כולנו למען אחת, אחת למען כולן \ רותי לביא

סולידריות נשית מתחילה מהתחתית

ביום חמישי, 31.1. מתכוונת ההוצאה לפועל להשליך את גב' רבקה לוי לרחוב. להשליך אישה, המתפרנסת בקושי ממשק בית וברור שלא תוכל לשלם כל שכר דירה שהוא בשוק החופשי.
אני רוצה ומאמינה שכולנו – כל הנשים הנאבקות על נגד הדיכוי המגדרי -תהיינה להיות שם איתה באותו יום – ברח' ברנר 1 פתח תקווה (לפרטים 0545390402)
אני רוצה ומאמינה, שכולנו נתגייס ונשלח לעמידר תביעה לעצור את הפינוי.
אני מאמינה, שאם כל עשרות הנשים שהפגינו נגד קצב, ויצאו נגד אשל, ופעלו במחאה החברתית יהיו שם – לא רק שתהיה בכך משום הכרה בזכותה של אישה למינימום של קורת גג. יותר מכך, אם מהפכה אמיתית מתחילה מהתחתית – כולנו צריכות לעמוד יחד באותה תחתית של ההיררכיה – בה נשים נאבקות על קיומן הראשוני.
אומרים, שהאישי הוא הפוליטי. בשבילי – הפוליטי הוא האישי. אישי שלי והמון אישות אחרות. נשים – יחד אך גם לחוד, כל אחת במאבק שלה על הזכות לקיום, על הזכות להיות נראית ובעלת זכויות. יש רבות, שאינן מדברות "פוליטית", "פמיניסטית" או "נשית". בדרך כלל גם אין מי שישמע או יראה אותן. הן מדברות באותה עשייה סיזיפית יום יומית של הישרדות מול מציאות, המדכאת אותן כנשים אך בד בבד מכחישה את קיומן. מציאות, שלבעלי הכוח שבה (גברים אך גם נשים לצערי) יש את הכלים לדכא אותן ולהעלימן. המאבק שלהן הוא על עצמן, על ילדיהן, על חייהן – וכל כולו היכולת לשרוד מיום ליום, בלי איזושהי תקווה, שיהיה אחרת. בשבילן, זו פשוט מציאות. מציאות, שלעתים נפרטת לכדי סיפור נוגע לב, קורע ורידים, המגייס אהדה. אבל בדרך כלל, מציאות אפורה, שממשותה הם "מקרים" הפרטניים. זו הממשות של כל אותן כותרות פוליטיות ואמירות פוליטיות שלנו. מי, שאין זו הוויתן בדרך כלל, לפחות בינתיים, חמסה מלח מים.
סיפורה של גב' לוי אינו רק סיפור של מצוקה. זהו סיפור מגדרי, שעניינו אותן הגדרות של מהי "אישה" ומהי "בת זוג ראויה להכרה".
גב' רבקה לוי בת 61. עמידר מבקשים לפנות אותה מן הדירה בה חיה בין השנים 2003-2007 עם בן זוג. לפנותה אותה מן הדירה בה טיפלה בבן הזוג, שסבל ממחלה קשה (שחמת הכבד). מהדירה בה טפלה בו, תוך שהיא מפרנסת את שניהם מהסכומים העלובים שהצליחה להרוויח במשק בית. סכום עלוב, שממנו שילמה כל חודש בחודשו גם את שכר הדירה של עמידר.
לגב רבקה לוי כל הזכות להיות מוכרת כידועה בציבור ולקבל זכות המשך על הדירה, אך בית המשפט לא הכיר בזכות זו. לבית המשפט לא הספיקו ההוכחות הרבות והעדויות על טיפולה המסור. בית המשפט קבע, כי כיוון שאין בידה הוכחות ממסדיות, כמו חשבון בנק משותף – אין הוא יכול להכיר בה. כנראה שבבית המשפט עדיין לא הבינו, כי זוג המתפרנס מעבודת האישה במשק בית – זוג המרוויח בקושי למחייתו, ברור שאינו יכול לפתוח חשבון בנק. אישה, שהיא מפרנסת יחידה ומטפלת באדם חולה מאד, אין לה כל סכום יתר להפקידו בבנק ולבטח לא כדי לשלם את העמלות. כך, התעלם בית המשפט מכל המטלות הקשות המגדירות בת זוג בדרך כלל. התעלם מהמציאות החברתית במדינתנו ופסק – כי גב' לוי אינה מוכרת כידועה בציבור. שוב ושוב אנו נתקלות באותו דיכוי מגדרי סמוי, בו רק למי שהממון בכיסה הזכות לנגישות משפטית ולמאבק על זכויות. האחרת, שמילאה כל חובותיה הנורמטיביות של בת זוג ואף למעלה מזה, אלו הנתפסות כמובנות מאליו. אלו השקופות. מי שכילתה בכך כוחותיה וכספה לא שמורה לה זכות זו.
וכאן, באותה התגייסות שלנו, בעלות הכוח היחסי והיכולת, לעמוד עם המוחלשות, שכוחן כבר מזמן ניטל מהן – מקומה של הסולידריות הנשית ומכאן גם יבוא כוחה.
אומרים, יש צו של בית משפט. נכון. אך כמו שיצאנו כולנו בעת משפטו של קצב, וכמו שנצא מול כל עיוות מגדרי ממסדי – כך גם כאן אנחנו צריכות להיות אתה – כולנו. המון המון נשים. במאבק הזה נגד הדיכוי הממסדי, הנשען של שלטון החוק לכאורה ועל כוחות החוק – המשטרה וההוצ"ל – הוא הוא אותה התחלה של אינתיפאדה נשית, הנותנת כוח משותף ועמידה יחד. כי כל מאבק מול אלימות נגד נשים לא יצלח אם לא נעמוד קודם כל מול אותה אלימות יום יומית, שקופה, מובנת מאליה – שעדיין אינה נתפסת כאלימות מגדרית.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s