סדקים בלי קירות \ עינת פישביין

ג'מיל ושלושה מבין ארבעת ילדיה. מה עוזר לנו שהעובדת הסוציאלית מבינה אותנו?  \ צילומים: ליוי וינטר

ג'מיל ושלושה מבין ארבעת ילדיה. מה עוזר לנו שהעובדת הסוציאלית מבינה אותנו? \ צילומים: ליוי וינטר

"הודיה ועצמון ג'מיל ישנים בסלון, ארבעת הילדים במיטה אחת בחדר שאין בו אפילו ארון, שכר הדירה הוא 2,500 שקלים בחודש, וגם זה תכף נגמר. כך נראים חייהם של מי שממתינים לדיור ציבורי, מפעל הרווחה ששר השיכון החדש הכריז עליו מלחמה.

איזה פחד גדול יותר: הפחד של אדם למצוא את עצמו גר, הוא ומשפחתו, בחדר וחצי טחובים וחסרי חלון, מוקפי קירות פח ואזבסט, בתוך סבך של ענפי סוף, או הפחד להיזרק משם?

רק מי שתמיד היתה קורת גג בטוחה מעל ראשו יכול לחשוב שמגורים גרועים הם תחתית החבית. מי שנלחם על הזכות לשלם שכר דירה מופרז כדי שלילדיו יהיה מקום שהם יכולים לקרוא לו "בית", זמני וארעי ככל שהוא, מכיר את הפחד לאבד גם את המעט הזה".

כתבתה של עינת פישביין, להמשך קריאה:
http://www.ha-makom.co.il/diur#redmore

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s