"שר השיכון יכול להרשות לעצמו את זה כי לאיש לא אכפת ממאות אלפי האנשים הללו, שבניגוד לקהל מצביעיו הישיר לא הצליחו לשמר רקמה חברתית וכל תחושת קהילתיות וסולידריות שאי פעם ניסתה לצמוח בקרבם – רוסקה בכוח.
בהערכה זהירה מדובר במעל 300 אלף איש שהפכו ללא נראים, שקולם לא נשמע, שמוטחות בהם שוב ושוב ההאשמות שהם "מוצצי דם", ו"נתמכים", ו"רמאים" ו"בטלנים", ו"חצופים" ו"מחלישים את הערים בהן הם חיים", וזאת בזמן שהמדינה היא שמרמה אותם, פוגעת בהם, מאיימת עליהם, לוקחת את מעט הכסף שיש להם ומונעת מהם את זכאותם הבסיסית לחיים בכבוד.
בסופו של יום, אחוז זניח מתוך מיליארדי השקלים שהמדינה סחטה מהפרה החולבת של הדיור הציבורי הוחזר כהשקעה לדיירים. מי שדווקא נהנו מהכסף היו פקידי האוצר, הסוכנות היהודית, החברות המנהלות את הדיור הציבורי, המתנחלים, כרישי נדל"ן מפוקפקים ועוד ועוד".
ניב חכלילי בטור חשוב על מצבו של הדיור הציבורי, לטור המלא:
http://www.ha-makom.co.il/lemata#.UldbJhDofAx
מאבק הדיור הציבורי 