף: "את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים".

בשנת 2009 העניקה הנהלת חברת השיכון הציבורית עמידר לסניף פתח תקווה של החברה, תעודת הצטיינות על דירוגו במקום הראשון בתחום הגבייה. נחמד לראות חברה שיודעת לפרגן לעובדים שלה כשצריך. רק חבל שהיא מפרגנת להם דווקא על הצלחתם בגביית דמי השכירות, עד הפרוטה האחרונה שבהם, מעניי עירם.

בעזרת מפעל הדיור הציבורי מעניקה מדינה לאזרחיה רשת ביטחון ובסיס לחיים בכבוד. חברת השיכון הציבורית היא זרוע ביצוע, שתכליתה אספקת דיור זול ואיכותי לאזרחים הזקוקים לעזרה בהבטחת קורת גג, להם ולבני משפחתם. מפתיע אם כן, שחברת השיכון הגדולה בישראל מדרבנת את עובדיה להצטיין דווקא בגבייה. נדמיין לרגע מצב של קושי בגבייה בסניף עמידר בפתח תקווה – אם חד הורית, קשיש, אדם נכה לא הצליחו בחודשים האחרונים לאסוף את הסכום הדרוש לתשלום שכר הדירה. במערכת המתמרצת אחוזי גבייה מקסימליים האדם הזה הופך מאזרח לבעיה.

תעודת-הצטיינות-עמידר-פתח-תקווה

ואכן, כך רואה יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר את עשרות אלפי הדיירים שהוא אחראי לרווחתם. בראיון לעיתון גלובס, סיפר ברוש "את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים." ההתבטאות הזו משקפת חוסר הבנה מוחלט של תפקידה של חברה ציבורית כמו עמידר, שמה שצריך לעמוד לנגד עיניה הוא קורת הגג של האזרח הקטן ולא המאזן השנתי.

סדר העדיפויות השגוי הזה בא לידי ביטוי בכשלים חמורים בהתנהלות עמידר ומשרד השיכון, שנחשפו בשורה של דוחות חריפים של מבקר המדינה. ב-2010 חשף המבקר כי בתשעים אחוזים מדירות הדיור הציבורי יש ליקויים תחזוקתיים, חלקם חמורים עד כדי סיכון חיי אדם, ב-2006 כתב המבקר כי דוחותיה של חברת הדיור הציבורי עמידר סובלים מ"היעדר שקיפות", וב-2013 חשף כי מאות דירות עמידר אינן משמשות לדיור ציבורי אלא לשלל מטרות כמו משרדי ממשלה, בתי כנסת ואף דירת נופש לעובדי החברה. חברה שרואה בשירות הציבורי את ייעודה הייתה מפרסמת דו"חות מפורטים ושקופים, דואגת שכל מאגר הדירות ישמש לתכליתו ולעולם לא הייתה מאפשרת מצב שבו דיירים חיים עשרות שנים בדירות רקובות ומתפוררות.

מי שיקשיב לדיירי עמידר ישמע עדויות חוזרות ונשנות על מאבק בירוקרטי אינסופי, על אטימות, על תיקים אישיים שנעלמו, על חובות שהופיעו יש מאין ופירוטי חוב שמעולם לא ניתנו ועל פחד מזעמו של הפקיד, שמונע מהדיירים להתלונן ולעמוד על זכויותיהם. מצד שני, מי שיקרא את הראיונות עם ברוש בשנים האחרונות ילמד על שלל יוזמות חדשות בתחום הנדל"ן, מחיזוק מבנים למקרה של רעידות אדמה ועד השבחת נכסים למגורי סטודנטים.

ברוש נלחם על ההישרדות של עמידר במציאות של הפרטה פרועה ובזמן שמשרדי השיכון והאוצר מצהירים בגלוי על כוונתם לחסל את הדיור הציבורי, אך האסטרטגיה שבה בחר לניהול המערכה היא שגויה מיסודה. אימוץ ההיגיון התחרותי הקפיטליסטי אמנם עולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה אך חותר תחת זכות הקיום של החברה.

לחברות המשכנות יש תפקיד חיוני. אסור להשתמש במצבן העגום, תוצר של הזנחה והפרטה זוחלת, כדי להצדיק את סגירתן. אך הנהלת עמידר הנוכחית לא יכולה להיות זו שמובילה את התיקון הדרוש במערך הדיור הציבורי. הנהלה ששכחה את תפקידה והפנתה את גבה לדיירים צריכה להתפטר ולפנות את המקום להנהלה שמאמינה בשירות הציבורי ושתצעד יד ביד עם הדיירים לבניית מערך דיור ציבורי חדש.

היום בתשע בערב: מפגש נוסף מזווית כהה בסינמטק תל אביב. יוקרן הסרט "רישיון לחיות", העוסק בסיפורו של שמעון יהושע שנורה למוות על גג ביתו בכפר שלם

רונה מורן ומרים ויילר, הכותבות הן פעילות בצוות דיור ציבורי ובתנועת התחברות-תראבוט

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s