ערב זכרון וצעקה לזכרו של חיים אטיה – שמת שקוף

האירוע יתקיים בשעה 20:00 סמוך לבנק לאומי כיכר הבימה פינת מרמורק בתל אביב, שם נהג ללון, ערב זכרון לזכרו של חיים עטיה במקום בו חיי בשנתיים האחרונות כחסר בית. ליד סניף בנק לאומי בככר הבימה (רחוב מרמורק פינת רוטשילד). בערב יוכלו כל מי שירצו לדבר את שעל ליבם, לכאוב, לכעוס, להקריט טקסטים שכתבו , לדבר על האישי וגם על הפוליטי במציאות של שקיפות הורגת. בואו לתת כבוד לאיש שחי שקוף ומת מיואש.
עמוד האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/568551073182387/571592169544944

הנה על חיים: היה איש ואיננו. מת שקוף. מיואש…
================================
עבור המערכת וגם עבור רובנו, חיים אטיה (חיים הג'ינג'י כך הכירו אותו חלקנו) הוא נתון סטטיסטי. כמעט 50 כמוהו מתים מידי שנה. ברחובות. חלקם מקור, חלקם ממנת יתר, חלקם משברון לב ובדידות. מותם לרוב לא יוזכר בעיתון, ואם יוזכר זה יהיה במספר שורות לקוניות בעמוד פנימי: "חסר בית נמצא מת ברחוב" . ללא שם, זהות וסיפור חיים. שקיפות.

את חיים הכירו חלקנו בשדרות רוטשילד בתל אביב. הוא היה חסר בית. בתקופה שנסחף אחר רוחות השינוי ותקוות המחאה היה לו מבט מחייך שעם הזמן הלך והעציב , הלך וכבה. השבוע,כאמור, נודע לנו שנמצא מת. ברחוב. סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב. לבדו. ביום לא ידוע לפני כשלושה חודשים. עד לכתיבת שורות אלה לא הצלחנו לאתר היכן ניקבר ומתי, או מי השתתפו בלוויה.

לפני כשנה התראיין חיים לפרוייקט המשאל הכלכלי.
הנה כך במספר שורות קצרות מאד הוצג והציג עצמו לצד התמונה המובאת כאן בה צילם אותו הצלם דותן גור אריה:

חיים אטיה. בן 55, מוסכניק לשעבר, עבר אירוע מוחי, ירד מנכסיו, גר ברחוב מזה שנה.
"אני מקבל הבטחת הכנסה של 1406 ₪ לחודש. איך זה אמור להספיק לי לאוכל לחודש? ומה עם דיור? מה עם ביגוד? איך זה יכול להיות שאדם שהיה עצמאי ושילם מיסים נזרק לרחוב אחרי שהוא לקה במחלה? המשאל הכלכלי חשוב בעיני, כי זה ייתן לאנשים את האפשרות לומר מה הם רוצים ולקבוע מה יהיה כאן."

שמעון וענונו, בעצמו חסר בית ומי שתקופה ארוכה השתתף בכל הפגנות המחאה בתל אביב מגיב:

"חבל על הבנאדם. במקום להחזיק אותו ולתת לו גיבוי, את הפינה שלו, עשו לו לגמור את החיים שלו. אני מאשים את הממשלה ואת המדינה, כל מי שלא ראה. כל מי שעוזבים את הבנאדם עד שימות. זו המדינה. זה מה שקורה עכשיו. בתקופה האחרונה חיים הרגיש שאין לו שום סיכוי, שהוא נופל בין הכסאות , נזרק לרחובות, ולא מצא מי שידאג לו. הבנאדם היה מיואש, ברח למקומות שיאפשרו לו לשכוח קצת מהצרות שלו. הרגשתי שהוא מוותר, שהזמן שלו קצוב. שזה הולך לסוף ידוע. הוא היה מיואש כזה , כולם הלכו, כל אחד בפינה שלו. גם המחאה שהוא תלה בה קצת תקווה לא עזרה. אנשים התפזרו כל אחד לדרכו והוא נשאר לבד. לא היו לו הכלים להתמודד לבד ולהחזיק את הראש מחוץ למים, כמוני.

כששמעתי שהוא מת זה הביא לי פחד גם על עצמי. אם אני לא ידאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי. במדינה הזאת אין חמלה, אין כלום. כל ההפגנות האלה של המחאה של הצדק החברתי לא הביאו לנו שום צדק , שום כלום. כשהמאהלים פונו אנשים חזרו לבתים. לנו לא היה לאן לחזור. נשארנו לישון ליד בנק לאומי. הרגשנו שאנחנו ממשיכים את המחאה. אבל מי ראה אותנו? והנה , יש עוד חבר שלנו שחולה מאד עכשיו ודי ידוע איך זה יגמר. יש את חיים שנגמר. ויש את הפחד"…

חיים ישן לאורך רוב השנתיים האחרונות על מזרן אותו מיקם מידי לילה בפתח סניף בנק לאומי ברח' מרמורק מול ככר הבימה בת"א. מידי בוקר היו הוא וחבריו מזיזים את המזרנים ואת מעט החפצים למחבוא כדי לא להפריע ובערב שבים ומתמקמים. עוברים ושבים ועסקים בסביבה היו תורמים מעט אוכל.

עד להגשת עתירת חסרי הבית נגד עירית תל אביב, התעמרו בהם פקחי העיריה, היו מחרימים להם שמיכות ואת מעט הציוד האישי ומסלקים אותם מהמקום. עם הגשת העתירה הופסקו מרבית ההטרדות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת חסרי הבית.

עירית תל אביב עירערה לעליון שתבע ממנה לכתוב נוהל לפיו יפעלו הפקחים תוך התחשבות מירבית בדרי הרחוב. בשבוע האחרון הוגש הנוהל לביהמ"ש ובגדול הוא מבקש להחזיר את המצב לאחור ולאפשר לפקחים לפנות חסרי בית ואת ציודם האישי. האגודה לזכויות האזרח המייצגת את חסרי הבית נדרשת להגיב על הנוהל.

*להחלטת העליון: http://bit.ly/1bBgPc6

*לנוהל (הפוגעני) שכתבה העיריה וביהמ"ש אמור לבחון ולאשר: http://bit.ly/1ai3JNo

* לקריאה נוספת על המאבק: http://bit.ly/JJCuMx

חיים אטיה, יהי זכרו ברוך תמונה: דותן גור אריה

חיים אטיה, יהי זכרו ברוך
תמונה: דותן גור אריה

בלינק מטה פוסט של אלנתן וייסרט באתר "המקום הכי חם בגהנום"

הו, איזו תבוסה צורבת! כשמת לך מבלי משים אדם שהתגורר שנתיים ימים על מדרכה סמוכה לשדרות רוטשילד בתל אביב, שנתיים לילות סמוך לנקודה הלבנה שבמרכז עיגול האמצע של מה שהיה מגרש המאבק החברתי שלך, אין זאת אלא תבוסה ביתית צורבת.

מת ברחוב, גלמוד וחלש, והוא אך בן חמישים ושש. באיחור של שלושה חודשים נודע דבר מותו לפעילים החברתיים שהכירוהו בקיץ ההוא – קיץ רב אנרגיות ואחווה – וניסו כמיטב יכולתם לעזור לו. כשפרסמו לפני שבוע את דבר מותו, לא ידעו אף הצדיקים המעטים הללו בסדום לספר היכן נקבר. ומאחר שבשנות מצוקתו האחרונות לא עמד בקשר עם גרושתו ושני ילדיו, מתגנב החשש המחריד אל הלב, שאיש לא הזיל דמעה כשעובדי החברה קדישא השליכו את גופתו אל תוך בור עפר. השיבוהו לעפר, נהוג להאמין. אף על פי כן, השליכוהו.

http://www.ha-makom.co.il/opinions/37/224

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s