על סוכות ודיור ציבורי \ נתן שקרצ'י


חג סוכות עבר. עבורי, כמו שאר החגים, הוא מסמל את הבלבול שיש לנו בין טקסים למהות, שכן אנו מבצעים את הטקס, בעיקר כדי שניזכר במהות שאמורה לעבור דרכו. כמובן שאיני ממציא דבר חדש, שכן הנביא ישעיה אמר זאת לפני.

חג סוכות נחגג מכמה סיבות. הראשונה שבהן, היא לזכור את יציאת מצרים, ואת השתחררות העם משעבוד, גם בימים שחיינו יציבים, ולכן אנו מצווים על בניית סוכה ומגורים בה כדירת ארעי. זוהי אם כן הסיבה ההיסטורית לישיבה בסוכה.

סיבה נוספת, שהצטרפה מאוחר יותר, היא ללמדנו שהקניינים שלנו, והנאות העולם הזה, הם דבר חולף, והסוכה מסמלת את ארעיותם של חיינו, והחיים האמיתיים הם בעולם הבא, ושם הקניינים שלנו חסרי חשיבות ולא קיימים, ומה שחשוב שם הוא הקניינים שחשובים לעולם הבא- מצוות ומעשים טובים. הנביא ישעיה מגדיר זאת מצויין, כשהוא רואה הקרבת קורבנות, תפילות וטקסים כפחות חשובים לעומת עזרה לאחר, ובמיוחד לשכבות החלשות של החברה.

ביום רביעי שעבר השתתפתי יחד עם רבים וטובים אחרים בדיוני בית דין עממי לדיור הציבורי | محكمة عامة للاسكان الشعبي שיזם צוות דיור ציבורי. אני הייתי יחסית מודע ופעיל בתחום הזה, אבל כשישבתי שם מהבוקר ועד הערב, ושמעתי ברצף את סיפורי דיירי הדיור הציבורי לא יכלתי שלא להתעצבן על המדינה שלי ועל מה שהיא עושה לאנשים החלשים ביותר בחברה, ולהתבייש שזה נעשה בשמנו. אם זה המתנה ארוכה מאוד לדירה של דיור ציבורי כך שאם חד הורית ישנה עם ילדיה במאהל יותר משנה, כשנציג עמידר מבטיח לה שאם תשכב איתו היא תקבל דירה בשנייה, ואם זה ניפוח חובות פיקטיביים של עשרות ומאות אלפי שקלים לדיירים קיימים, או מתן צו פינוי לבן ממשיך בשבעה על אימו, או גירוש נרקומן שנקי כבר 20 שנה לרחוב, שתיאר איך נולד כתינוק בקריז לאם שעוסקת במקצוע העתיק בעולם, או אישה עיוורת שפורצים לביתה בזמן שאיננה שם וזורקים אותה, או אב לילדים חולים שצריך לפלוש לדירה נטושה של עמידר שהפכה למאורת סמים, או מתן צווי פינוי ל-3 חודשים, כך שאלו שמסייעים להם לא יוכלו לסייע, או את אי השיפוץ של דירות אלו ומגורים בתנאים שגורמים מחלות כי התקציב לשיפוץ מצומצם, ועוד ועוד.

היה במיוחד מעצבן לשמוע את זה כאשר ידידי עמי וטורי הרחיב בפני בית הדין על קיומו והצלחתו של דיור ציבורי ברוב מדינות המערב, כאשר במדינתנו הוא מחוסל בצורה שיטתית ומחושבת. מה שעוד בלט ביום הזה, הוא שההתעמרות הזו היא נחלתם של ערבים ויהודים, ותיקים ועולים, דתיים וחילונים, נשים וגברים.

הנה, במהלך חג הסוכות, אנו שומעים את סיפוריהם של אנשים שסוכות עבורם הוא רוב השנה, והם משועבדים לבירוקרטים, לתקנות וקריטריונים, והארעיות היא קבועה עבורם.

אני חושב שצריך לערוך את העדויות הללו ברצף ולהקרין אותן מול משרדי ובתי מקבלי ההחלטות בתחום זה, ממשרדי השיכון והאוצר ועד חברות הדיור הציבורי, בלופ יומיומי עד שיתחילו לקחת אחריות על הנושא ולטפל בו ברצינות, ויפסיקו להתעמר באנשים שהחיים שלהם קשים גם בלי ההתעללות הזאת,

נקודת אור אחת באירוע הייתה שזכאי ודיירי הדיור הציבורי שלרוב עסוקים בבעייה האישית שלהם, ראו שהם לא לבד.
נקודת האור הבולטת מבחינתי באירוע הזה היא באנשים הנפלאים מצוות דיור ציבורי , שבמקום לעשות לביתם ולרדוף קניינים גשמיים חסרי חיים, עוזרים לאנשים אלו, מלווים אותם במאבקם במערכת המרושעת הזו, ובחלק מהמקרים מצליחים למנוע התעללות בזכאים ובדיירים.

לקבל לייקים ושיתופים לפוסט הזה זה נחמד, אבל הדבר המשמח יותר מבחינתי יהיה אם תבחרו להצטרף לצוות הדיור הציבורי, וללמוד איך אתם יכולים לסייע לזכאי ודיירי דיור ציבורי בעירכם, כמו שאומר הנביא ישעיה "למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה".

מי שרוצה לצפות בטלויזית מציאות אמיתית על הדיור הציבורי, יכול לראות את כל דיון בית הדין העממי לדיור הציבורי שצילם אבי בלכרמן מצדק חברתי – חדר המצב כאן-
http://www.ustream.tv/recorded/25877390

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s