עוד יש מפרש לבן באופק – ציניות שאינה יודעת גבולות

השנה הכריזה התאחדות הסטודנטים בהנהגתו של שמולי על פרויקט שילוב סטודנטים בעיר לוד, בסיוע תרומתו של נוחי דנקנר על סך 800,000 שקלים. כשהדבר נתגלה הביעו תרעומת גורמים בהתאחדות, בינהם מי שטענו שאין לקחת כסף מטייקונים ומי שטענו שאסור להתרכז בעיר לוד לבדה, אלא כל פרויקט שמעניק פתרונות דיור לסטודנטים חייב להיות ארצי. מכניסה לאתר הפרויקט ומנוכחות במפגש הצגת הפרוייקט באוניברסיטת תל אביב גיליתי כי במקביל מתקיים בעיר פרוייקט דומה של עמותת איילים. שני הפרוייקטים עובדים בשיתוף.

"עוד יש מפרש לבן באופק" ככה נפתח סרטון התדמית של עמותת איילים. "עמותת איילים הוקמה בשנת 2002 ע"י חבורת צעירים יוצאי צבא, במטרה לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב ובגליל. תפקיד העמותה הוא להחיות דגם ישראלי של התיישבות, המונע ע"י צעירים, תוך יצירת אקלים ערכי וחידוש רעיון הציונות" (מאתר העמותה). "כך מגלה איילים שכונות אבודות שנשכחו כמו שכונה ד' בבאר שבע, שם נרדף לשכונה המשוועת לעזרה" (מתוך סרטון התדמית של העמותה). שכונות אבודות עבור מי? עבור ראש הממשלה ושר האוצר שלא מקצים להן משאבים, שבגין גזרותיהם הכלכליות מפנים את תושביה המקוריים של העיר מהבית לרחוב? עבור הסטודנט חוקר היבשות, שמגיע למפגשו עם הילידים? באמת מפגש לא פשוט ואולי לכן אף מצוין "מחפשים סטודנטים הרפתקנים ונועזים". מאין התקציב להרפתקאות? בין השאר מקופת האוצר, אותו משרד אוצר שמזניח את השכונות אותן באים הסטודנטים להציל.  6 מיליון שקלים, למשל, יקצה משרד ראש הממשלה להרחבת הפרויקט בלוד השנה ואם הכל ילך כשורה, ככה מבטיחים להם, 12 מיליון נוספים ב-2013, כל זה רק לפרויקט בלוד. ולא זאת בלבד, אחד מראשי העיר בהן הוקם כפר סטודנטים הציע לקרוא לרחוב בעירו על שם עמותת איילים.

30 סטודנטים כבר נהנים מאיכות חיים בכפר הסטודנטים של איילים בלוד ("המגורים בכפר הן בעלות מוזלת של כ-500 שקלים בחודש, בדירות מעוצבות וחדשות כוללים גינה ומועדון חברתי"- מהאתר של איילים). אחרים עומדים גם הם לעזוב את תל אביב מלאת האטרקציות ולגור בלוד, ולא רק שהם מסכימים לגור ליד העניים המזרחים והערבים, הם אפילו יעשו פעילות התנדבותית, כמה שעות בשבוע בקהילה בתמורה למלגת לימוד על סך 10,000 ש"ח. ואם תגלו חשדנות הם מיד יספרו לכם שהפרויקט נותן עדיפות לאנשים שגרים בשכונה, גם לערבים ומזרחים,  זה בתנאי כמובן שהם סטודנטים ועונים לסטנדרטים שהסטודנטים שהגיעו מבחוץ יקבעו להם ("שיעור המתקבלים הוא כמו לסיירת מובחרת 500 מתוך 5000"- מסרטון התדמית של עמותת איילים). ולמרות השיריון למקומיים השם והלוגו של הפרויקט מסגירים מיהו קהל היעד ומהן מטרות הפרוייקט.

מסיבת סטודנטים של עמותת איילים בבאר שבע

מסיבת סטודנטים של עמותת איילים בבאר שבע

הסטודנטים הערכיים אולי באמת ובתמים מאמינים שמה שהאנשים בשכונה הכי זקוקים לו ובדחיפות זה סטודנט שיקדיש כמה שעות בשבוע לילדים שלהם ושלקבל בתמורה לזה מגורים בדירה חדשה ב-500 שקל לחודש ומענק של 10,000 ש"ח בשנה זה רק מתבקש ("התקשרו בתמימות לראש הממשלה ובשיא הפשטות גייסו אותו כשותף לחלום"- תמימות ופשטות. מסרטון התדמית של עמותת איילים). לא הסטודנטים, לא שמולי, לא דנקנר, לא עמותת איילים, לא משרד האוצר – אף אחד במערכת העברת המזומנים – לא מעלה בדעתו שאולי בכלל האנשים בשכונה צריכים לקבל בעצמם דירת 2.5 חדרים חדשה עם שכירות מסובסדת ומענק של 10,000 מלגה עבור קידום השכונה, שאולי אם זה יקרה אף אחד לא יצטרך שם בכלל את הסטודנטים (ואולי זה מה שמפחיד כל כך?). יכול להיות שאפילו האנשים בשכונה עצמה לא מעלים את האפשרות הזו על דעתם? יכול להיות שזה כבר טבעי והגיוני בשבילנו שיש אנשים מהסוג שזורקים לרחוב ויש אנשים מהסוג שבשבילו בונים דירות חדשות ("פעם ראשונה שאני פוגש קבוצת צעירים שיודעת מה היא רוצה, לא באה מתוך מצוקה, אלא מתוך רצון לתת ועם חוצפה" מספר אחד התורמים – מתוך סרטון התדמית של עמותת איילים).

זה לגבי הפרויקט בלוד, רק על סמך מעט הנתונים באתר, בדרום הארץ עוד מגדילים ראש חלק מהצעירים של איילים ומשתמשים בדירות ציבוריות– כאלה שמיועדות לאוכלוסיות במצב כלכלי קשה מאוד, כאלה שזה הפתרון האחרון שלהן לפני הרחוב. אמרה לי אחת הצעירות בפרוייקט "אני לא רואה מה הבעיה, אלה דירות ציבוריות, ואנחנו הציבור". במקומות אחרים איילים משתלטים על אדמות מדינה באופן לא חוקי, ולא רק שאינם מפונים משם, הם מכונים על ידי חברי הכנסת חלוצים. בכתבה ששודרה בערוץ 2 ובסרט התדמית שלהם אפשר לשמוע את אריאל שרון ואחרים מעודדים אותם לעבור על החוק ולבנות על אדמות באופן לא חוקי ומבלי להמתין לאישורים, ואת פנחס ולרשטיין – לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, מלמד אותם איך לבנות מהר ולהשתמש בפירצות בחוק. גם מי שאינו חסיד גדול של ציות לחוק, ואפילו הוא תומך בזכות להשתלט על אדמות ציבוריות שלא נעשה בהן שימוש, יצטרך לתת דעתו על כך, שבה בעת, באותה העיר ממש, אמהות חד הוריות שפולשות לדירות ציבוריות שעומדות ריקות, כי פשוט לא נותרה להן ברירה, מכונות "עברייניות" על ידי גורמים בכירים בחברות המשכנות ומפונות משם עם ילדיהן בכח, כל חפציהם נזרקים לרחוב והבית נאטם בבטון. "דיור ציבורי לא יהיה אצלי" אמר ראש הממשלה בינימין נתניהו, אותו ראש ממשלה שמשרדו מתקצב את הפרויקטים של איילים ביד רחבה. וממש לא רחוק משם כפרים בדווים נהרסים פעם אחר פעם אחר פעם עם בולדוזרים, ילדים יושבים על הריסות ביתם ולומדים גם הם שוב ושוב מהו מקומו של ילד שנולד במעמד הלא נכון, בצבע הלא נכון, בדת הלא נכונה.

ילד ליד הריסות הכפר באל עראקיב | צילום: עמנואל ילין

איילים מקימים בשיכונים או בסמוך אליהם כפרי סטודנטים סגורים. למרות הכוונות הטובות שיש אולי לחלק מהסטודנטים, התוצאה של זה היא הגדלת הפערים החברתיים ולא צמצום שלהם. כפרי הסטודנטים האלה מתוקצבים ביד רחבה בכסף שאמור לשמש את הפריפריה, אבל בפועל התקציב משרת בעיקר קהילה סגורה המורכבת מקומץ של סטודנטים. בטווח הרחוק הפרויקטים האלה עשויים להביא לג'נטריפיקציה ואפשרי שתהיה להם פגיעה מכרעת בחייהם של התושבים שחיו שם לפני הסטודנטים ושכמעט ואינם מוזכרים בעלוני המידע של איילים. הפעילות שהם עושים בשכונות הללו היא אולי נוגעת ללב, אבל היא פעילות צדקה, שמשמרת את יחס הכוחות בין הסטודנטים מבחוץ לבין התושבים המקוריים, שמדגישה אותו, מתרגלת אותו ומקבעת אותו. איילים והתאחדות הסטודנטים מרוקנים את המאבקים של האיזורים עליהם הם משתלטים ממטענם הפוליטי, מהנסיבות ההיסטוריות, מהשיח המעמדי. עבורם השכונות הן פשוט עניות מטבען ("שכונות נחשלות" "משוועות לסיוע מבחוץ"- מסרטון התדמית של איילים) או חמור יותר עניות משום אי ההתפתחות או העדר התרבות של תושביהן, והסטודנט מבחוץ אינו בעל פרבילגיות שזוכה ליחס חם במסדרונות הממשלה, הוא פשוט חכם, נאור ומתקדם מטבעו. הסטודנט לא מגיע לשם כדי להאבק על שיוויון בחינוך, אלא כדי לחנך. הוא מגיע כדי "לפתח את ההון האנושי" (ככה מסביר שמולי בכתבה בערוץ השני), ולא כדי להאבק במדיניות מפקירה ומפלה.

"קודם נכבוש את לוד" – שמולי וסטודנטים נוספים לקראת הפרוייקט בלוד

הסטודנטים בפרוייקטים אולי יקבלו לפרוייקט הציוני שלהם סטודנט בדווי מהנגב, והם אולי יעסיקו מדי פעם אחר הצהריים את האחים הקטנים שלו, אבל הם לא יבואו להגן בגופם על הבתים כשהבולדוזרים יבואו להרוס לו את הכפר, ירצה הגורל ואולי הם אפילו יבנו על האדמה הזו בהמשך כפר סטודנטים. הם אולי יקשיבו במועדון בדימונה לקשיש מרוקאי וישחקו איתו שש-בש, אבל הם לא יהיו שם כשיבואו שוטרים לפנות בכח את הבת שלו ומשפחתה מהבית בו הוא גדל, אולי הם אפילו יהיו הדיירים הבאים.

לשם ההשוואה, אפשר לדבר על קבוצות שפעילות בשטח כמו המעברה הירושלמית, צוות דיור ציבורי במרכז, ה"לא נחמדים" וקבוצות דומות בדימונה, באר שבע ועוד. קבוצות שבבסיס פעולתן ההבנה שהעוני אינו מקרי, שמדובר במדיניות מתמשכת של אפליה ושהעדפה שיטתית של סטודנטים מבחוץ, רובם אשכנזים, רובם ממעמד הביניים, על פני התושבים העניים בשכונה היא חלק מהבעיה שבה אנחנו נלחמים ולא חלק מהפתרון.  אפשר להשוות את סרטון התדמית של קבוצת המעברה עם סרטון התדמית של איילים, באחד מככבים אנשים מהשכונה מדברים בקולם שלהם ומבטיחים ללכת עד הסוף עם המאבק שלהם עבור קורת גג, בשני חברי כנסת ובעלי הון משבחים את הסטודנטים ההרפתקנים. או אפילו מספיק להשוות בין השם "המעברה" לשם "ReLod", האחד מתייחס להיסטוריה של אפליה, ההכרה בה הופכת לכח מניע, כח משחרר, השני משחק מילים של קופירייטרים שקורץ לסטודנטים מבחוץ שיבואו לטעון מחדש את השכונה הנחשלת בערכים המעולים שלהם.

גלית לוי פעילת המעברה וכרמן אלמקייס פעילת הלא נחמדים | צילום: אקטיבסטילס

__________________________________

זהו מאמר שכתבתי לפני מספר חודשים ולא פירסמתי, כי התייאשתי מלשטוח ביקורת, כי חשבתי שאולי בכל זאת אני צריכה לתת לסטודנטים האלה הזדמנות, והנה היום אני מגלה ששמולי רץ למשבצת במפלגת העבודה ששמורה לנציג שכונות.

אפשר לשאול מה הקשר בין הפרויקט של איילים בדימונה שמתוקצב על ידי מפלגות ימין לבין המהלכים של שמולי במפלגת העבודה – הקשר הוא קשר אידיאולוגי. למעשה אפשר למחוק מהמאמר הזה את כל הנתונים- כמה פרויקטים יש ואיפה, כמה סטודנטים יש, כמה כספים הועברו- מספיק להסתמך על ניתוח השוואתי של השפה, כי היא חושפת משהו עמוק יותר מכל תזרים כספי, את האידיאולוגיה המשותפת שבבסיס כל הפרוייקטים ההתיישבותיים הללו, זו שקובעת מי טוב יותר ולכן מגיע לו יותר ומי טוב פחות ולכן מגיע לו פחות.

סרטון התדמית של עמותת איילים, כאילו לא עברו שישים שנה
https://www.youtube.com/watch?v=lOVBqUJgQHM

פנחס ולרשטיין מדריך את הסטודנטים של איילים בבניה מהירה

עוד מאמרים בנושא:

קזבלן בלוד \ יעל בן יפת, מנכ"לית הקשת המזרחית

נגב של פריבילגיות \ עמית בוטבול, פעיל מדימונה, באתר "העוקץ"

חזקים על לוד \ רותי לביא, פעילת צוות המאבק על הדיור הציבורי

איציק שמולי עבר לחיקם החם של הטייקונים \ שרון שפורר, רויטל חובל ב"הארץ"

עמותת איילים, או עראק איילות? \ נטע אלקיים, פעילת "המעברה"

למה בעצם מגיע לנו כל הטוב הזה? \ רנן יזרסקי, פעילה בבאר שבע, באתר המחאה

מודעות פרסומת

8 תגובות ל-“עוד יש מפרש לבן באופק – ציניות שאינה יודעת גבולות

  1. יש אפלייה, ואתה צודק בביקורת שלך על עמותת איילים, אבל הפתרון הוא לא לשפוך כסף על דיור ציבורי. צריך לתת לאנשים חכה, לא דג. צריך לתת לילדים שלהם חינוך טוב יותר, ולא לחלק להורים מתנות בחינם. זה לא יגדיל את השקעת ההורים בחינוך. מחקרים רבים מראים שעניים משקיעים יותר מדי כסף במוצרי מותרות ופחות מדי בחינוך של ילדיהם, בהשוואה לעשירים. צריך לעזור ישירות לילדים.

  2. פינגבק: מפרש לבן באופק – ציניות שאינה יודעת גבולות • מחאת הדיור·

  3. פינגבק: מסרב ליישוב מחדש | עוד בלוג תל-אביבי·

  4. פינגבק: מסרב ליישוב מחדש | עוד בלוג תל אביבי·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s