עמידר תשלם 120 אלף ש' בגין הזנחה של 20 שנה \ ynet

עמידר
וגם אנחנו שואלים ולא רק השופטת, הכיצד אותם פקידים של עמידר אשר ידעו על מצב הדירה, יכלו לסיים את יום עבודתם וללכת לביתם ולמשפחתם מבלי שמצבם של התובעים הטריד את מנוחתם ושנתם, תהתה השופטת. במשך 20 שנה סבלו התובעים ומשפחתם בדירה שאינה ראויה למגורי אדם", כתבה השופטת – שביקרה בדירה והתרשמה בעצמה מהליקויים. היא ציינה כי גם לאחר הגשת התביעה, עמידר ניסתה לחמוק מאחריות. 

אם גם אתם דיירי עמידר ובאותו המצב, כתבו לנו.

אביטל מגנזי, ynet, 27.06.13
מכאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4397875,00.html

עמידר תשלם 120 אלף ש' בגין הזנחה של 20 שנה
בפסק דין חריף ומלא ביקורת, פסקה שופטת בית משפט השלום פיצוי חריג של 120 אלף שקל, למשפחה מרובת ילדים שמתגוררת בדירת עמידר. השופטת: "במשך 20 שנה גרו בדירה שאינה ראויה למגורי אדם"
עמידר לא תיקנה במשך 20 שנה ליקויים קשים, בדירה בה שוכנה משפחה עם עשרה ילדים – ותשלם ביוקר. בית המשפט חייב את החברה לשלם למשפחה פיצוי בסך 120 אלף שקל, תוך שהשופטת לא חוסכת בביקורת כלפי החברה, ואף תוהה "כיצד פקידי עמידר יכלו לישון בלילה" נוכח ההזנחה.
47050143298052408258no

בשנת 1991 המשפחה קשת היום קיבלה מעמידר דירת ארבעה חדרים, אשר שימשה בעבר כמחסן. הדירה לא היתה ראויה למגורים, ובסמוך לקבלתה פנתה המשפחה לעמידר והודיעה על ליקויים קשים. עמידר לא טיפלה בליקויים, אף שהמשפחה חזרה והתריעה עליהם במהלך השנים.

בשנת 2008 החליטו אב המשפחה ובתו לתבוע את חברת עמידר. הם דרשו פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב כך שהליקויים לא תוקנו, למרות פניות רבות מצידם, ועל כך שהמשפחה נאלצה לממן תיקונים מכיסה. וכך רק כעבור 20 שנה, ובהתערבות בית משפט השלום בירושלים, תוקנו הליקויים. כעת, בית המשפט גם קיבל את התביעה, וקבע כי על עמידר לפצות את המשפחה ב-120 אלף שקל.

בפסק הדין הטיחה השופטת אביב מלכה ביקורת קשה בעמידר. היא קובעת כי זו התנהלה באופן כושל בעצם העובדה ששיכנה את המשפחה בדירה ששימשה כמחסן. זאת מבלי לבדוק אם הדירה מתאימה למגורים ומבלי לבצע בה שיפוץ מקיף מראש, כך שתתאים לייעוד. השופטת ציינה כי גם לאחר האיכלוס, עמידר ידעה על הליקויים בדירה – אך אלה בוצעו רק כעבור 20 שנה.

470501201002099408258no

בפסיקתה היא דוחה את טענת עמידר לפיה הוצע למשפחה לעבור לדירה חלופית לצורכי השיפוץ עוד בשנות ה-90, כמו גם את טענותיה שבוצעו שיפוצים בדירה. השופטת קבעה גם כי לא ייתכן שבמשך כל אותן 20 שנה, עמידר לא הצליחה למצוא דירה חלופית אחרת.

השופטת מלכה הוסיפה כי הליקויים אובחנו בדו"חות שניתנו על-ידי אנשי מקצוע, עובדת סוציאלית ואף נציג עמידר. מאלו עלו ממצאים על נביעת מים ברוב חלקי הדירה, רקבונות במשקופי דלתות כתוצאה מחדירת מי גשמים, וכי בדירה שורר קור עז והיא מוצפת בטחב, עובש ורטיבות. המומחים קבעו כי כל עוד לא יוסר המחדל, אין אפשרות מגורים בדירה.

"במשך 20 שנה סבלו התובעים ומשפחתם בדירה שאינה ראויה למגורי אדם", כתבה השופטת – שביקרה בדירה והתרשמה בעצמה מהליקויים. היא ציינה כי גם לאחר הגשת התביעה, עמידר ניסתה לחמוק מאחריות.

בדו"חות נוספים נקבע כי כל החול מתחת לריצוף רטוב לחלוטין, ומחדיר רטיבות לכל הדירה. כמו כן נראו פטריות על הקירות וריקבון, וכך המשפחה הגיעה למצב שאינו מאפשר להצמיד ארונות ומיטות לקירות מרוב עובש וריקבון. ואם כל זה לא הספיק, הרי שהביובים בדירה פתוחים ומהווים סכנה בריאותית.

מצב שצריך להדיר שינה מפקידי עמידר

"הכיצד אותם פקידים של עמידר אשר ידעו על מצב הדירה, יכלו לסיים את יום עבודתם וללכת לביתם ולמשפחתם מבלי שמצבם של התובעים הטריד את מנוחתם ושנתם?!", תהתה השופטת, בתיאור של אדישות פקידים בדרגות שונות, שהעבירו אחריות "בירושה' מפקיד לפקיד", וממנהל למהנדס.

על טיעוני עמידר והתנהלותה, כתבה השופטת כי ניתן לתארה כ"אטימות", והוסיפה כי המשפחה הייתה "כאותו פח הנלחץ ונאנק בין המציאות – לבין נציגי השלטון – הפטיש". היא ציינה כי צר לה שכך קורה "אצלנו בבית, במדינת ישראל".

המשפחה, שיוצגה על-ידי עו"ד תמיר בלנק מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים-מחוז ירושלים, טענה גם לנזקים בריאותיים. אלו נגרמו לטענתם לבתם, בשל השנים הרבות בהן התגוררה בדירה. בפסק הדין השופטת אינה מתייחסת לסוגיה זו, אך התירה למשפחה לתבוע בגין עילה זו בהליך נפרד.

לסיום, השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את עמידר לשלם למשפחה פיצוי בסך 120 אלף שקל. מתוכם 20 אלף בעבור שיפוצים שביצעה המשפחה בדירה, והיתרה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

"מחדל חמור של עמידר"

עו"ד עדי קומרינר-פלד, ראש הלשכה לסיוע משפטי למחוזות ירושלים והדרום, אמרה בעקבות ההחלטה כי "מדובר במחדל חמור של עמידר שעלה לבני המשפחה בסבל רב של שנים, כאשר נאלצו להתגורר במחסן שאינו ראוי למגורי אדם.

"אנו סבורים כי פסק הדין מתאר נכונה את האחריות שיש לעמידר או לחברות משכנות דומות כלפי הדיירים בשיכון הציבורי. דיירים אלה רובם ככולם נמנים על אוכלוסייה חלשה וקשת יום, אשר לא מסוגלת לעמוד על זכויותיה. קל וחומר שעל זכויותיהם של אלה יש להגן".

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s