סיפור לדוגמה המובא בכתבה:
"לפני כשנתיים, בצאתה מביתה, ראתה כ' "בחור עם אופנוע ועם מלא ניירת שהסתכל על הבניין כאילו הוא מחפש משהו". כ', בת 36 מקרית אונו, היא אלמנה ואם לארבעה ילדים שהוכרה כבר לפני 11 שנה כזכאית לדירה בדיור הציבורי, אך עדיין לא קיבלה דירה. היא ניגשה לאופנוען, היא מספרת, "שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה, והוא אמר לי 'לא, אני רק ממתין פה'. כשחזרתי אחרי שעה וחצי הוא עדיין היה שם, אבל באזור חבלי הכביסה שלי".
כ' חשדה שמדובר בפורץ שבודק את השטח, ולכן ניגשה ושאלה שוב אם הוא מחפש משהו, אך הוא ענה שוב בשלילה. כמעט מיד אחרי שהיא נכנסה לדירתה, האיש דפק על דלתה, הציג עצמו כחוקר מטעם משרד השיכון, נכנס והתחיל לשאול שאלות: ממה היא מתפרנסת, על מה היא מוציאה כסף, מי גר אתה הדירה. הוא לא הסתפק בתשובות, היא אומרת, "לכל דבר הייתי צריכה הוכחה. הוא שואל איפה הילדים ישנים, אז צריך להראות לו מיטות. שואל על הבגדים שלהם, אז צריך לפתוח ארונות. פתאום החוקר ראה שיש תחתוני בוקסר על החבל כביסה, ושאל אותי על זה. עניתי לו שיש לי ילדים בני 15 ו-17 – מה הם ילבשו, חוטיני? בסוף אמרתי לו שאם יכולתי להוכיח שמאז שבעלי נפטר לא הייתי עם אף אחד – הייתי מוכיחה. אבל לצערי אין בדיקה שיכולה להוכיח את זה. 11 שנה אני אלמנה, ומקדישה את כל כולי לילדים".
החוקר יצא לבסוף מדירתה, אך לדברי כ', הוא נשאר בסביבה עוד שעות ארוכות ובא שוב למחרת. השכנים סיפרו לה שהחוקר פנה אליהם ושאל שאלות פולשניות על חייה האישיים. "הם סיפרו לי שהוא שאל אם מגיעים אלי לדירה גברים, אם אני עושה בבית חאפלות, אם בוקעים מהדירה רעשים ואם יש לי בן זוג קבוע או זמני. הרגשתי ממש נבוכה. הרגשתי כאילו גנבתי משהו שלא מגיע לי".
לכתבה המלאה:
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2104371
תחקיר קודם בעניין ההליכים המשפטיים נגד הדיירים:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=615901788437743
בעקבות הפרסום ב"הארץ" פנה ח"כ אילן גילאון ליועמ"ש בבקשה שיתערב בנושא: "משרד השיכון רואה בדיירים, שהינם מעוטי יכולת, כבגדר עבריינים"
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2105277
מאבק הדיור הציבורי 