המדינה קוברת אותנו / mynet

כתבה ב-mynet (מתוך ידיעות חדרה) על דינה רביב ושרונה גואריהן מפעילות הדיור הציבורי בחדרה:

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4374976,00.html

נשים למען הדיור הציבורי: "המדינה קוברת אותנו"

דינה רביב (49), אלמנה המתמודדת עם בת חולת אנורקסיה, נאבקת כבר ארבע שנים לזכאות לדיור ציבורי. חברתה, שרונה גואריהן (43), נלחמת בחובות ומתקשה לפרנס את שני ילדיה. יחד עם חברה נוספת, רות קוליאן, אותה הכירו במסגרת המאבק לדיור ציבורי, הן צעדו במחאה עד לכנסת. "המערכת דוחקת את האזרח הקטן לפינה", הן אומרות בכאב

הילה נגר

נמשך המאבק של שרונה גואריהן, דינה רביב ורות קוליאן המסרבות להתייאש ולהרים ידיים. שלוש הנשים החד הוריות, המתקשות בפרנסת ילדיהן ונאבקות מדי יום על הזכות לדיור ציבורי, למודות מאבקים. השלוש, שהכירו במסגרת המחאה החברתית הארצית למען דיור בר השגה, החליטו להפסיק לשתוק. לפני כשבוע וחצי הן קיימו צעדת מחאה עד למשכן הכנסת בירושלים, כדי להשמיע את קולן בפני מקבלי ההחלטות.

"יצאנו למסע הזה בתחושה של שליחות וכאב", אומרת גואריהן (43), גרושה ואם לשניים מחדרה. "הכאב שלנו, זה הכאב של הרבה מאוד אנשים, והמטרה שלנו היא שאנשים ידעו שהפתרונות למען דיור ציבורי עוד לא הגיעו".

מאבק מתמשך

מאבקן של הנשים לקידום פתרונות לדיור הציבורי החל כבר לפני שנים רבות. תחילה נאבקו שלוש האימהות באופן עצמאי מול הגורמים השונים. לאחר מכן הצטרפו למחאה החברתית הארצית, ומשלא נמצא פתרון, החליטו השלוש לצאת למסע רגלי מפתח תקוה ועד למשכן הכנסת בירושלים. לדברי גואריהן, היא נאלצת לשרוד בתוך מציאות יומיומית קשה וגוררת אחריה חובות כספיים, כשאין מי שיסייע לה.

"אני גרושה כבר עשר שנים ועד לפני כשנתיים המצב הנפשי שלי היה מאוד קשה", היא מספרת בעצב. "לפני כשנתיים החלטתי שאם אני לא אעזור לעצמי, אף אחד לא יעזור לי. במשך שלושה חודשים הגעתי למחלקת הרווחה העירונית ואמרתי להם שאני זכאית לדיור ציבורי. אף פעם לא הייתה להם תשובה בשבילי".

גואריהן, מגדלת בגפה את שני ילדיה בדירה צנועה ומתקשה לעמוד בתשלומי השכירות. קיצבת המזונות שהיא מקבלת מביטוח לאומי לא מאפשרת לה להגדיל את המשרה ולהתקיים בכבוד.

מהרגע שבו החליטה גואריהן להילחם על הזכות שלה ושל ילדיה לחיות בכבוד, ניתנה לה האפשרות לסיוע בדיור ציבורי, אך לדבריה מדובר בדירות שאינן ראויות למגורים.

"קיבלתי דירה בשכונת שנחשבת לשכונת מצוקה קשה מאוד, וסירבתי", היא אומרת בכעס. "המאבק שלי הוא על התנאים המחפירים של הדיור הציבורי. מדובר בהזנחה פושעת, דירות עם עובש, רטיבות, וטחב. במקום שהמדינה תפעל לשקם את האנשים, היא קוברת אותם".

women-diyur-mor_wa

"מאבק של שליחות וכאב". גוהריאן ורביב (צילום: מור כוכבי)

"הזדהו איתנו"

המאבק של גואריהן, דומה למאבקה של רביב (49), אלמנה ואם לשתי בנות, שאחת מהן אנורקטית, הנאבקת במשך שנים לדיור ציבורי. "לפני ארבע שנים, אחרי שבעלי נפטר, עזבנו את ראשון לציון בה התגוררנו והגענו לחדרה, בה גרה אחותי משום שהייתי זקוקה לתמיכה נפשית", היא מספרת.

"שכרתי דירה קטנה וביקשתי ממחלקת הרווחה העירונית עזרה בדיור ציבורי. הוצעה לי דירה בשכונת קשה, בה חיים יצאניות ונרקומנים ויש המון מעשי פשיעה. מהרגע שסירבתי לקבל את הדירה, לא קיבלתי שום עזרה או טיפול מהרווחה".

רביב, עבדה בעבר בסניף הביטוח הלאומי ברמלה וכמזכירה בקריית הממשלה, אך התקשתה במשך שנתיים למצוא עבודה בחדרה. בשנתיים האחרונות עבדה בחנות בגדים בקניון, אך לאחר שהחנות נסגרה היא מצאה את עצמה שוב מובטלת.

"מאותו היום שהגעתי לחדרה התחלתי במאבק למען הזכות שלי לדיור ציבורי. ניהלתי מלחמה לבד. פניתי למשרד השיכון והבטיחו לי הבטחות שווא. הצגתי להם את כל המסמכים הרפואיים של בתי, אבל החליטו שאני לא זכאית לסיוע".

"כשהמערכת דוחקת את האזרח הקטן לפינה היא יוצרת מצב של ייאוש וזה בדיוק מה שהם עושים לכולם, אז לא נותרה לנו ברירה אלא להיאבק על זכויותינו", מסבירות השתיים. "אנחנו מרגישות שהמדינה שכחה את השכבות החלשות. פתאום נוצר שיח רק על מעמד הביניים. יצאנו למסע הזה כדי להזכיר לכולם שאנחנו קיימים והכאב והבעיות לא נעלמו".

ביום ראשון שעבר יצאו שלוש האימהות מצומת סירקין בפתח תקוה עד למשכן הכנסת בירושלים, במסע רגלי שארך שלושה ימים, כשהן נושאות על גבן ארון קבורה. "ארון קבורה סימל את מותו של עקרון השוויון ובתוכו קברנו את מגילת העצמאות", הן מספרות. "אנשים הזדהו איתנו, התעניינו במאבק שלנו ושאלו שאלות. זה נתן לנו כוח להמשיך במסע".

ביום שלישי בשעות הצהריים המוקדמות הגיעו השלושת למשכן הכנסת, כשח"כ אילן גילאון דואג להם לאישורי כניסה וללינה. למחרת כבר החלו בביצוע המשימה לשמה יצאו מביתן והחלו לשוחח עם חברי הכנסת והשרים. לדבריהן, הן הופתעו לגלות נכונות מצד הח"כים לשמוע אותן ועל המצוקה אותה הן חוות, אבל הדרך עוד ארוכה עד שדברים יתממשו.

"אנשים רצו להקשיב לנו, אבל אנחנו כבר לא תמימות", הן אומרות בקול מפוכח. "אנחנו לוקחות הכל בעירבון מוגבל. נפגשנו עם שרים וחברי כנסת וסיפרנו על המאבק האישי והמאבק הציבורי שאנחנו מנהלות. הפעם אנחנו לא מתכוונות להשקיט את המאבק. אנחנו נמשיך לפעול בכל הדרכים הלגיטימיות, עד שיימצא גם לנו פתרון".

מעיריית חדרה נמסר: "העירייה עושה כל שביכולתה לקידום הנושא מול משרדי הממשלה הרלוונטיים. ביוזמת העירייה מקודם פרויקט פינוי-בינוי בשכונת אלי כהן

בגבעת אולגה, ושזכה לאישור הממשלה. בפרוייקט קיימות דירות 'עמידר' רבות, ויישומו יביא לפתרון מצוקת הדיירים. ברחבי העיר ישנן יוזמות נוספות של פרויקטים לפינוי-בינוי אשר יהוו פתרון לחלק נוסף מהדירות הישנות".

מחברת עמידר נמסר: "יש הרבה מאוד דירות שנמצאות במצב תחזוקתי קשה ואנחנו מודעים לזה. האחריות של חברת 'עמידר' היא לנהל את הדיור הציבורי בישראל במסגרת התקציב שניתן לה, אבל 'עמידר' לא קובעת את המדיניות ולא מתקצבת. בנוסף עד שנת 2011 מדינת ישראל מכרה 40 אלף דירות בדיור הציבורי ופחות מאלף דירות נכנסו חזרה למלאי".

ממשרד השיכון נמסר: "משרד הבינוי והשיכון ער למצוקת הדיור, הן מבחינת הזכאים הממתינים, והן מבחינת מצבן התחזוקתי של הדירות. משרדנו עושה מאמצים רבים לקבלת תקציבים מהאוצר לצורך הגדלת מלאי הדירות בשיכון הציבורי, ונלחם על כך, לרבות קידום יוזמות להגדלת המלאי ורכישת דירות נוספות".

ליצירת קשר:

שרונה גואריהן 0523454921 sharona052101@walla.co.il

דינה רביב 0526500267 ravivdn@walla.com

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s