זמן כפרות \ ספיר סלוצקר עמרן

מאת: ספיר סלוצקר-עמרן

פורסם לראשונה באתר המחאה J14

כבר שבוע מחשבותיי עוסקות בסליחות פוטנציאליות לטקסט הנ"ל. מקסים בעיניי שההתגלות הייתה דווקא בתפילת ה"תשליך", כאשר הזלתי דמעה והבנתי ממי אני באמת צריכה לבקש סליחה השנה. השנה אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו. על שנה שגם ברגעים בהם נדמה לנו שישנו לבבותינו היו ערים, על תפילות שנאמרו בלחש אך קולם נשמע לרבים ועל יחידים שנהפכו למשפחה.

אך קודם לכן יש אישה אחת ששברה לי את הלב וכנראה הגיע הזמן שאבקש ממנה סליחה ובדרך אסלח גם לעצמי. שמה פרי דנילוב, כולי תקווה שלכלל קהל הקוראים שמה מוכר. את פרי הכרתי בעת שקיבצה נדבות ברחוב, יומיים לפני שהייתה אמורה להיות מפונה בצו בית משפט מדירת עמידר בה התגוררה בחדרה. צוות הדיור הציבורי מנע את הפינוי הראשון והמשכנו ללוות את פרי מבחינה משפטית ונפשית. בתמימותי, אולי בטיפשותי,חשבתי שכבר אפשר להתגאות בהצלחה אחת והייתי בטוחה שפרי לא תיזרק לרחוב. טעיתי.לא עשיתי מספיק. חודשיים אח"כ פינו את פרי מדירתה בזמן שהייתה במועדון עיוורים וכל הציוד שלה נלקח למחסני הוצאה לפועל,כולל התרופות היקרות שלה, כאשר שוטרים חוסמים את גישתה לדירתה שנאטמת באותם רגעים ומשאירה את פרי בחוץ, ברחוב.

פרי דנילוב | צילום: מור כוכבי

גם אם פרי לא תקרא את הטקסט הנ"ל, חשוב לי לבקש ממנה סליחה שאני לא מתקשרת מספיק.שאין לי אף פעם חדשות טובות בשבילה.שאני נשברת כשאני שומעת את הקול שלה בטלפון ולא יודעת איך אפשר לעזור.על זה שאין ביכולתי להיות יותר מאוזן קשבת בשבילה. על כך שאיני אמיצה מספיק להלחם יחד איתה מבלי לחשוב על המחיר האישי שאני אשלם.

בצער אאלץ להודות שחטאתי לא מעט לאורך הדרך. אך לפחות ניסיתי, לפחות נאבקנו למען מטרה גדולה מאיתנו. התחלנו ביחד איזשהו מסע כחברה ששואפת ליותר, כחברה שגם מגיע לה יותר. בזמן שרבים וטובים עזבו כבר ממזמן את המאבק או את הארץ, אנחנו עדיין פה. גאים ומממשים את חירותנו : לראות, לחוש, לנשום, לדעת ליחל וגם להכשל. הולכות בראש המחנה גם כשהמחנה מצטמצם וכוחותיו תשו. הלוואי ונוכל להודות בטעויות שלנו, לסלוח לעצמנו ולתקן. נסלח לעצמנו על לשון הרע :על כך שלעיתים במקום להגדיל ולפאר פעילות של ראויים וראויות בחרנו להשמיץ ולהקטין אחרים ובכך באיזשהו מקום אולי גם הקטנו את עצמנו בדרך. על הקושי בלהכיל את כולם, על הביקורת האינסופית לגבי כל יוזמה ויוזמה ועל ההתמקדות בטפל ולא בעיקר.על הביקורת החיצונית אשר קלה כפליים מהביקורת הפנימית.

על קרבות שפירותיהם עוד נאחזים בעצים, על הקושי לעצור ולהתמודד. על כך שעדיין יש פער בין האדם שאנו לבין האדם שאנו רוצים להיות. על וויתור עצמי, על אובדן התקווה, על עזות המצח, על מלחמות אחים בינינו, על אגו שאינו יודע מרגוע, על שלעיתים שכחנו את המטרה כשהתמקדנו באמצעים. על שכשלא יכולנו להתמודד יותר עם המציאות עטינו על עצמנו את מגן הבדידות, הציניות או הכעס.

בתפילת "אדון הסליחות" אנו מבקשים מה' סליחה ורחמים. מי ייתן וכל אחד מאיתנו השנה גם ירחם על עצמו. לא יתיש עצמו לדעת שכן אנו יחד במאבק ארוך, במרתון שלא ברור מה סופו.אמנם קו הסיום עוד רחוק, אבל הייתי רוצה שנסיים אותו ביחד. כל אחד ברמת עשייה שלו, בקצב שלו ועם המחאה הפרטית שלו. רק אל תלכו לי לאיבוד.

ספיר סלוצקר עמרן

ספיר סלוצקר עמרן

 

תגובה אחת ל-“זמן כפרות \ ספיר סלוצקר עמרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s