פסק דין: פינוי לאישה בת 80 רק עם חלופה

פסק הדין המלא כאן: http://www.nevo.co.il//psika_word/shalom/SH-06-56205-841.docתא (ת"א) 56205-06 עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' סוזן פרץ (שלום; ישי קורן; 29/07/12) – 14 ע'
עו"ד: עמיחי מגער, יורם חגבי חגי
בית המשפט קיבל, באופן מותנה, את תביעת הפנוי שהגישה חברת עמידר כנגד הנתבעת. נפסק, כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש להתנות את ביצוע הפינוי של הנתבעת מהמקרקעין בהמצאת פתרון דיור חלופי לנתבעת, בין אם באמצעות הדיור הציבורי ובין אם בתשלום שיבטיח קיומה של קורת גג לנתבעת עד אחרית ימיה.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים. התובעת טוענת כי במועד לא ידוע פלשו הנתבעת ובעלה המנוח לדירה. עוד נטען, כי הנתבעת מחזיקה בדירה שלא כדין, ללא רשות של התובעת ולא עפ"י הסכם.בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
תיאור הנתבעת ובעלה בכתב התביעה כפולשים אשר באו למקרקעין זה מקרוב אינו אמת. הנתבעת ובעלה המנוח נכנסו למקרקעין בשנת 1950. תחילה ישבו הנתבעת ובעלה בחדר שהיה חלק ממושכר של אדם בשם חיים צדוק. כעבור כשנתיים עזבו הנתבעת ובעלה את החדר ובנו להם צריף בפינת החצר שבמקרקעין. בשנת 1968 משלא נמצא לנתבעת ולבעלה פתרון על ידי הרשויות בנה שבתאי את מה שלימים הפך לדירה בה מתגוררת הנתבעת כיום. מיום שנכנסו הנתבעת ובעלה להתגורר במקרקעין היו הרשויות השונות, המופקדות על ניהול המקרקעין, מודעות לכך. הרשויות היו מודעות גם לבנייה שנעשתה במקום על ידי הנתבעת ובעלה. בשנת 1972 נפטר שבתאי פרץ והנתבעת הוסיפה להתגורר במקום. הדרך להוכחת הבעלות במקרקעין הינה הצגת נסח רישום המוכיח את הבעלות.
בתי המשפט בכלל, מצווים גם על האינטרס הציבורי, קרי, שלא ליתן יד להימשכותה של פלישה למקרקעי הציבור ולמאבק בהפקרות בתחום זה, שעה שהרשויות מתגייסות לכך, מה שלא תמיד נעשה.
לשם יצירת רשיון של שימוש במקרקעין אין צורך בהסכם מפורש ומספיקה התנהגותם של בעלי המקרקעין שממנה ניתן להסיק שהסכימו בדיעבד והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס האדם את הקרקע, ושבמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רשיון מכללא שלא היה קיים מלכתחילה. רישיון חינם מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של המרשה כי הוא מבקש להפסיק את הרשות.
בר-רשות שהורשה להתגורר בנכס ללא תמורה, והרשות בוטלה, אינו זכאי אפוא לפיצויים מכוח הדין עבור ביטול הרשות, אולם יכול שיהיה זכאי לפיצויים מכוח הסכם מפורש או משתמע בין בעל המקרקעין לבין בר-הרשות. עם זאת יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו תוך התחשבות בשיקולים של צדק.
משהוכיחה התובעת את בעלותה במקרקעין, עובר הנטל אל כתפי הנתבעת להוכיח כי רכשה זכות כלשהי במקרקעין אשר זכות הבעלות של התובעת כפופה לה. כך על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין וכך על פי סע' 30 לפקודת הנזיקין.
העובדה שעבר זמן רב מאז תפס האדם את הקרקע, ושבמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רשיון מכללא שלא היה קיים מלכתחילה.
בענייננו, הוכח הנתבעת תפסה חזקה במקרקעין כבר בשנת 1950, לפני 62 שנה. עד לשנת 2006, נמנעה התובעת מלדרוש את פינוי המקרקעין ומהגשת תביעה בעניין זה, למרות שידעה על התפיסה ועל הבנייה שנעשתה במקרקעין. בנסיבות אלה, למרות כל שנאמר על מחדלי הרשויות ומגבלותיהן בנוגע לטיפול בפלישה למקרקעי ציבור, יש לקבוע כי במקרה זה שתיקת הרשויות מעידה על הסכמתן ויוצרת רישיון מכללא.
אין מקום לקבוע כי הרשות שניתנה לנתבעת היא רשות בלתי הדירה. אדרבה, מדובר ברשות הדירה אשר באה לקיצה עם דרישת התובעת לפינוי הנתבעת מהמקרקעין ולכל היותר עם הגשת תביעת הפינוי בתיק זה. רשות זו שניתנה לנתבעת היא רשות אישית ואינה בגדר "זכות במקרקעין".
מקום בו יש לפסוק פיצויים כנגד הפינוי יהיה הפיצוי רק כנגד השקעות המחזיק בנכס והשבחתו, ומנגד יש להביא בחשבון את ההנאה שנהנה המחזיק משימוש ללא תמורה במקרקעין לאורך שנים.
בענייננו בהתחשב בכך שהדירה נושא התביעה מיועדת להריסה לא ניתן לדבר על השבחה כלשהי של המקרקעין. אין גם כל ראייה באשר להיקף ההשקעות שהשקיעה הנתבעת במקרקעין. הנה כי כן, איני רואה לפסוק לנתבעת פיצויים כנגד הפינוי.
אין להתעלם מן העובדות הבאות: (1) הנתבעת היא כיום כבת 80 שנה; (2) הנתבעת היא אישה קשת יום המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי. משפחתה הקרובה של הנתבעת אינה במצב כלכלי טוב יותר; (3) הנתבעת מתגוררת במקרקעין משנת 1950, שם גידלה את ילדיה, ושם השקיעה את מעט הונה בדירה נושא התביעה; (4) הנתבעת ובעלה המנוח ניסו להסדיר את מגוריהם במקרקעין כדין, ולא עלה בידם. חרף זאת, התעלמו הרשויות מהמשך תפיסת המקרקעין על יד הנתבעת עד להגשת התביעה. (5) על פני הדברים, נמנית הנתבעת על הזכאים לדיור ציבורי; (6) פינוי הנתבעת מדירתה ללא פתרון חלופי פירושו השלכתה לרחוב ללא שתמצא לה קורת גג מעל לראשה.
בנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש להתנות את ביצוע הפינוי של הנתבעת מהמקרקעין בהמצאת פתרון דיור חלופי לנתבעת, בין אם באמצעות הדיור הציבורי ובין אם בתשלום שיבטיח קיומה של קורת גג לנתבעת עד אחרית ימיה.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s