"לאן אלך?" חד-הורית פלשה לדירה ומבועתת מהפינוי \ מעריב – באר שבע

דני בלר | 16/1/2013
מכאן: http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/429/308.html?hp=54&cat=873&loc=13


רחל בניסטי, אם חד הורית לשניים, עבדה כמאבטחת עד שנקלעה לקשיים כלכליים בעקבות שכר הדירה שזינק בבאר שבע. בעל הדירה סילק אותה, היא התחננה ובייאושה התייצבה עם בקבוק דלק במשרדי עמידר. איך פתרו הרשויות את המצוקה? שלחו אותה לחמישה ימי מעצר. עכשיו היא חיה בדירה אליה פלישה, מפחדת מכל דפיקה בדלת

יום חמישי, אחרי הצהריים. שמש חורפית חמימה בינות עננים שחורים ורחל בניסטי מנצלת את מזג האוויר כדי לשבת עם שני ילדיה, בני ה-6 וה-4, בחצר פנימית המשותפת לכמה בתים ברחוב הכותל המערבי, בשכונה א' בבאר שבע. רחל וילדיה מבלים את הרגע הקטן הזה של זמן איכות בשקט, עם קרמבו ומשחק בקלפי כדורגלנים. יש להם מעט מאוד רגעים של נחת והרבה רגעים של אי ודאות.

רחל מבקשת שתי זכויות בסיסיות של אדם במדינה מתוקנת: קורת גג צנועה ועבודה שתפרנס אותה ואת ילדיה בכבוד. היא לא מבקשת נדבות. היא לא רוצה טובות או רחמים. אבל מציאות חייה, כך נראה, גוברת על כל הרצונות.

 רחל בניסטי וילדיה. ''מאוד קל לדרדר אנשים לתהום'' צילום: דני בלר

רחל בניסטי וילדיה. "מאוד קל לדרדר אנשים לתהום" צילום: דני בלר

היא בת 28, נולדה וגדלה בבאר שבע, למדה בבית ספר אחווה ובתיכון מקיף ח'. "אני מאוד אוהבת את העיר הזאת, כי המשפחה פה, כי כאן גדלתי", היא מספרת. "אבל אני שומעת את כל הדיבורים על 'בירת הנגב', על הפרויקטים הגדולים ולא מרגישה חלק מכל זה. זה שבונים ובונים, מה עוזר לאנשים כמוני, שלא יכולים לחלום על לשכור חדר אפילו? מה עוזרים כל הפארקים היפים וכל הקניונים, כשלאנשים אין מה לאכול? מה עוזר לי שמקימים בבאר שבע בתים שלא אוכל לקנות או חנויות שלא מיועדות לאנשים כמוני".

יש לה עוד שישה אחים, אבל "אני לא יכולה ליפול על ההורים או האחים וגם לא אעשה את זה. אני רוצה לעבוד, כי מקצבה של 2,800 שקלים אי אפשר לעשות כלום. אתה בקושי משלם את ההוצאות ונשאר קצת כסף לאוכל. אני כל הזמן חיה בפחד. יש נגדי צו פינוי וכל רגע עלולים לדפוק בדלת ואז מה אעשה? לאן אלך?"

עד לפני שנה בניסטי עבדה כמאבטחת במוסד רפואי בדרום. היא שכרה דירה, בה התגוררה עם שני ילדיה.

מהמשכורת הזעומה היא הצליחה לשלם את שכר הדירה, שבבאר שבע האמיר לאחרונה, ולספק לילדים את כל שהיו צריכים. אבל אז היא נקלעה לקשיים כלכליים: "אתה משלם, נכנס למינוסים, מנסה לצוף כמו כולם, עד שהבנק אומר לך 'די'. ואז אתה מפגר בשכר דירה. בעל הבית, לא מעניין אותו כלום. כל התחנונים לא עזרו ואז הוא פינה אותי. פלשתי לדירה. לא הייתה לי ברירה. לא יכולתי לישון בחוץ.

"כשפלשתי, פינו אותי. אז מתוך ייאוש ומתוך כוונה שמישהו ישים לב אליי ולמצוקה שלי, מילאתי בקבוק בדלק והתייצבתי במשרד של עמידר. הרי ברור לכולם שלא הייתי עושה כלום. אני לא מחבלת. לא פושעת. אני לא מטורפת. רציתי שישמעו אותי. אז הזמינו לי משטרה. במקום לשמוע את המצוקה שלי, הכניסו אותי לחמישה ימי מעצר. למזלי, הייתי לבד בתא. לא רוצה לחשוב מה הייתי עוברת אם היו עוצרים אותי עם עברייניות. כל הפשע שלי, הוא שביקשתי קורת גג. למזלי, בזמן המעצר, אמא שלי שמרה על הילדים. היה לי מזל גדול".

 רחל בניסטי. ''בשביל מי שומרים את כל הבתים בבאר שבע?'' צילום: דני בלר

רחל בניסטי. "בשביל מי שומרים את כל הבתים בבאר שבע?" צילום: דני בלר

רוצה דירה? תלדי עוד ילד

אלא שמאז נעצרה, היא לא מצליחה לשקם את החיים שלה. מקום עבודתה פיטר אותה. משאין לה מקום עבודה קבוע, היא לא יכולה למשוך מהבנק כסף ביתרת חובה. היא לא יכולה להוציא פנקס צ'קים. היא לא יכולה להיקלט במקום עבודה. היא פלשה לדירה והוצא נגדה צו פינוי.

"אני מבינה שזה לא בסדר לפלוש, אבל אני לא מבינה – עבור מי שומרים את הדירות האלה?! הרי הדירה שפלשתי אליה היא לא דירת פאר. היא דירה קטנטנה בבניין ישן. ומה מצפים? שאחיה בחוץ? לא מותירים לאנשים ברירה אחרת! דוחקים את האנשים הפשוטים, את אלה שאין להם הון או הורים ממשפחה עשירה. דוחקים אותנו לפינה ויש אנשים שנשברים ועושים מעשים של ייאוש.

"מאוד קל לדרדר אנשים לתהום. לא צריך הרבה. אומרים לי שאם אני רוצה להיות זכאית לדיור, אני צריכה להביא עוד ילד. זה ממש טירוף. בשביל מי שומרים את כל הבתים בבאר שבע? יש בתים, יש דירות כמו הדירה שפלשתי אליה, שאדם רגיל לא יבוא לחיות בה. מי ירצה בית קטן כזה?

"אתה יודע מה אני עושה כשיש גשם? הרי החלונות שבורים וכל הבית דולף. אני פשוט שמה נייר דבק. אתה יודע, כשיש אזעקות, פה זה פחד אלוהים. למטה פתוח לגמרי. אנחנו קומה שנייה, אין לאן לברוח. ואני עם שני ילדים קטנים, לא יודעת מה לעשות. ראית את המדרגות? שם נתחבא? זה מפחיד. בלילות אני לא סומכת על הפלדלת. פוחדת שאולי יבואו לפנות ואני סוגרת עם מוט ברזל".

לגברת בניסטי יש מסר לרשויות: "אני לא צריכה לחיות בפחד, שיבואו ויזרקו אותי מהדירה. לא צריכה לפחד לפתוח את הדלת. כמו שיודעים לוותר לעשירים, צריכים לוותר לי על החוב של 2,800 שקלים, כדי שאוכל להשתקם. אני לא רוצה לחיות מקצבה. אני רוצה לעבוד ולתת לילדים חיים של כבוד".

"אני מקווה", מסיימת רחל, "שיידעו להתחשב בי ובעוד אנשים במצבי. בבאר שבע, ככה נראה לי, הרשויות איבדו את הלב. ככה זה לא יכול להיות!"

 רחל בניסטי נועלת את הדלת במוט ברזל. לא סומכת על הפלדלת צילום: דני בלר

רחל בניסטי נועלת את הדלת במוט ברזל. לא סומכת על הפלדלת צילום: דני בלר

תגובות

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "לגב' בניסטי הייתה תעודת זכאות לקבלת סיוע בדיור כמשפחה חד הורית, אם לשני ילדים. תוקפה של תעודת הזכאות פג ב-9.10.2012. לפיכך, עליה לפנות לחברת עמידר לחידוש ההרשמה.

"ב-6.2.2012 התקבלה לשיחה אצל מנהל מחלקת אכלוס במחוז דרום של משרד הבינוי והשיכון, והוסבר לגב' בניסטי שעל מנת שניתן יהיה לטפל בבקשתה לביטול חוב שכר דירה עליה להגיש בקשה באמצעות חברת עמידר, ובקשה זו תטופל בוועדת חריגים. נכון להיום, היא טרם פעלה כאמור.

"אוסיף ואציין, כי היא יכולה להגיע להסדר תשלומים עם חברת עמידר באשר לחוב (הבנו שהעירייה מוכנה לשלם חלק מהחוב) ובמקביל לפנות לוועדת חריגים בבקשה לקבלת סיוע כחסרת דירה, כולל דירה בשיכון הציבורי. ללא הסדרת החוב, לא ניתן לטפל בבקשה. לגבי הדירה בה גרה בפלישה, אין לנו מידע במה מדובר וניתן לפנות לעמידר לקבלת המידע הנחוץ".

מחברת עמידר נמסר בתגובה: "חברת עמידר אינה צד בנושא הכספי. הוסבר לגברת בניסטי שהחוב הינו למשרד הבינוי והשיכון ויש להסדירו מולו. כמו כן, בידו הסמכות הבלעדית למתן זכאות לדיור. יש להדגיש, כי בניגוד לטענתה, מעולם לא הייתה תקרית בסניף. גברת בניסטי הינה פולשת בלתי חוקית ועליה להחזיר את הדירה בה היא מחזיקה בניגוד לחוק".

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s