מה עם הילדים במאבק ההורים לדיור ציבורי? \ ישיבת הועדה לזכויות הילד 17 ביולי 2012

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן


 מושב רביעי

 

 

<פרוטוקול מס' 192 >

 מישיבת הוועדה לזכויות הילד

 יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ב (17 ביולי 2012), שעה 12:30

 

<סדר היום:>

<יום הדיור הציבורי בכנסת: מה עם הילדים במאבק ההורים לדיור ציבורי?>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אורלי לוי אבקסיס – היו"ר

<מוזמנים:>

חבר הכנסת דב חנין

חבר הכנסת שלמה מולה

ישראל שוורץ

סמנכ"ל בכיר אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

רונית כץ

מדריכה מרכזת תחום ילדים בסיכון, משרד החינוך

צחי דוד

רפרנט שיכון, משרד האוצר

דקלה רגב

עורכת דין באגף לסיוע משפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גילה גרינבוים

עו"ס מחוזית לפי חוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ערן כהן

סמנכ"ל, חברת עמידר

הגר קאופמן

ממונה קשר ממשל, חברת עמידר

יריב ורניק

דובר חברת עמידר

יובל פרנקל

מנכ"ל, חברת עמיגור

רמזי חלבי

יועץ אסטרטגי, מרכז השלטון המקומי

רומן פרס

סגן ראש עיר, עיריית יוקנעם

ליליאנה סירקיס אלבז

עו"ס, רכזת דיור עירונית, עיריית ירושלים

שמואל דוד

יועץ, שתי"ל

דוד דהאן

הארגונים החברתיים בכנסת

רינה שיקלי

דיירת דיור ציבורי, הפורום לדיור ציבורי

יפית שיקלי

דיירת בדיור הציבורי, הפורום לדיור ציבורי

רויטל עוזרי

דיירת דיור ציבורי, הפורום לדיור ציבורי

מיכל ורשבסקי

ארגון תראבוט, פורום הדיור הציבורי

ליטל בר

דיירת דיור ציבורי, פורום הדיור הציבורי

רותי לביא

פורום דיור ציבורי

לואיז סמרט

דיירת דיור ציבורי, הפורום לדיור הציבורי

אורן פסטרנק

המחאה החברתית, ארגון 'מעמד האוהלים'

יוסי שאול

פעיל המחאה החברתית

ישראל שטיינלינג

מפונה, גר באוהל שנה

צפורה שטיינלינג

מפונה, גרה באוהל שנה

ויקי וענונו

פעילה חברתית, מחוסרת דיור

נסים עוג'ר

עו"ד מרצה בנושא חוק ומשפט

שמעון נחמני

מקבוצת המעברה בירושלים

ניצן

זהבה

אזרחית

אריק אשרמן

סמירה קאדי

דיירת בדיור הציבורי

איתי פידלמן

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

<ייעוץ משפטי: >

נירה לאמעי-רכלבסקי

<מנהלת הוועדה:>

רחל סעדה

<קצרנית פרלמנטרית:>

ס.ל., חבר המתרגמים


<יום הדיור הציבורי בכנסת: מה עם הילדים במאבק ההורים לדיור ציבורי?>

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

צהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד, התאריך ה-17 ביולי 2012, כ"ז בתמוז, תשע"ב, השעה כבר רבע לאחת. הנושא הוא יום הדיור הציבורי בכנסת, הוועדה הזו תדון במה עם הילדים במאבק ההורים לדיור ציבורי, או אם אנחנו יורדים לשורש העניין, אנחנו מדברים על פינוי מדיור ציבורי של משפחות עם ילדים. זה יהיה הנושא פה בוועדה. אני מברכת את כל המוזמנים פה, אנחנו יודעים שבחלקם הם עוברים ועברו טראומה מסוימת, יש לנו גם נציגים, אני רואה, של החברות המשכנות וגם נציגים של שלטון מקומי שיוכלו לדבר בהמשך, אבל אני רוצה לשים דגש על כמה דברים. אתמול קיבלנו מסמך שזימנתי אותו כבר לפני לא מעט זמן, אבל זה בעצם מסמך נוסף בשרשרת המסמכים שהכינה מחלקת המחקר של הכנסת לבקשתי. אני רוצה לברך מאוד את העורך של המסמכים האלה, איתי פידלמן, שבסופו של דבר בשורה התחתונה אנחנו יכולים לומר שהוא חשף במסמכים הללו את הטרגדיה שאנחנו חווים בכל מה שקשור לדיור הציבורי. ראשית, לאן נעלם הכסף של הדיור הציבורי, ואחרי שגילינו שה-2.7 מיליארד שקלים שנכנסו מתוך אותם מבצעי מכר של דירות כדי לפתור בעצם שתי בעיות, גם של הזכאים הוותיקים שנמצאים בדירות הציבוריות ושיהיה להם את השקט של היום שאחרי בעקבות החוק של רן כהן, וגם כמובן של דור ההמשך, אבל במקביל הוא היה אמור להכניס הכנסות נוספות למדינה, בעקבות אותה מכירה, כמו שאמרתי, שהכניסה כ-2.7 מיליארד, ובכסף הזה היו אמורים לבנות או לקנות דירות כדי למלא את המלאי בדירות נוספות.

שלום חבר הכנסת שלמה מולה. אני מברכת אותו על שהגיע לדיון הזה. אני יכולה לומר שחבר הכנסת מולה הוא חבר כנסת חברתי מאוד בכל הנושאים שנוגעים לזכויות של האזרחים או לעוולות שנעשות, הוא בהחלט שותף, וגם מכיר את החומרים לעומק.

אז כמובן כמו שציינתי קודם, אותם כספים שנכנסו מאותם מבצעי מכר, מדינת ישראל החליטה בהחלטת ממשלה בשנת 99' שכל הכספים האלה יופנו למלאי נוסף לדיור הציבורי, בשביל לשרת את הזכאים שנמצאים ברמה סוציו אקונומית נמוכה או שאין להם אפשרות להחזיק, או דירה משלהם או דירה בשוק החופשי. לצערנו הרב, המסמך של איתי פידלמן גילה שהכסף הזה התאייד או הופנה למטרות אחרות, יכול להיות שהמטרות מאוד ראויות לכשעצמן אך בהחלט לא המטרה שלשמה הכסף נצבר. ניסינו לעקוב, לא גילינו החלטת ממשלה אחרת שסותרת את החלטת הממשלה משנת 99'. איתי, תתקן אותי בכל רגע ש- – – אין מה לתקן. לא הייתה שום החלטה אחרת להסב את הכסף הזה למקומות אחרים, מה שקרה הוא שאחרי שהתפטרו מ-80,000 דירות בשוק הדיור הציבורי נותרנו עם בסביבות 60,000-63,000 דירות ולצערנו הרב זה ממש לא סיפק את הביקוש, מה שגרם אחר כך לאיזה היא חשיבה יצירתית במשרד השיכון ובמשרד האוצר והחשיבה היצירתית אמרה ככה, אם יש כל כך הרבה זכאים אז אולי נעלה את הקריטריונים, או נשנה אותם, נחמיר אותם, כך נהיה חייבים בפתרונות לפחות אנשים. מה עשו? לקחו את הקריטריונים, שינו אותם לחלוטין ומהיום הרבה יותר קשה לקבל דירה בדיור הציבורי או להיות זכאי לדירה בדיור הציבורי או לעזרה בשכר דירה. מסמך ההמשך שאותו חיבר איתי פידלמן ממחלקת המחקר, מראה שהקריטריונים עכשיו מדברים בכלל על מי שמקבל קצבת קיום. אין ספק שזה גרם לירידה של המונים מתוך הזכאות לדרוש דיור כזה, כאלה שהיו זכאים בעבר ופתאום מצאו את עצמם לא זכאים, לא שפתאום מצבם הכלכלי השתפר, או שפתאום קיבלו איזה בית בירושה, או שפתאום יש להם מקום לגור בו לגדל את הילדים שלהם, לא, מצבם הוחמר.

בהמשך רצינו לדעת כיצד עובדים המשרדים, משרד השיכון, משרד האוצר, ובכלל לגלות איך החברות המשכנות מתנהלות מול המשרד. מה שגילינו, וזה מסמך שממש קיבלנו אותו אתמול, זו תופעה שהיא קצת בעייתית מבחינתנו, היא מגלה שלחברות המשכנות עדיף שדירה תעמוד ריקה מאשר יפלשו אליה, גם אם הם זכאים, אבל לא בתוך המסלול הרגיל, כי גם אם דירה עומדת ריקה, או שהיא לא משופצת, החברות המשכנות מקבלות על זה כאילו היא מאוישת בזכאים. איפה התמריץ? איפה הניסיון בכלל לגרום לכך שיהיו פתרונות ראויים? איך היא הייתה מצליחה לשפץ אותם מבנים, כי אני חייבת להגיד משהו על החברות המשכנות. הם נמצאים לפעמים בפרונט ואליהם מופנים החיצים, לאורך השנים קוצצו להם הכנפיים, לאורך השנים קוצצו להם גם הסמכויות, היום כל בקשה גם עוברת למשרד השיכון בעצמו שבודק האם זכאי או לא זכאי, וכדומה, פחות בידיים של החברות המשכנות, פחות מבנים בידיים של החברות המשכנות, פחות שיקול דעת, ומדבר על כך גם מבקר המדינה, אבל בשורה התחתונה לא השכילו לפתח מנגנון מסוים שיגרום לכך שיהיה שווה לשפץ את הדירות האלה, שיהיה שווה לאייש אותם בזכאים ולפתור את הבעיה של משפחות שפולשות וכדומה.

אני חייבת להגיד שמהמסמכים עולה שישנן דירות ברחבי הארץ שלא מאוישות, חלקן בגלל שהן נמצאות בתנאים לא נאותים על מנת  לאכלס בהם משפחות, חלק מהדירות לצערי הרב במקום לשפץ אותן במחיר עלות מסוים, אבל בטח שמינימלי, נאלצים למכור אותן כי פתאום הן לא ראויות למגורים. למכור בשוק החופשי, אולי זו הכנסה נחמדה ונוספת למשרדים אבל בשורה התחתונה זו עוד התפטרות מעוד נכסים של הדיור הציבורי ושוב פעם הכספים האלה לא הולכים למלאי נוסף. אל תשכחו שאם אנחנו אומרים שמוכרים אותן בשוק החופשי, זה לא לזכאים ואז אנחנו באים ושואלים את החברות המשכנות והם אומרים 'הדירה לא יכולה לאכלס אנשים'.

היום אנחנו נדבר על כך שכאשר מפנים משפחות מה קורה עם אותם ילדים, מי יודע מה קורה עם הילדים, איפה קורת הגג, איפה יילכו לישון, מי יטפל בהם, איך זה מתואם עם המשרדים השונים, איך זה מתואם עם המסגרת החינוכית בבתי הספר, שיודעים שהילד עכשיו ללא קורת גג, ללא החדר הפרטי שלו ואני שואלת שאלה הרבה יותר מקיפה מזה, מישהו בכלל נותן את דעתו מה קורה לאותם ילדים במשפחות הללו, באיזה תנאים הם חיים, לאן הם נזרקים, מה קורה איתם, איפה הם עושים שיעורי בית, שלא לדבר בכלל על לארח חברים. ויותר מכך, הילדים האלה מפתחים לא רק חוסר אמון, גם סלידה מהממסד שבעיניהם הוא אחראי לזה שהם נזרקו מהבית שלהם. חברים, זה לא פופוליסטי, זה אמיתי, אנחנו מדברים היום על גיוסים וגיוס לכולם, מאותם ילדים שאנחנו זורקים לרחוב אנחנו מצפים שבהמשך הם יהפכו להיות החיילים של מדינת ישראל, שהם יהיו מחויבים או נכונים להקריב או לסכן את חייהם בשביל שלום המדינה, בשביל ביטחונה, ולאחר מכן בכלל להפוך להיות יצרניים, חוליה בשרשרת של החברה שלנו. זה לא יקרה, בטח לא כאשר הילדים האלה מרגישים שהמדינה בגדה בהם.

צריך לטפל בנושא הזה וצריך לטפל בו לעומק, צריך לדעת מה היקף התופעה ואיך אנחנו פותרים אותה. זה אכזרי, דבר ראשון, זה לא צודק, ויותר מכך, החברה תשלם על זה את המחיר, אם לא היום אז מחר ועדיף להקדים תרופה למכה, למרות שאנחנו כבר בעיצומה של קטסטרופה אחת גדולה. עכשיו בכלל אומרים לנו שבגן סאקר היו ילדים שנמצאו מחוץ לבתים שלהם משום שלא היו להם פתרונות דיור והם ניסו להתאבד. אני לא יודעת לגבי הנתונים האלו- – –

<נסים עוג'ר:>

מדויק. הייתי שם וראיתי את- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מי אדוני? בשביל הפרוטוקול.

<נסים עוג'ר:>

עסקתי בעריכת דין למעלה מ-20 שנה, מרצה בנושא חוק ומשפט.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

וזה בדוק שהיו ילדים שניסו להתאבד בגלל- – –

<נסים עוג'ר:>

בדוק, אני יכול לתת לך את השם ואת המשפחה גם.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

אני עובדת סוציאלית שליוויתי את- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

והיה דבר כזה? אז אנחנו נתחיל עם זה. לפני שאנחנו ניתן את רשות הדיבור לגורמים האחרים, אם את יכולה להתקרב, שמך לפרוטוקול וספרי לנו פחות או יותר, כמובן חיסיון על הפרטים הספציפיים. על מה אנחנו מדברים?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

אני עובדת סוציאלית באגף הרווחה בעיריית ירושלים. מספר רב של עובדים סוציאליים ליוו את המשפחות בתקופה שהם היו מחוסרות דיור בגן סאקר. אני לא זוכרת כרגע את מספר הילדים שהתגוררו פיזית בגן סאקר- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כשאנחנו אומרים התגוררו, הם ישנו שם באמת, הם התקלחו שם- – –

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

הם ישנו, התקלחו, ילדים קטנים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

איזה גילים היו שם?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

מגיל שנה עד חיילים, כולל חיילים, היו לנו שלושה חיילים שהתגוררו עם המשפחות בגן סאקר. מצאנו איזה הוא פתרון עבורם יחד עם הצבא אבל קשה לעזוב את המשפחה כאשר אתה יודע שהאמא והאחים שלך נמצאים שם וללכת לישון בבית החייל. באמת הייתה משפחה שהבת, עקב המעבר לגן סאקר, לא הסכימה לעבור להתגורר במאהל ואז היא התגוררה אצל חברה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בת כמה היא הייתה?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

מתבגרת. והיא ניצלה, היא בטיפול.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ניסתה להתאבד.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

כן. אין ספק ש- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בתור עובדת סוציאלית תגידי לנו באמת מה יכולה להיות ההשפעה על הילדים האלה.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

ילדים צריכים יציבות, יציבות זה אומר מסגרות קבועות והורים שיכולים להתפנות אליהם ועקב מחסור בדיור אין לי ספק שהמעברים התכופים בין בתים גורם לילד- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מה זה בתים? את מתכוונת בין בית לבין הרחוב.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

בין בית לבין הרחוב, בין בית ועוד בית ועוד בית ועוד בית- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

של אנשים טובים שמארחים אותך ללילה או שניים.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

זה לא רק זה, כי המשפחות האלה לאורך תקופה נכנסות לאיזה שהיא דירה, לא מצליחים לשלם את שכר הדירה, נמצאים במצב שאחרי כמה חודשים הם נאלצים לעבור לעוד דירה ומתגלגלים מה שנקרא, פעם הם עוברים לגור אצל ההורים, או אצל קרובי משפחה, ופעם הם עוברים לגור במקום אחר עד שעוד הפעם המערכת של הרווחה מנסים לעזור להם לשכור דירה ו- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מערכת הרווחה עוזרת בשכירת דירה?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

מלווה במקרים שיש- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מלווה כספית?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

יש מקרים גם שניתן סיוע כספי ל- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה מקרים כאלה יש? כמה מקרים כאלה את מכירה?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

יש לנו בערך כ-200 מקרים בשנה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא בגלל שפינו את המאהל והיו צריכים לתת להם- – –

<ויקי וענונו:>

אני לא מכירה בן אדם אחד כזה.

<קריאה:>

אולי נדבר על הסכומים שאתם משחררים, סכום של 300 שקל.

<ויקי וענונו:>

אני לא מכירה בן אדם אחד שהרווחה עוזרת לו לשכור דירה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תקשיבו לי, אתם לא תמצאו מקום יותר סימפטי מהוועדה הזו, שגם יבינו ללב שלכם וגם לכאב שלכם, אבל הוועדה הזו תשתדל לעמוד בתנאים מסוימים כדי שכולם ישמעו את כולם ואנחנו נבין את התופעה וגם ננסה לקבל תשובות ותשתדלו לדבר רק בזכות דיבור, כי אחרת יהיה פה רעש שאף אחד לא ייצא מפה נשכר ובטח שלא נוכל להבין את התגובה.

כשאנחנו מדברים על עזרה, אנחנו מדברים על כמה?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

קודם כל האחריות היא של משרד השיכון ואין ספק לגבי הנושא הזה, הפתרונות נמצאים בידי משרד השיכון- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מה גם שבמשרה של העובדים הסוציאליים אין בדיוק ארגז כלים לעזור במקרים האלה. לצערי הרב.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

אנחנו עובדים בשיתוף עם פרזות ירושלים ובאמת מנסים לזרז הליכים ולטפל, אבל בטווח הראשוני אנחנו מלווים את המשפחות למיצוי זכויות ובין היתר יש מקרים שאנחנו גם עוזרים בסיוע בשכר דירה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בסביבות ה-?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

זה בין 600 ל-1,000 שקל, אבל זה לא קבוע, זה תלוי ברשתות החברתיות שיש למשפחה, כל מקרה לגופו של עניין. גם לא בכל מקרה אנחנו מתערבים, זה כמובן תלוי תקציב, אם יש יכולת או אין יכולת תקציבית.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כשאת מדברת על תקציב את מדברת על תקציב של העירייה או תקציב של המשרד?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

גם וגם.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בגלל המאטצ'ינג?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

יש מאטצ'ינג.

מה שאני רוצה לבוא ולהגיד שיש לנו פניות רבות של משפחות מחוסרות דיור, משפחות שמגיעות למצוקה גם של פינוי ואנחנו מנסים לסייע באמצעים הקיימים במה שאפשר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לי שאלה אלייך. אני מתארת לעצמי שמפנים דירות של אנשים שנמצאים, אנשים מחוסרי דיור שפלשו לדירות כאלה ואחרות כדי לתת לילדים שלהם איזה שהיא קורת גג, כדי לנסות ולמנוע מהם את החיים ברחוב, כאשר קורה פינוי כזה, שהוא בדרך כלל פינוי לא קל, הרבה פעמים עם בכי מסביב ועם היסטריה ועם טרגדיה יותר מדי גדולה לאותם ילדים, מה הנוהל ואיך אתם מתנהגים במקרים כאלה? מודיעים לכם על כל פינוי?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

לצערי לא.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

את יודעת שזה מחויב?

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

מודיעים לילה לפני, בוקר, 'תבואו, יש…'.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אתם יודעים מתי מדובר במשפחות עם ילדים? אתם רואים את ההליך? אתם בודקים שלאותו ילד שמפנים באותו יום- – – סליחה שאני מרימה את הקול, כי אם אתם לא יודעים אז אתם לא יכולים להגיש עזרה, אבל השאלה שלי אם מיידעים אתכם ואם אומרים לכם למצוא חלופה לקורת גג?

<שלמה מולה:>

יש חוק שהבנקים לא יכולים לפנות משפחות, יש תאריך מסוים, אני לא יודע בדיוק, שהבנק חייב למצוא להם פתרונות דיור עד שנה- – –

<קריאה:>

חוק הוצאה לפועל.

<שלמה מולה:>

עד שנה. זאת אומרת משפחה בלאו הכי עד שנה לא יכולה להיזרק. השאלה היא, יש הרבה מאוד מקרים שהחוק לא חל עליהם כי החוק חוקק עד תאריך מסוים, זאת אומרת אם זה היה לפני 25 שנה, המשפחה לקחה לפני 25 שנה משכנתא, אפשר, זאת אומרת כל אלה שלקחו משכנתא מהתאריך הקובע של החוק הבנק חייב למצוא להם דירה חלופית לשנה.

<ויקי וענונו:>

הוא לא עושה את זה.

<קריאה:>

החוק לא חל על- – –

<שלמה מולה:>

לא חל על הדיור הציבורי? אז אנחנו נחיל אותו על הדיור הציבורי אם צריך.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מה שבאמת אנחנו צריכים לבדוק הוא, כי גם אם למשל החוק שבא להגן על אותם אנשים שיש להם דיור שלהם ולא עמדו בתשלומי המשכנתא, האם הוא חל על דיור ציבורי? אתם אומרים לי שלא.

<קריאה:>

אנחנו אומרים ש- – –

<קריאה:>

אין חובה למצוא דיור חלופי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אין חובה למצוא דיור חלופי וגם אין חובה- – – אבל יש חובה לדווח לשירותי הרווחה כאשר מדובר בילדים קטינים.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

יש חובה לדווח וניתנת התראה של 24 שעות או פחות. הבעיה היא שאי אפשר להתארגן עם המשפחה כאשר יש הודעה של 24- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כאשר יש פינוי מקרקעין רגיל, אומרת לי פה היועצת המשפטית שלנו, יש חובה ל-30 יום.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

לא, זה לא נעשה.

<שלמה מולה:>

אפשר להגיד כמה מקרים כאלה בשנה? מישהו יכול לתת- – –

<קריאה:>

היא מעיריית ירושלים, משרד השיכון.

<שלמה מולה:>

משרד השיכון אולי יכול לתת לנו ממוצע? כמה משפחות מפונות מדיור ציבורי? בכל החברות המשכנות, פרזות, לא יודע מה- – –

<ישראל שוורץ:>

משפחות שמפונות בגלל אי תשלום שכר דירה בכל הארץ השנה בין 20 ל-30.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ופולשות?

<ויקי וענונו:>

בשנה? זה לא נכון.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, אני שואלת את השאלה.

<ויקי וענונו:>

שיגידו את האמת.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

ויקי, שנייה, הוא לא סיים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, יש קטגוריות, אלה שלא עמדו בשכר דירה, אלה שפלשו, אלה ש- – –

<ויקי וענונו:>

אלה שמפונים בגלל חובות זה לא נכון.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

אבל את מדברת על חובות לזכאים לדיור ציבורי- – –

<ויקי וענונו:>

לזכאים, זה לא נכון 20-30 בשנה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, תני לנו לנסות לנהל את הדיון הזה בצורה יפה.

<ישראל שוורץ:>

אלה הנתונים מעמידר ועמיגור.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ומה עם חלמיש?

<שלמה מולה:>

ופרזות?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

רומן, רצית להגיד משהו?

<רומן פרס:>

אני רוצה להגיד אבל בהרחבה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בנוגע לנושא של פינוי, שאתה אומר שאתה יודע משהו.

<רומן פרס:>

לא, אחר כך.

<מיכל ורשבסקי:>

אפשר את המספרים שהוא אמר?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כן, לא סיימנו. הוא אומר של עמיגור ועמידר, אין לו על פרזות ועל- – –

<מיכל ורשבסקי:>

רק על חובות?

<ישראל שוורץ:>

זה למעלה מ-90% מהדיור הציבורי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זה על מי שחייב בעצם לחברה המשכנת. לגבי פולשים כמה אנחנו מדברים?

<ישראל שוורץ:>

פולשים, אין לי את הנתונים, אבל אני רוצה להזכיר לכם שפולשים תמיד לקחו את הדירה שמחכה למשפחה ב- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זה לא משנה, עזוב.

<ויקי וענונו:>

זה לא נכון.

<שמעון נחמני:>

אתם משכירים את הדירות האלה ופולשים- – –

<קריאה:>

מחכים למכור אותם.

<שמעון נחמני:>

אני גר בבית ואתם מכרתם לי את הדירה, חברת עמידר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, תקשיבו. אנחנו מנהלים פה דיון. אני שואלת את השאלות- – –

<קריאה:>

איך אפשר לנהל דיון על שקרים?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מי שרוצה רשות דיבור כדי להגיד שזה שקר, יצביע, או שיעביר פה למנהלת בקשה עם השם שלו ויבקש רשות דיבור.

<ישראל שוורץ:>

לגבי המספרים המדויקים, אין לי, תוך שבוע אני אעביר את זה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תוך שבוע תעביר לוועדה. איתי, יש לנו ידיעה כמה אנשים מפונים? לא, זה לא היה חלק מהמחקר. אולי באמת כדאי לעשות- – –

<שלמה מולה:>

אני רק רוצה לפחות, אנחנו לא נוכל להצדיק פלישה. פלישה זה לא- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כן, אבל- – –

<שלמה מולה:>

פינוי של פולשים זה בעייתי מבחינת החוק, זה מראה על המצוקה, אבל זה לא- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

שלמה, חלק מהם נמצאים כזכאים אבל שעדיין לא מצאו להם דירה מתאימה.

<ישראל שוורץ:>

אז הם רוצים להקדים את התור שלהם על אחרים ש- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ובחלק מהמקרים הם פולשים לדירות ריקות גם. אנחנו לא באים להצדיק את זה, מה גם שאנחנו יודעים שאתם לא מקבלים שקל כאשר יש דירה שפלשו אליה.

<ליליאנה סירקיס אלבז:>

אורלי, יש קושי למשפחות לעמוד גם בשכירות החודשית, גם בדירות השכורות ולא דווקא הדיור הציבורי, וקיים קושי כי שכר הדירה הוא לפעמים מעל לגובה ה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אז אנחנו מדברים גם על פינויים של אנשים שנמצאים בדירות בשוק החופשי שפשוט לא מצליחים לעמוד בשכר הדירה ולכן מפנים אותם, ואנחנו מדברים על כך שיש קטגוריה נוספת, של אלה שנמצאים בבית שלהם עצמם ולא עמדו בתשלומי המשכנתא לבנק והבנק מפנה אותם.

עכשיו אני רוצה לשאול שאלה נוספת, ואני פונה למשרד השיכון שוב פעם, לפני פינוי שכזה אתם בודקים מתי מדובר עם ילדים קטנים, מה הנוהל שלכם לגבי פינוי עם ילדים. יש לכם בכלל כללים ונהלי בנושא הזה?

<ישראל שוורץ:>

הכללים אומרים שמי שפולש מפנים אותו. הוא מקבל את הזכאות שהייתה לו- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זאת אומרת אפשר לבוא באמצע הלילה- – –

<ישראל שוורץ:>

זה נקבע- – – זה ההוצאה לפועל והיא דואגת ל- – –

<שלמה מולה:>

ישראל, האם אתם מאפשרים לבן אדם להיות מיוצג באמצעות עורכי דין? למשל מי שזכאי נניח לסיוע משפטי, האם הזכות הזאת ניתנת לו, האם הוא מנצל את זה? האם נותנים לו זמן שהוא יהיה מיוצג משפטית?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, תקשיבו לי טוב טוב, אם יש נוהל מסוים ואנחנו עכשיו הולכים לברר את זה, מנהלת הוועדה יוצאת לברר את זה, כי אני זוכרת שאני ניהלתי פה ישיבה לגבי פינויים של משפחות עם ילדים, של חריגות בנייה במגזר הבדואי ובמגזרים האחרים ויש נוהל מסודר בכל מה שקורה לפינוי של משפחות בהתנחלויות. למה אין נוהל מסודר בנושא- – –

<שלמה מולה:>

בהתנחלויות תמיד מועדפים, מה לעשות?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

למה לא נמצא נוהל מסוים שבהתאם אליו עובדים גם המשרדים האחרים, כאשר מדובר באנשים קשי יום שלא מצליחים לעמוד בתשלומים, או של החברות המשכנות, או של הבתים שלהם עצמם שבסופו של דבר הבנק לוקח את אותה הדירה, את אותו בית באיזה שהיא עלות מינימלית שמה שהוא רוצה להכניס זה רק כמובן את החוב. בסוף אתה נשאר בלי בית, בלי זכאות לדיור וגם עם משכנתא שעדיין אתה נדרש לשלם כחובות גם כאשר אין לך בית. אני רוצה להתמקד בנושא הזה כאשר יש ילדים בפינויים, איך מתאמים מול משרד הרווחה שהילדים האלה לא נזרקים לרחוב, שהם לא ישנים תחת כיפת השמים, שהם לא הולכים כמו מקבצי נדבות או מפרידים אותם מהמשפחות שלהם ולא מעניין אותי משרד השיכון והאינטרסים שלו.

<ישראל שוורץ:>

אין לו שום אינטרסים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש מחויבות מסוימת, אפילו לאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן בכל מה שנוגע לילדים בסיכון, בכלל לזכויות ילדים, ואני חושבת שפה אנחנו מפרים ביד בוטה או ברגל גסה זכויות שמדינת ישראל מחויבת להן, זכויות ילדים באמנות בינלאומיות, באמנת ז'נבה למשל, באמנה לזכויות הילד, וזה משהו שאנחנו לא נוכל להמשיך ולחיות איתו, לא משהו שניתן לו יד, אנחנו נבנה פה נוהל מסודר, ואם צריך גם נעשה את זה בחקיקה. אם יש נוהל מסוים בכל מה שקשור לילדים שנמצאים בהתנחלות, וטוב מאוד שיש שם, צריך שיהיה גם פה.

אני רוצה לדעת ממשרד החינוך, כאשר מפנים ילד מבית, מישהו מעדכן אתכם?

<רונית כץ:>

הרבה פעמים ההתנהלות שלנו מול המשפחה והילדים. הגופים לא מעדכנים אותנו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תגידי את שמך לפרוטוקול.

<רונית כץ:>

שמי רונית כץ ואני משפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) ואני אחראית על ילדים ונוער בסיכון. אנחנו לא מקבלים מהרשויות שום מידע מה קורה עם הילדים, כל מה שידוע לנו זה בדרך כלל מהילדים ומבני המשפחה, מההורים. יש לנו הרבה פעמים קשר מאוד קרוב, אני יכולה לומר כשליוויתי מקרה של משפחה בתוך ירושלים שפונתה מהבית, אנחנו ארגנו להם תשלומים, ועד ההורים הבית ספרי, ארגנו סכום מסוים שאספנו מהקהילה בארנונה וככה החזקנו אותם, אבל אני חייבת לומר, לגילוי נאות, שהילדה הבכורה הספיקה לסיים אצלנו עד י"ב, אבל בילדים האחרים הכוחות המשפחתיים הידלדלו וזה לא עמד.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הם נשרו מהמערכת החינוכית?

<רונית כץ:>

הם נשרו מהמערכת החינוכית.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

באיזה גילים?

<רונית כץ:>

הבן היה בכיתה י', הבת הייתה בכיתה ח'.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אפשר להגיד שנגזר גורלם?

<רונית כץ:>

נגזר גורלם, חד משמעית. אין ספק שזו טלטלה מאוד כבדה. מה שאנחנו עושים בבתי הספר זה באמת מתוך היוזמות הפרטיות, מתוך מה שיש לנו בבתי הספר- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה ארגון ההורים שם יכול לגייס כספים ולעזור?

<רונית כץ:>

כמה בתי ספר יכולים לארגן?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

נכון.

<רונית כץ:>

אנחנו ארגנו למשפחה הספציפית הזאת 70,000 שקל. אני לא יודעת אם יש בעוד בתי ספר שאפשר לעשות דבר כזה, אבל זה נקודתי, זה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה ילדים בתוך אותה משפחה היו?

<רונית כץ:>

מתוך ארבעה ילדים שלושה נשרו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מהחינוך הרגיל?

<רונית כץ:>

כן.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני יכולה להסיק מזה שזה מה שבעצם קורה. בגלל שאת משפ"י, תסבירי מה זה שפ"י, כדי שאנשים פה יבינו.

<רונית כץ:>

שפ"י זה השירות הפסיכולוגי הייעוצי, אנחנו נותנים שירותים ייעוציים ופסיכולוגיים בתוך בתי הספר, אנחנו מלווים גם את הצוות החינוכי וגם את התלמידים וההורים שלהם סביב מצוקות מכל המינים והסוגים. מצוקת הדיור היא מצוקה מאוד מאוד גדולה, כמו שנאמר פה זה בוודאי מערער את כל אמות הסיפים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אם אנחנו מדברים על ילד נורמטיבי, הפכנו אותו לילד בסיכון, בסיכון גבוה.

<רונית כץ:>

הוא בסיכון גבוה. צריך לומר את האמת, שילד כזה הוא כבר לא נורמטיבי מרגע שהוא נע ונד. אם הוריו, והרבה פעמים אלה אמהות חד הוריות- – – והוא נע ונד ואין לו קורת גג, הוא מראש נכנס לסיכון מאוד גבוה וזה בא לידי ביטוי בכל הדימוי הלימודי והחברתי, הדימוי העצמי שלו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

והמחויבות שלו או הזיקה שלו לחברה, לממסד.

<רונית כץ:>

מאוד מאוד מוגבלת. כמו שאת אמרת, הצגת את זה מאוד נכון, איזו מוטיבציה תהיה לו להתגייס, איזה ביטחון עצמי יש לו שהוא בכלל יוכל לשרוד את זה, שהוא יוכל ללכת ללמוד באוניברסיטה?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

שולי החברה.

<רונית כץ:>

הנזק הוא מאוד מאוד גדול.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

דוגמה נוספת.

<דוד דהאן:>

אני רוצה להציג לך בנתניה, בדיור חירום למשפחה עם שישה ילדים, שהגדול היה בן 12 והתינוקת בת חודשיים, האחרונה, הייתה שם, משפחה שלא הצליחו לעמוד במשכנתא אחרי חמש שנים, זרקו אותם פשוט החוצה לרחוב והביאו אותם לדיור חירום של עיריית נתניה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מה זה דיור חירום?

<דוד דהאן:>

דיור חירום זה מין וילה כזאת- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זו יוזמה של העירייה?

<דוד דהאן:>

בעל הווילה הזאת הפך את זה ל-30 חדרים כאלה, נתנו להם חדר אחד, עם שישה ילדים שם דחסו אותם, וגם שם לבעל הדירה פשוט נמאס יום אחד, הוא לא רצה יותר לעבוד עם העירייה, החליט פשוט לסלק את כולם, לזרוק אותם לרחוב. אני באתי, עשיתי את המלחמה עבורן, נלחמתי, אמרתי 'הם לא זזים לרחוב', הזמנתי ניידות משטרה, הזמנתי את כל כלי התקשורת לשם, כדי למנוע את הפינוי שלהן לרחוב, ולא רק הם, היו כמה משפחות שם, אבל הם במיוחד, הייתי מחובר אליהם ונלחמתי עבורם בצורה מאוד קשה. באה הרווחה, התחילו לאיים עליהם, אמרו להם 'אנחנו ניקח לכם את הילדים אם אתם לא תזוזו מכאן'.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הרווחה?

<דוד דהאן:>

הרווחה, כן.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הרווחה מעדיפה- – – למה זה אבסורד? כמי שמתעסק עם ילדים בסיכון, כמי שמתעסקת עם ילדים בסיכון אני יודעת כמה עולה להחזיק ילד במסגרת חוץ ביתית. אנחנו מדברים על בסביבות ה-7,000 עד 10,000 שקל, על ילד.

<קריאה:>

אני נציגת הרווחה וזו לא המדיניות של משרד הרווחה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תודה, אני תיכף פונה אלייך. אני שמעתי פה נציג מהשטח, מה שנאמר פה צריך להיות מזעזע. תמשיך.

<קריאה:>

יש עוד מקרים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אתם יודעים מה? אנחנו נתחיל עם כל המקרים, כל מי שיש לו פה רעיון להציף, בגלל שהוא חווה או ראה את הדבר הזה, אני רוצה לזעזע וזה צריך לזעזע, זה צריך לזעזע כל אחד ואחת מאיתנו, זה צריך לזעזע אותנו כחברה, זה צריך לזעזע אותנו- – –

<קריאה:>

מה את הולכת לעשות עם הדבר הזה?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אנחנו לא ניתן לנושא הזה לרדת מסדר היום. אנחנו, כוועדה לזכויות הילד, נעשה את הכול, כל מה שיש בידינו, ושתבינו, אנחנו גם מוגבלים, בזה אנחנו לא ניתן לעצור אותנו ואנחנו נעשה את הכול ביחד איתכם וביחד עם התקשורת- – –

<אורן פסטרנק:>

אבל למה עכשיו אחרי שלוש שנים שאתם בממשלה? באמת למה? אני שואל ברצינות. מה זה אנחנו נעשה- – –

<קריאה:>

תן לה צ'אנס, היא עכשיו פה חדשה.

<אורן פסטרנק:>

למה את מזועזעת? את אחראית לזה גם. את יושבת בקואליציה. אני יודעת שאת פועלת, אני רואה את הכותרות, רואה את הדברים, מה זה?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אדוני, מי שחשף את המחדל של הדיור הציבורי הייתי אני. יש לך עם זה בעיה? אתה יכול לצאת החוצה, אתה לא תפוצץ את הדיון.

<אורן פסטרנק:>

אני ממש לא מתכוון לפוצץ  את הדיון, אני פשוט חושב שמה שקורה פה זו הצגה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אם מישהו מציף את הנושא הזה, אתם צריכים לברך אותו על כך.

<אורן פסטרנק:>

לא, אני לא מברך, זה התפקיד שלך, את נבחרת בשביל זה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אם מישהו מנהל מאבק כנגד הקואליציה מתוך הקואליציה, מקבל סנקציות על העבודה שלו, אז תאמין לי, אני לא המלחמה שלך, וזה שאתה עושה את המלחמה הזו, אני חושבת שאתה לא שייך לאותה אוכלוסייה שאתה מתיימר להציג. לכן אני מבקשת, אם יש פה שומר, להוציא אותו החוצה.

<אורן פסטרנק:>

איזו אוכלוסייה?

<קריאה:>

אני למעלה מ-200 ועדות פה בכנסת, אני לא חושב שיש אחת מתאימה וטובה יותר שתוכל להילחם בנושא הזה יותר טוב מאורלי, היא חדשה פה ותן לה את הצ'אנס, היא רק התחילה, זה כמה ועדות בסך הכול היא פה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תשמע, אני מבקשת מהמשמר- – –  אנחנו לא ניתן לפוצץ וככה יהיה הנוהל.

<אורן פסטרנק:>

אני ממש לא מתכוון לפוצץ, אורלי, באמת שלא. אני קצין במילואים, אני אזרח במדינה הזאת ואני רוצה לשמוע תשובות, זה הכול.

<קריאה:>

אורלי, אין סיבה להוציא אותו, הוא אומר את דעתו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תקשיבו לי טוב טוב, זה מעכב את הדיון, זה מעכב את העבודה שלנו, זה מעכב את שיתוף הפעולה בין חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כדי לשנות סדרי עולם. כמי שפועל בנושא הזה, כמי שיזמה את המחקרים בנושאים הללו, כמי שזיהתה את הכשל וגילתה, ביחד כמובן עם מחלקת המחקר של הכנסת, לאן נעלמו הכספים, אתה צריך לברך על העבודה שלי ולא תתקוף אותי- – –

<אורן פסטרנק:>

אני לא מברך, זה התפקיד שלך.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לי גם תפקידים נוספים, אדוני, ולא הייתי מחוסרת עבודה לפני שבאתי לפה. אני מבקשת ממך, אתה לא תסיט את הדיון הזה למקומות- – –

<אורן פסטרנק:>

אבל למה את- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כי אתה הורס את הדיון.

<אורן פסטרנק:>

בינתיים את נגררת לזה, אני רק שאלתי שאלה.

<קריאה:>

גברתי, זה לא עניין אישי, הוא בסך הכול מדבר- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אנחנו ממשיכים עם הדיון, מי שרוצה רשות דיבור, בבקשה, ואני אמרתי את זה מתחילת הדיון, שיירשם. מי שלא מוצא חן בעיניו הנוהל הזה, מוזמן לצאת החוצה.

<דוד דהאן:>

אז מה שקרה, בעל דיור החירום הזה התעצבן, הוא רצה פשוט להתחיל להרוס, ראה שאי אפשר לשנות את האנשים, הוא הביא טרקטורים לשם והתחילו להרוס את הבניין כשהאנשים והילדים בתוך, ויש לי צילומים, אני מתנצל שלא הבאתי את הטלפון הישן שלי, אני מחר מבטיח להביא לך את זה ולהראות לך את זה בצילום ממש בטלפון שצילמתי, שילדה מחזיקה את התינוקת, אחותה בת חודשיים, וטרקטורים מסביב ו… ו… הכול מצולם. אני מבטיח להראות לך את זה מחר. עד כאן, כדי שתדעי שהדברים הם בגדר פשעים חמורים נגד האנושות, מה שנעשה לצורך הפינויים, שהם מאפשרים את זה בפרטי, בממסדי, בכול, בכל מה שקורה. שייוודע ושיידעו מזה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תודה רבה.

כן, ויקי.

<ויקי וענונו:>

אני פעילה חברתית, אם חד הורית לילדה בת ארבע, מחוסרת דיור. אתמול פינו אותנו ממאהל גן העצמאות, את הילדים שלנו, אנחנו פתחנו שם שוב אוהלים, זה אחרי שקיץ שלם היינו ברחוב ובחורף- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, כמה ילדים?

<ויקי וענונו:>

לי יש ילדה אחת בת ארבע, אני לא זכאית לדיור הציבורי, כמו שהזכרת, שהם הקשיחו את הקריטריונים. אני נועדתי לפני כשבועיים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, את מקבלת קצבת קיום?

<ויקי וענונו:>

אני מקבלת מזונות ובגלל שאני מקבלת מזונות לא מגיע לי לקבל כפל קצבאות. המשכורת שלי היא 3,500 שקל, כולל קצבת המזונות. כל שקל שאני מרוויחה מעל מדינת ישראל באה ולוקחת מזה. אני היום כל פעם גרה קצת אצל האמא, קצת אצל החברים, קצת באוהלים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הילדה הולכת בצורה מסודרת למסגרת החינוכית שלה?

<ויקי וענונו:>

יש לי ילדה קטנה בת ארבע, אתמול אני יכולה להגיד לך שכשהיינו באוהלים ובאו לפנות אותנו היא פשוט נכנסה להיסטריה, לטראומה, שלקח לי המון המון זמן להוציא אותה מזה, וזה מתוך הרחוב. ניר ברקת פינה אותנו מתוך הרחוב.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

את מלווה באיזה שהוא סיוע של מחלקת הרווחה?

<ויקי וענונו:>

אני מלווה דרך הרווחה והרווחה לא עושים עם זה שום דבר. אני נועדתי לפינוי של עופר בוזגלו, שנשארו לו 150,000 שקל לשלם למשכנתא, הוא ביקש שיפרסו לו את זה ליותר תשלומים כי הוא לא עומד בזה, באו, היו שם שני ילדים בתוך הבית שהתבצרו, באו המשטרה בליווי היס"מ, אני התקשרתי ל-106 לבקש עזרה מעובדת סוציאלית, אחרי שפינו אותם, כשהמשטרה פרצה את הדלת בכוח הם נכנסו לתוך הבית, הם הוציאו את הילדים, הם הוציאו את כל הציוד ואחרי שלוש שעות התקשרה אליי מישהי מהרווחה ואומרת לי, 'ויקי, אנחנו צריכים לבדוק את הנושא הזה'. אחרי שכבר הבית פונה והילדים היו בחוץ.

מה שאני רוצה להגיד, גם לנציג של שר השיכון, זה לא נכון מה שאתה אומר, ש-20-30 משפחות מפונות בשנה, אני פעילה חברתית מזה שנתיים, כל שבוע אני הולכת לעזור לפחות לשתיים או שלוש משפחות שמפנים אותן מתוך בית, זה הדבר שאני רוצה להגיד לך.

אני רוצה גם להגיד לרווחה, זה לא נכון שהרווחה עוזרת בתשלומים של שכר דירה ובפרט, גם כשמבקשים שהם יעזרו לנו בליווי, היא מדברת מתוך עיריית ירושלים, ניר ברקת רצה לטאטא אותנו מתוך הרחוב, אז הוא נתן לנו חצי שנה סיוע בשכר דירה והוא חשב שבחצי השנה הזאת אנחנו נתעשר, אבל חצי השנה נגמרה החודש והנה אנחנו נמצאים שוב ברחוב, ואתמול הוא בא, הוא והבריונים שלנו, לפנות אותנו מהרחוב. אז זה לא נכון שהרווחה עוזרת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תודה רבה לך, ויקי.

אני חייבת להגיד משהו. מגיעות אליי לא מעט תלונות באופן באמת שוטף אצלי למשרד, הרבה פעמים אין לי יכולת גם לעזור ויש מקרים שבהם באמת משרד השיכון גם עוזר לי בחלק מהמקרים ובחלק מהמקרים קצרה ידנו מלהושיע. אני יכולה להעיד שבשנה מגיעות אליי יותר מ-20 פניות למניעה של פינוי של דיירים מדירות.

<ישראל שוורץ:>

אני בטוח.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אז איך זה?

<ישראל שוורץ:>

אני אענה לך. כל הדיור בכלל, חברת הדיור הציבורית, האינטרס שלה לא לפנות בגין שכר דירה, כי היא מקבלת תשלום קבוע עבור הניהול ויש לה פרס, קנס על גבייה. לחברת הדיור הציבורית אין שום אינטרס לפנות דייר, זה עולה כסף, זה לא מצטלם ו- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

למה? אבל מי שמשלם בסופו של דבר את הפינוי זה אותו דייר שמפנים אותו. עלות הפינוי נופלת עליו.

<ישראל שוורץ:>

לחברה אין שום אינטרס לפנות דיירים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בסדר, אבל בוא נדייק בעובדות. אמרת שזה עולה לה כסף, אבל את הפינוי בסופו של דבר מפילים על הדייר.

<ישראל שוורץ:>

עולה בתי משפט, הוצאה לפועל ומביאים- – – זה לא כדאי לה כלכלית, תאמיני לי, ולכן החברה משתדלת ככל האפשר להימנע מזה. יש הרבה מאוד צווים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בעצם בסופו של דבר אתה אומר שאנחנו יכולים לפנות הרבה יותר- – –

<ישראל שוורץ:>

תני לי. אם את לא רוצה לשמוע אותי, סבבה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא, אני רוצה לשמוע.

<ישראל שוורץ:>

אז תני לי לסיים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בוא נחדד את זה, אתה אומר- – –

<ישראל שוורץ:>

אני מחדד, תאמיני לי.

<ויקי וענונו:>

אבל תדבר אמיתי, תהיה אמיתי עם עצמך. אני לא יכולה, שהוא ידבר אמיתי.

<דוד דהאן:>

ישראל, אתה אומר דברים לא נכונים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, אם קשה לך, צאי, שתי מים.

<ויקי וענונו:>

הוא לא מדבר אמיתי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כן, ישראל?

<קריאה:>

ישראל, הולכים לעורך דין חיצוני ש- – –

<ישראל שוורץ:>

אני מודה לךָ מאוד על העזרה, אני אדבר מאוד קצר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא, זה בסדר, אנחנו מנסים להבין את היקף התופעה.

<ישראל שוורץ:>

לכן החברה, גם אחרי צווי פינוי וגם יום לפני הפעלת הפינוי, אם הדייר בא ומגיע עם החברה להסדר שמשמעותו תשלום שוטף ועוד משהו, החברה מקבלת את זה ולכן, אורלי- – –

<ויקי וענונו:>

אני פשוט לא יכולה להישאר בחדר הזה ולשמוע את השקרים שלך. אתה פשוט משקר לכולם פה. זה לא נכון. אורלי, אני פשוט לא יכולה לשבת פה ולשמוע את הבן אדם הזה משקר. אתה לא יכול להיות נציג, לא של מדינת ישראל ובטח לא שלנו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ויקי, צאי, תירגעי ותחזרי אחר כך.

אני רוצה לומר משהו, כמי שבאמת התנהלה הרבה פעמים לפני פינויים כאלה ואחרים, חלקם שהגיעו אליי באופן פרטי, אנשים שביקשו עזרה וחלקם באמת דרך עמותות שעושות עבודת קודש, הרבה פעמים הקושי היה להגיע להסדרים לפני פינויים, לא מול החברות המשכנות אלא מול אותו עורך דין חיצוני שנדרש לעשות את ההליך הזה. בסופו של דבר מה אכפת לו, יהיה או לא יהיה, הוא רוצה לדאוג לכיס שלו. איך אנחנו פותרים את זה? בעבר לא היו מעבירים את התיקים האלה למשרדים חיצוניים, שהם מבחינתם רווח, 'וואלה, אני עושה עבודה, אני אמור לקבל על זה כסף, מצידי לא מעניין אותי מה קורה מסביב'. למה משרד השיכון התחיל בכלל את ההליך הזה שאיתו- – – דרך אגב, הרבה פעמים מנהלים של סניפים של עמידר, עמיגור, פרזות, לא משנה מה, לא מצליחים בעצמם להגיע להסדרים עם אותו עורך דין, כי לו אין אינטרס.

<ישראל שוורץ:>

אורלי, תוך שבוע אני אתן לך מספר מדויק של הפינויים בגין חובות שכר דירה וכנראה שהמספר ידבר עבור עצמו. אם תראי מספר גדול, אז כנראה שמשהו לא בסדר. מספר קטן, כנראה שכן.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לי שאלה, אתם מפתחים איזה שהוא נוהל כדי למנוע פינויים, לצמצם אותם, במיוחד כאשר מדובר על ילדים?

<ישראל שוורץ:>

הנוהל בנושא של פלישות הוא אחד, לנסות לאכלס דירה מוקדם ככל האפשר, ואם יש פלישה, לפנות את הפלישה, כי יש מישהו שמחכה שמונה שנים בתור לאותה דירה. זה לגבי פלישות. בנוגע לחובות שכר דירה, היום המדיניות של החברות היא שאיך שהחוב מתחיל להצטבר, קטן מאוד, כבר פונים למשפחה ומתריעים כדי להרוג את החוב כשהוא קטן ולא להגיע לסכומים שאי אפשר לפרוע.

<רותי לביא:>

סליחה, מר שוורץ, איך ייתכן שמר ברוש, מנכ"ל עמידר, ואנשיו, אינפורמציה חשובה, אמרו במפורש, מצד אחד, 'אנחנו לא רוצים פינוי', מצד שני הם אמרו 'אנחנו משתמשים בפינויים ככלי ללחוץ על הדיירים לשלם את החובות'.

<ישראל שוורץ:>

זה מה שאני אמרתי.

<רותי לביא:>

לא, אחת זה מאיימים עליהם, שתיים, אם יש אם לחמישה ילדים שמתבקשת לשלם 1,000 שקל לחודש, ופה זו גם שאלה של קביעת גובה שכר הדירה הסוציאלי וצברה חוב של 11,000 שקל, אני מכירה משפחה על 20,000 שקל, אני לא מדברת על הטייקונים של ה-30 מיליארד, איך ייתכן שאם היא לא הצליחה לשלם את שכר הדירה, כי אין לה, תבואו תגידו לה, 'אנחנו, שנתמנינו על ידי הציבור לדאוג לצרכייך', זורקים אותה במקום להגיד 'אם אין לך, כי את חיה על מזונות ואינך מקבלת כלום, נקבע שכר דירה שתוכלי לעמוד בו'. אני, כצוות הדיור הציבורי, רצה עם אנשים שכבר משותקים ומאוימים וכותבת להם מכתבים ומנסה להגיע להסדרי תשלום נורמליים, נורמליים שהם יוכלו לעמוד בהם. אני אומרת לך בכנות, אני רוצה לשבת על הרצפה ולהתחיל לבכות. אז אני רוצה שמשרד השיכון- – –

<ישראל שוורץ:>

אני מציע, יש נציג עמידר, הוא ידבר. למה ש- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אל תדאג, חכה, נדמה לך שאני לא אפנה לעמידר?

<ישראל שוורץ:>

לא, בנקודה הזאת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אבל משרד השיכון בונה נהלים שלפיהם- – –

<ישראל שוורץ:>

לא, אורלי- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כאילו נחת עליכם משמים, שנייה אחת, משרד השיכון קובע נהלים של עבודה מול החברות המשכנות, אתה לא יכול להגיד לי עכשיו 'לכי לחברה המשכנת, תדברי איתה', כאילו אתה לא קשור לפה בכלל, כאילו הקריטריונים לא קשורים בך. סליחה, אדוני, זה לא תורה מסיני, הדברים האלה בידיים של משרד השיכון, גם אם זה לא נעים לשמוע את זה, ואתה יודע שאני גם יודעת לפנות אליכם כשצריך עזרה, לא תמיד מקבלת תשובה, אבל כשאני מקבלת תשובה, בכל מקרה ספציפי- – –

<ישראל שוורץ:>

את תמיד מקבלת תשובה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני לא אזכיר לך.

<ישראל שוורץ:>

תפני אליי, תמיד תקבלי תשובה.

<קריאה:>

תשובה מספקת, לא רק תשובה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בחוק זכויות הדייר, בדיור הציבורי אתם מחייבים את החברות המשכנות בכל מיני- – –

<נירה לאמעי:>

בכל מיני דברים שקשורים לתשתית של הדיור הציבורי, להתנהלות מול הדייר. יש חוק שמחייב אתכם בהתנהלות מול החברות המשכנות ביחס לזכויות הדייר. יש לכם אכסניה מתאימה ביותר לתקן את הדברים האלה.

<ניצן:>

אבל ההסכמים שיש בין משרד השיכון לבין החברות מעודדים את הפינויים האלה, בתום ההסכם build in יש ניגוד עניינים בין התפקיד הציבורי של החברות לבין ה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בדיוק, ולכן אני אומרת, ניצן, שאלה דברים שקשורים במשרד השיכון.

<ניצן:>

נכון.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הם קובעים את הנהלים, הם עובדים תחת הכובע של משרד השיכון, כשאני מדברת על החברות המשכנות, ולכן כשאתה אומר 'תפני לחברה המשכנת', תסלח לי, אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה פשוט מצחיק.

<ישראל שוורץ:>

אני רציתי שתשמעי את החברה המשכנת אם מה שאני אומר תואם את המציאות, זה הכול. אם זה מופרז, אני מתנצל.

<ישראל שטיינלינג:>

יחידת דיור אחת נעלמה לכם. מכרתם לי שתי יחידות דיור, יחידת דיור אחת נעלמה, איפה היא? חברת עמידר.

<סמירה קאדי:>

הוא אומר שמפנים את האנשים שיש להם חוב. אני אמא לשלושה ילדים, עם בעל שפעם עובד ופעם לא עובד, אני חיה, כמעט לבד מגדלת שלושה ילדים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מאיפה את?

<סמירה קאדי:>

מיפו, ועכשיו אני בהריון, בחיים שלנו לא היינו בחוב, חמותי כל הזמן הייתה משלמת, 30 שנה ויותר, לקחו שני בתים, חוץ מהבית הזה, ונתנו לנו מה שאנחנו גרים עכשיו 30 שנה ונפטרה חמותי, עשו לנו צו פינוי על החוב 135,000 שקל, ושקל אחד לא היה לי חוב, והוא אמר- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מאיפה ה-130,000?

<סמירה קאדי:>

תשאלי את משרד השיכון. וכמה אני שילמתי בבית המשפט, שלוש שנים דיכאון, עכשיו אני כמו נרקומנית, אנשים אומרים לי שאני משתמשת. חוץ מסיגריה וקפה אני לא אוכלת ולא שותה בגלל שהם ביקשו ממני 135,000 שקל, שלוש שנים אני איתם בבית משפט, מה יצא לי בבית משפט? לשלם 5,000 שקל על כל מה שהוכחתי שהייתי משלמת. אז בסדר, ניצחתי בבית משפט, עכשיו מה הם עושים לי? בסדר, הצלחת בבית משפט, אבל עכשיו את חייבת על השלוש השנים האלה 90,000 שקל ואני לא חייבת, משלמת כל חודש 500 שקל בלי חוזה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

גם בשלוש השנים האלה שילמת?

<סמירה קאדי:>

כן, הנה, משלמת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

וגם מסמכים בזמן והכול.

<סמירה קאדי:>

הכול ועכשיו מבקשים ממני 90,000 שקל ויש לי הוכחות, דב חנין, יש לו את כל המסמכים, שלחתי את זה, ומה שביקשו ממני ומה שעכשיו מבקשים, על מה? ועכשיו אני מחכה לתשובה של משרד השיכון, צריך רק לקבוע לי כמה אני צריכה לשלם כל חודש, עד עכשיו אין תשובה, מפברואר היה בית המשפט וכל חודש אני משלמת 500 שקל.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ואת ממשיכה לשלם למרות שעוד לא קבעו לך סכום. זאת אומרת זה בידיים שלהם, אבל את אומרת 'אני את שלי משלמת כדי לא להסתבך'.

<סמירה קאדי:>

אני משלמת דרך בית משפט בינתיים מה שאמרה לי השופטת- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אבל זה על חוב עבר, מה על השוטף? הם באמת בסוף יגידו לך שאת חייבת עוד 150,000.

<סמירה קאדי:>

לא, אני משלמת 500 שקל כל חודש, עד שיקבעו לי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

על החוב?

<קריאה:>

לא, על שכר הדירה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

על השוטף.

<סמירה קאדי:>

על השוטף. ועכשיו לא קבעו לי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני גם אהיה בקשר עם דב, נראה מה אפשר לעשות בנושא הזה.

<סמירה קאדי:>

ועד עכשיו לא קבעו לי ואני מחכה, עם שלושה ילדים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה זמן לא קבעו לך?

<סמירה קאדי:>

בחודש פברואר היה בית המשפט עד עכשיו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה זמן לוקח למשרד השיכון לקבוע בעצם את הזכאות?

<ישראל שוורץ:>

קודם כל זה לא משרד השיכון, אלא חברה. אני לא יודע איזה חברה זאת, אני לא מכיר את המקרה.

<קריאה:>

חלמיש.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לנו פה נציג של חלמיש?

<קריאה:>

גיל סער התפטר?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

התפוטר מנכ"ל חלמיש?

<סמירה קאדי:>

אבל יש מחליף.

<ויקי וענונו:>

שגם עמידר ופרזות יתפטרו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כדי לשחרר לחץ אני אתן.

<רויטל עוזרי:>

שלום לכולם. במקרה לצורך עניין לגבי החובות, אני קיבלתי בזכות- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לך ילדים?

<רויטל עוזרי:>

שישה ילדים, שיהיו לי בריאים, אני קיבלתי בזכות, אני עברתי מהעיר נתניה, אחרי מקרה שצמרר את כל המדינה, אני לא אציין את זה, לשמור על חיסיון בתי, הגעתי לעיר אילת, שנה שלמה עם משברים עוצמתיים, הייתי גם בהריון מתקדם, בחודש יולי הגעתי לאילת, בחודש שביעי, דירה של עמידר הייתה ריקה לחלוטין, שהיא הייתה מאוישת לטובת המשטרה, היא הייתה ריקה, יש עוד הרבה מקרים כאלה באילת נכון להיום, עם חותמת אני אומרת- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מי שלח אותך לאילת , משרד השיכון?

<רויטל עוזרי:>

לא, מי ששלח אותי לאילת זה אני אישית, כדי שלא תהיה לי סיבה לומר לילדיי מדוע אנחנו לא מגיעים לאזור המשפחה, מסיבה גיאוגרפית, שיש קושי להגיע, נטו מהסיבה הזאת, לשקם את ה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אבל היית רשומה במשרד- – –

<רויטל עוזרי:>

בוודאי, אני הייתי זכאית, קיבלתי אחרי שנה בדיוק דירה באילת ומלכתחילה, כמו שהיא ציינה פה, בעיות עם הבן הזוג בכלכלה, פעם עובד, פעם לא עובד, מלכתחילה שילמתי מינימום, פתאום אני מקבלת את שובר התשלום שאיכשהו הוקפץ הסכום. כשפניתי וציינתי, לא שמעו בקולי. יתרה מזאת, לפני כן, כשהגענו לעיר אילת, ממש עם קשיים כלכליים ממש ממש ממש, אמרו לנו שאנחנו נצטרך להמתין אם אנחנו יכולים לגשת למשפחה בנתניה בכדי שנקבל דירה שהיא ראויה לאכלוס. אז אני פניתי לפניות הציבור ובאתי וטענתי שבעלי אז הוא שיפוצניק ואין באפשרותנו לעשות את הצעד הזה. גם דברים ששמנו בקונטיינר באילת נגנבו והתחלנו באפס. זאת אומרת מצב כלכלי קשה, פתאום הקפיצו את הסכום של המחיר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בלי שום שינוי מבחינתכם?

<רויטל עוזרי:>

במהלך השנים  אני התגרשתי, אני מגדלת את ילדיי לבד, ואני אישה מאוד אסרטיבית, דוגמה מאוד חיונית לאמהות חד הוריות, שהייתי מרוסקת, קיבלתי בסך הכול 37% נכות מהמוסד לביטוח לאומי בכדי שאני לא אקבל שום קצבה, לא בכיתי על זה, אמרתי, אין בעיה, להראות דוגמה מוסרית לילדיי ושוקמתי דרכם והוצאתי רישיון על מונית ומה זה קניתי מונית? כדי לא להילחם עם אבי ילדיי על מזונות, כל הטרטורים האלה וכל זה, אמרתי למה אני נלחמת? אני צריכה להיות עם כוחות לילדיי, הלכתי ועשיתי צעד ולדאבוני הרב נכנסתי לשוק האפור לקחת הלוואה של 5,000 שקל כדי להעמיד מונית כי גם קריטריונים של מונית הם לא בקטגוריה, עד היום לוקחים ממני את קצבת הילדים, אני עברתי תאונת דרכים מאוד מאוד מאוד קשה ביוני 2010.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לוקחים את קצבת הילדים? רגע, אבל אסור לגעת בקצבת ילדים.

<רויטל עוזרי:>

לקחו לי 100% קצבת ילדים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

מי לקח?

<רויטל עוזרי:>

ביטוח לאומי. הם טענו שקיבלתי מזונות מהמדינה ובנוסף אני עבדתי. עד היום- – – תצאי מתוך הנחה, שוחחתם פה על הנושא של מי נפגע, הילדים, היום הבן שלי כבר חודשיים נמצא פה בבית סוהר בבאר שבע, לדאבוני הרב, כשאמא שלו נלחמת בשיניים לגדל את הילדים האלה, ועם ילדה שעד היום לא קיבלה טיפול פסיכולוגי כשהיא הייתה חייבת והיא הייתה בוועדת חריגים באילת ועד היום היא לא קיבלה טיפול כי לאמא שלה אין כסף. היום אני נמצאת בסיטואציה שהייתי בוועדת נכות מעבודה וטענו שיש לי 30% נכות, אתמול התמוטטתי ואם לא חיזקו אותי החבר'ה שפה, התמוטטתי אחרי מיליון פעם שאני קמה על רגליי, כי אמרו לי 'ועדת עררים החליטה שבגלל שיש לך בוועדת נכות כללית 37% נכות, אז המשקל של הנכות של העבודה…', כביכול הם קבעו שם, עכשיו הם הסירו ואני עכשיו צריכה לחכות בחוסר אונים. מה מכל זה?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

למי את מחכה עכשיו, לביטוח הלאומי?

<רויטל עוזרי:>

אני בהמתנה- – – אבל עמידר פתאום העלו לי את המחיר. פתאום 1,000 שקל, ממה 1,000 שקל? אין לי כסף, אין לי אוכל, מבית תמחוי אני האכלתי את הילדים שלי.

<רותי לביא:>

ויש לך צו פינוי גם.

<רויטל עוזרי:>

כן, עשו לי פשיטת רגל, אני חיכיתי בקוצר רוח שכבר תהיה החלטה לגביי לראות את הזכאות שלי מביטוח לאומי, שאני אוכל לממן את ה-500 שקל שקבעו לי לשלם, אבל איך אני יכולה לעשות? אני מחכה, אני מחכה כמו כל אזרח, אני לא מאלה שמתפרעים, אני לא מאלה שהם וולגריים. אני ממתינה בשקט. אתמול מודיעים לי שמחקו את זה לגמרי, אני עכשיו צריכה לחכות לוועדה חדשה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

בביטוח הלאומי?

<רויטל עוזרי:>

כן. מישהו רואה את זה? מישהו רואה את זה בכלל?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אין לנו פה נציג של ביטוח לאומי?

<רויטל עוזרי:>

יתרה מזאת, כשאנחנו קיבלנו- – – אני עכשיו בדירת עמידר, אני בסיטואציה שאני ממתינה לזכויות שלי, אבל מה אני באה ומציינת פה?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה ילדים קטנים יש לך?

<רויטל עוזרי:>

יש לי שישה ילדים, בן בן 18.5, שבמקום לעשות צבא, שזה היה דבר הוא מאוד רצה, הוא נפל בין הכיסאות, למה? כי לאמא שלו לא היו אמצעים ועד שכבר אמא שלו שיקמה את עצמה בביטוח לאומי עשיתי תאונת דרכים לא פשוטה, קפץ לי סודני בכביש עוקף, כשהוא היה אשם, אין לי שום תביעה. הגיעו ממשרד השיכון לחקור איך אני מתקיימת, החוקר שאל את האישה מהוועד, הסתבר לו, היא אמרה לו 'בכי מר מה שהאישה הזאת עוברת, זאת אישה אסרטיבית שהיא דוגמה להרבה נשים', אני גם עבדתי בעיתונים, הייתי קמה ב-4 בבוקר, לא מחכה שיטפחו לי על השכם, למען ילדיי בלבד, אבל עכשיו כשאני פונה לעורכת דין של עמידר שהיא אומרת לי, 'החוב שלך 19,000 שקל', על מה? מלכתחילה זו טעות של עמידר, וכשאמרו לי שיפוץ עצמי, כי נתתי להם רעיון, בעלי בזמנו היה עובד בשיפוצים, אין לנו לאן ללכת, אנחנו נשפץ את הדירה, היו אמורים גם לזכות אותי בכסף, מטבח נורמטיבי למשפחה בעלת שש נפשות, כמה ארונות מטבח צריכים? היה רק ארון אחד למטה, עד היום אני מחכה לזה, ובאתי ואמרתי 'החוב עכשיו, אתם אומרים שהוא עומד על 1,000 שקל?', אז, כשהם החליטו שיש חוב, אמרתי להם 'מגיע לי זיכוי, מגיע לי זיכוי מטבח שלא נתתם לי את זה, לא הפרשתם לי את זה, תיקחו את זה', לטובת החוב שהם טוענים. אני מתקשרת, קודם כל פירקו לי את פשיטת הרגל, לידיעתכם, כי אני מחכה לביטוח לאומי, מאיפה אני אוציא כסף? מה, אני אלך לגנוב? להגיד לך ששלושה ילדים מעדו ממסגרת חינוכית? אני עכשיו שוברת את השיניים על ילדה בכיתה ט', אותה ילדה ספציפית שכל מה שעברנו איתה, שיש לה בעיות רגשיות, איך לא יהיו לה בעיות רגשיות? היא רואה את אמא שלה נלחמת, הם ראו אמא שקמה על הרגליים ואמא אסרטיבית, איך לא? ואתמול הם ראו אותי לפני התמוטטות. אני כתבתי פה משהו שאני חושבת שזה יחלחל קצת למישהו בנשמה פה, כי זה מכתב ידי ואני אומרת שאנשים פה צריכים להתעורר ולשנות את החוקים ולעשות פיקוח לאלה מעמידר.

אני כתבתי דבר כזה: ילדים הרואים אם אסרטיבית שקמה על הרגליים לפרנס בכבוד, נושמים לרווחה, חיים. ילדים שרואים איך רומסים את אמם, נפשם ועתידם נפגעים. כשילדים רואים איך לאמם שמים רגליים בדרך כלל מועדים, אבל כאם לשישה ילדים הנלחמת על צדק, שממנה גוזלים, שזה ביטוח לאומי, על מה ולמה? על מה ולמה, ריבון עולמים?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

איפה אתם נמצאים עכשיו?

<רויטל עוזרי:>

היום אני במצב שאני לא יכולה לעלות על ההגה. הלוואי, אם יכולתי אני כבר מחר ב- – – כי אני באילת. אני רועדת, אני מפחדת מכל- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אתם בדירה של עמידר?

<רויטל עוזרי:>

אני דיירת עמידר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לכם צו פינוי?

<רויטל עוזרי:>

לא עם חותמת, אבל בא נציג ממשרד השיכון, קיבלתי התראה- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה חוב יש לך?

<רויטל עוזרי:>

הם טוענים שזה 19, מבחינתי אין שום חוב כי זו טעות שלהם מלכתחילה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה את אמורה לשלם בחודש?

<רויטל עוזרי:>

כל הזמן הייתי משלמת 140 ₪, פנו לברוש, אני מסתכלת במייל שלי, הבן אדם הזה בכלל אומר 'האישה הזאת לא משלמת', יש לי פה קבלות. 1,000 שקל אני משלמת עכשיו ואני אומרת, אני אשלם את ה-1,000 שקל או שקודם אני אקנה אוכל לילדים שלי? ילדים מתבגרים צריכים ל- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

את לא צריכה לשכנע. קודם כל ריגשת אותנו.

<רויטל עוזרי:>

ויש עוד כמוני הרבה נשים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני יודעת.

<רויטל עוזרי:>

באילת ספציפית היום יש אישה שליבי איתה ויש פה מכתב שהייתי אמורה שמישהו יקבל את המכתב הזה ואס.או.אס לעזור לה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אנחנו נעביר אליך את הפניות שמגיעות לפה, אני רוצה שתבדוק לעומק את הדברים ואני גם רוצה שכאשר נמצא משהו באיזה שהוא דיון, או תוך כדי תהליך מול הביטוח הלאומי, יהיה איזה שהוא נוהל של המתנה מסוימת לזמן נורמלי, סביר. תבדקו את ההליך הזה, כי לא יכול להיות שאנשים שמחכים, וזו לא פעם ראשונה כי זה קרה גם בעבר, עם אנשים אחרים, עם אותן זכאויות, בעצם פתאום הוקפץ להם ואז אומרים 'לא הוגש בזמן', ואז שוב פעם החוב נספר מחדש, אבל מה שהיה בתקופת הביניים זה לפי מה שקבעו להם ולא לפי ההתייחסות להחלטה של הביטוח הלאומי. בנושא הזה תעבירי את כל הפרטים אלינו ונעקוב. גם של סמירה, כמובן.

<רויטל עוזרי:>

לא רק זה, יש פה חשיבות שתצאו מתוך הנחה שזה מצטייר כאילו, בסיטואציה שאני עברתי מול האדם בעמידר אצלנו, כאילו שעושים טובה, המדיניות כאילו אומרים לך 'בואי תשקרי'. אבי ילדיי היה מרוויח כמעט 10,000 שקל כשהיה גר במרכז, בואי תראי מה קורה איתו עכשיו באילת. הוא הגיע לאילת לאור ההתמוטטות שלי, אני לא יכולה היום לעמוד במטבח, אני לא יכולה לשטוף כלים, נפשית. איך לא, הילד שלי מחכה שאני אפקיד לו כסף שיהיה לו לקנטינה, אני לא יודעת מה זה, בחיים לא למדתי ועל מה הוא בפנים בכלל, על כלום, על לא עוול בכפו. למי קודם לתת? הבן אדם של עמידר רואה אותי ברחוב, מה הוא אומר לי? 'אני מעלים עין'. אמרתי לו 'ממה אתה מעלים עין?' 'שאבא של הילדים שלך פה', אמרתי לו 'תתבייש לך, אני לא מנסה לשקר, את הבית קיבלתי בזכות כשהייתי נשואה, הוא בא לעזור לי עם הילדים שלי', כי כבר ראיתי מסך שחור מול עיניי לפני כמה שנים ולא בא לי להגיע לסיטואציה הזאת עוד פעם, אבל במדיניות שלנו אני לא רחוקה מזה.

<סמירה קאדי:>

תיזהרי, אסור להם שיראו שיש לילדים שלך גלידות, שווארמה, הנה, את אוכלת, יש לך. תיזהרי.

<רויטל עוזרי:>

ברוך ה' הילדים שלי חיים ממינימום, לא מנקרת עיניים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש פה עוד אנשים. אני חושבת שקיבלנו תמונה מאוד כואבת, מאוד קשה. אם יש פה עוד מישהו שרוצה בקצרה, כי אנחנו צריכים אחר כך לקבל תשובות ואחר כך יש לנו את הדיון. מי שלא יספיק לדבר פה, ידבר אחר כך. אריק, אני רואה אותך, אני תיכף אתן לך, פשוט יש פה אנשים טעונים שמגיעים וחשוב להם גם להגיד את הדברים ולהשמיע אותם, ואני רוצה לתת להשמיע. אבל אני תיכף פונה ל- – –

<קריאה:>

יפית רוצה להגיד משהו.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני אתן לך, אבל ממש בשתי דקות, כי מיד לאחר מכן אני רוצה לשמוע את החוויות האישיות של ילדים.

<שמעון נחמני:>

אני רק רוצה לדבר ספציפית על האדם הזה שנתן לנו כמה דברים ופנייה לחברות המשכנות. אתם טוענים שיש דירות שפולשים אליהן שהן כבר בתור, אבל אני טוען שיש דירות שאתם סוגרים ונועלים אותן שנים.

<דב חנין:>

800 דירות כאלה לפי הנתונים של הכנסת.

<שמעון נחמני:>

זה המון המון דירות כאלה. אז אני רוצה באמת להודיע לכם, אנחנו בחוסר בררה, אנשים שנמצאים בתוך מאהל, אנשים שפונו אתמול מתוך מאהל, אין לנו בררה אלא באמת להראות את הפרצוף המכוער שלכם ולפלוש לאותן דירות. אתם תוציאו אותנו, יש לנו באמתחה עשרות דירות ומאות בניינים נטושים בירושלים שאנחנו עושים את הפלישות האלה. התפקיד שלכם זה לגרש אותנו, אבל אני חושב שלנו באמת כקבוצה מלוכדת מאוד, של כל מחוסרי הדיור בארץ, יש יותר כוח מכם. כל פעם שתפנו אנחנו ניכנס שוב פעם.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

שמעון, תודה. לא מוחאים כפיים בוועדות הכנסת.

<שמעון נחמני:>

כל פעם שתפנו אותנו אנחנו ניכנס שוב פעם, לבניין או לדירה. תודה רבה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

רינה ויפית שיקלי. אנחנו נותנים לך לדבר כי זה מצולם, כי אסור לנו להראות פנים של ילדים.

<יפית שיקלי:>

שלום, שמי יפית, ילדה בת 11. מאז שאני זוכרת את עצמי אני ואמי עוברות דירה, מדירה לדירה. אמי ואני הגענו למאהל לא מתוך רצון אלא מתוך חוסר בררה. כאשר הייתי במאהל כל הילדים בכיתה צחקו עליי. שנה לא למדתי מתמטיקה, כי לאמי לא היה כסף לקנות לי את הספרים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

איפה אתם?

<קריאה:>

משכונת התקווה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

את אם חד הורית?

<קריאה:>

אמא שלה בחוץ, היא אם חד הורית עם בת אחת. הם היו במאהל.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כמה זמן הייתם במאהל?

<יפית שיקלי:>

ארבעה חודשים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

ואיפה אתם גרים היום?

<קריאה:>

אצל משפחה, כל פעם מישהו אחר, לפעמים ברחוב.

<קריאה:>

אני רוצה להגיד לך שאמא שלה אשפזה את הילדה שלה שתהיה לה קורת גג ללילה אחד.

<ליטל בר:>

היא העמידה פנים שהילדה חולה בשביל שהם יוכלו לישון בבית חולים. אמא שלה במצב מאוד קשה והילדה במצב מאוד קשה והפינוי היה מאוד קשה לכל האנשים במאהל.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לך חברים וחברות?

<קריאה:>

אני חברה שלה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא, בני גילה. יש לי ילדה בגילך. לא למדת חשבון?

<יפית שיקלי:>

למדתי, אבל רק במחברת, לא היו לי את הספרים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

והילדים בכיתה ראו את זה?

<יפית שיקלי:>

כן.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

היה לך לא נעים?

חילופי יו"ר – היו"ר דב חנין

 

<היו"ר דב חנין:>

אנחנו נמשיך בדיון, תודה רבה לך. בבקשה.

<ליטל בר:>

אמא של יפית, רינה, מבקשת שידברו פה על הקריטריונים שלא דובר עליהם עד עכשיו, שבגלל הקריטריונים האלה גם לואיז וגם רינה, שיש להן רק בת אחת, הן לא זכאיות לדיור ציבורי. אז בואי, לואיז, דברי את.

<לואיז סמרט:>

אני גם אמא חד הורית עם ילד אחד, הוא בן שש לפני שבועיים, יש לי 100% נכות לצמיתות, חלק נפשית, חלק פיזית, אני גם יתומה בארץ, זאת אומרת אין משפחה בכלל, לא אבא, לא אמא, לא דודים, לא דודות, אף אחד. מאז שאני בארץ 31 שנה אני גרה בדירות בשכירות. כשאני החלטתי להביא את הילד שלי לחיים, ליאב, אז הייתי בקריטריונים לדיור ציבורי ואני ידעתי שאני יכולה לפחות לתת לו את קורת הגג, הביטחון המינימלי שמגיע לכל ילד, ואז השתנו הקריטריונים. המאבק שלי היום זה לשנות את הקריטריונים וכמה שיותר דחוף. זה לא משנה כמה ילדים יש ואיזה מצב, צריך ללכת לפי המצב הכלכלי ורק המצב הכלכלי לכל משפחה וכל אמא ואבא חד הוריים, זה לא משנה.

הילד שלי רק עכשיו בן שש והוא עבר חמישה בתים כבר. הוא ישב גם שמונה חודשים במאהל התקווה בשנה שעברה, בשיא הגשם, שיא השרפות שם והוא גם ראה את הבית שלו נהרס, באו טרקטורים, הקימו את מאהל התקווה, עצרו את אמא שלו, עצרו אותי, שלושה שוטרים עליי, נתנו לי מכות רציניות והילד שלי היה צופה בכל זה.

עוד פעם אני אומרת, הבסיס לביטחון לכל אחד זה קורת גג. אני בת 50 עוד חצי שנה, ואני קיבלתי מכתב מחלמיש, אמרו לי שלהיכנס לקריטריונים, להיות זכאית לדיור ציבורי אני צריכה להביא עוד שני ילדים. אפילו לאמץ אני לא יכולה כי זה חוק מדינה, בשביל לאמץ אני צריכה קורת גג.

אני רוצה להגיד לכם שלפעמים זה עולה לי בראש, למצוא לילד שלי משפחה שיכולה לקדם אותו יותר ממני. הוא כזה ילד מקסים, אבל העתיד שלו כתוב כבר. החינוך, דיור, שיקום שכונות, הכול כתוב כבר מראש, אני לא חושבת שהמדינה בכלל חושבת על השכונות המוחלשות במדינה, היא בכלל לא עוזרת. אני חושבת שזה אבסורד, אבל אני חושבת מה שאתה אמרת, יש כאלה אנשים אנטיפטיים שמנהלים את המשרדים פה במדינת ישראל שזה אבסורד. צריך לתת הזדמנות לילדים האלה, הזדמנות לגדול ושתהיה להם הזדמנות בחיים. גם בבתי ספר, אני לא רואה ילד שאין לו קורת גג, שמסתובב ברחובות ואין לו איפה להיות שהוא יכול להצליח בבית ספר, שהוא יכול להצליח במקום אחר, כי כל הנפש שלו נמצאת במאבק של קורת גג. חייב להיות שינוי פה, חייב להיות שינוי מאוד מהר. אני לא יודעת איך עושים את זה, אני לא מבינה בדברים כאלה, אבל אתם צריכים לשים מיד, מיד עכשיו, את כל הכוחות שלכם בנושא הזה. אם זה להחליף את כל המנהלים של כל המשרדים אפילו, צריך להיות פה שינוי במדינת ישראל, זה לא יכול להמשיך ככה. אני, עם כל החובות שיש לי וכל הבלגן שלי, אני אוטוטו נזרקת לרחוב עוד הפעם וזו הבקשה, העתיד של הילד שלי. אני לא יודעת מאיפה אני אביא עוד שני ילדים, אני לא יכולה להביא עוד שני ילדים, אבל זה אבסורד, בגיל 50, בעוד חמש שנים, בגיל 55, אני איחשב אישה מועמדת לדיור מוגן, הילד שלי יהיה בן 11, איפה הוא יהיה? עוד פעם במאהל התקווה? זה העתיד לילד שלי. זה חייב להשתנות.

<היו"ר דב חנין:>

הרב אשרמן, בבקשה.

<אריק אשרמן:>

שני משפטים, באמת יותר טוב לתת זמן לאנשים, אבל לחבר בין החלק הראשון והחלק השני של הדיון כאן. כאשר היה ויכוח על הפערים, על כמה פינויים יש בשנה, גם לעניות דעתי המספרים שהצגת הם נמוכים, אבל חלק מההסבר, עכשיו שמענו סיפורים מאנשים שלא היו בדיור ציבורי,  לכן הם לא בנתונים שלך. זאת אומרת הרבה אנשים שאנחנו מטפלים בהם, או מופיעים ברשימת המתנה, או בגלל שהם לא זכאים הם אפילו לא נחשבים, אבל אנחנו רואים הרבה פניות מכאלה שהם מפונים סדרתיים, כי הם נכנסים לדירה, לא יכולים לממן את זה, בסוף זורקים אותם והם מתחילים מחדש. לכן זה מאוד חשוב לדעת שאי אפשר להפריד את הנושא של פינויים ודיור ציבורי מהשאלה של זכאות ורשימת המתנה ואלה שהם פשוט נפלו.

<היו"ר דב חנין:>

תודה.

צפורה.

<צפורה שטיינלינג:>

אני כבר שנה ברחוב, עוד לפני שהתחילו ההפגנות ברוטשילד אני נמצאת ברחוב וזה מתוך זה שגרתי 37 שנים בבית שלי ועמידר החליט למכור את הדירה שלי על סמך צוואה, בזמן שאין יורשים הוא מוכר לאנשים פרטיים, בלי לראות את הבית. אנשים לא ראו עד היום את הבית הזה וגם עמידר לא ידע מה הוא מכר.

<ישראל שטיינלינג:>

שתי יחידות דיור, שיחידה אחת נעלמה.

<צפורה שטיינלינג:>

עמידר מנפנף לי בניירות שעל סמך צוואה הוא מכר שתי יחידות דיור שכביכול הם שייכים לאדם בשם באום יולי. יחידה אחת קיימת בסך הכול ואני ברחוב. ניגשנו למנהל של עמידר, אילן, ומשה הסגן שלו ועידן היועץ המשפטי שלהם, עורך הדין שמייצג את עמידר, מבטיח לי דירה, מזמין את המנהלת של זכאות שתעלה אליו לחדר בעמידר בתל אביב, בתחנה מרכזית, היא מגיעה, הוא אומר לה לזרז לטפל בי, להוציא לי תעודת זכאות ושאני אקבל את הדירה הזו, אני ממציאה להם את כל המסמכים, אני ניגשת אליו, התשובה שלו היא שכבר את הדירה מוציאים למכרז והוא לא מעוניין ל- – –

חילופי יו"ר – היו"ר אורלי לוי אבקסיס

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, אנחנו צריכים לצאת לדיון. תם ולא נשלם, אנחנו נמשיך פה את הדיונים, גם לא במסגרת של יום הדיור הסוציאלי במדינת ישראל.

אני מצטערת על מה שהיה קודם, הסיפורים פה גם ככה הם קשים, אז תבינו אותי. אני בדרך כלל יודעת לשמור על מקצועיות, אבל זה קשה.

<דב חנין:>

לא בדרך כלל, את תמיד יודעת לשמור על מקצועיות.

<ישראל שטיינלינג:>

אני נכה 100% ואני ישן ברחוב.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אל תוסיף, קשה לי להתמודד עם זה רגשית עכשיו.

<ישראל שטיינלינג:>

אני לא כועס עלייך, אני כועס על חברת עמידר שמכרו לי את הבית כשאני גר בתוך הבית, זרקו אותי מתוך הבית.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש לי פה רשימה של דיור של עמידר בפריסה ארצית, איפה מה וכמה יש בכל עיר ועיר. אנחנו נבקש לצלם ונפרסם את זה גם בתוך ה- – –

<קריאה:>

נשמח להגיד גם לערן כהן.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אנחנו מפה הולכים לשדולה ובשדולה אנחנו נפיץ את זה במספיק עותקים, יש פה גם רשימה של דירות שמיועדות להריסה, בכל עיר ועיר איזה דירות ואיפה. אני רוצה להגיד משהו, לא סיימנו.

<שמעון נחמני:>

הם שכרו חברת שמירה שמשלמים להם 100 שקל על כל דירה ביום.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא, תאמין לי, עם ההכנסה שלהם בשנה על החזקת דירה, הם לא עושים את זה.

<שמעון נחמני:>

לא, הם משלמים לחברת שמירה לשמור על הדירה שלא יפלשו. 100 שקל כל יום.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני רוצה לומר כמה דברים. אני רוצה לפנות לעמידר. חבל, לא שמענו את משרד הרווחה, אנחנו נשמח אם תגיעו איתנו גם לשדולה כדי להמשיך כמה נקודות קטנות בנושא הזה.

קודם כל האוצר, יש כוונה להעביר עוד כספים לדיור הציבורי?

<ישראל שוורץ:>

אני רוצה להזכיר שבהצעת החוק שיזם שר השיכון, 5% מהדירות יילכו לדיור ציבורי.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני רוצה להגיד לך, הצעת החוק הראשונה היא שלנו. הצעת חוק מאוד דומה אחר כך הוגשה- – –

<ישראל שוורץ:>

אם זה לא יקרה, לא יקרה כלום.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

וגם אם זה יקרה, אני רוצה להגיד לך משהו, זה לא ייתן פתרון. לא ייתן פתרון מיידי, זו תהיה עזרה, מה גם שהמדינה לא תצטרך להוציא שקל, זה נהדר, אבל בינתיים משרד האוצר לקח 2.7 מיליארד. יש מקום להחזרים, יש כוונה להחזיר, אדוני נציג האוצר?

<צחי דוד:>

אם את מתייחסת לכספי המכר- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש עכשיו כוונה לתת כספים למשבר הדיור הסוציאלי?

<צחי דוד:>

לרכישת דירות נוספות?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

כן.

<צחי דוד:>

לא, התשובה היא לא.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש כוונה שכחצי מיליארד שנמצא אצלכם בקופת האוצר מאותן מכירות, להחזיר את זה למשרד השיכון?

<צחי דוד:>

כידוע לך, אין כספים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

יש כספים. יש עוד חצי מיליארד שאתם מתכוונים להעביר לסוכנות היהודית.

<צחי דוד:>

שמחויבים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

שאתם מתכוונים. אתם הולכים להעביר אותם לסוכנות היהודית?

<צחי דוד:>

תשלומים- – – רכישת דירות בסוכנות היהודית נמשכת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אתה יודע מה מפליא אותי? שיש החלטות ממשלה מסוימות או החלטות של שרים מסוימים שמשרד האוצר בוחר כן לקיים חלק מההחלטות, שזה הזוי לחלוטין מה כן הוא בוחר, אבל את ההחלטה, למשל, של הממשלה משנת 99', אותה הוא בוחר לא לקיים. תמוה בעיניי. תודה רבה. אני אבקש ממך להיות בדיון בשדולה, כי יש לי עוד המון שאלות. אנחנו לא נגמור פה.

עמידר – הייתה נכונות לעצור את הפינויים. אתם עדיין בתוך התהליך של עצירת הפינויים? נעצרו הפינויים לכמה חודשים.

<רותי לביא:>

לא נעצרו. נעצרו לכאורה. אמרו שעוצרים והמשיכו לפנות.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני קיבלתי התחייבות- – –

<קריאה:>

אז אני אומרת לך שאנחנו היינו בפינויים.

<קריאה:>

היו פינויים, זו הייתה העמדת פנים גמורה.

<קריאה:>

היה ניסיון לפינוי ברמלה שמנעו אותו רק פעילים שהיו במקום.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני יודעת במה מדובר, חלמיש התחייבו לחצי שנה, אני פניתי לעמידר וקיבלתי לשלושה חודשים, יכול להיות שנגמרו שלושה החודשים האלה.

<ערן כהן:>

אנחנו עושים קצת סלט בכל הנושא של פינויים. חבל, רציתי לדבר על העניין של חוסר דירות- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אתה תדבר בשדולה.

<ערן כהן:>

ועל העניין של תקציבי החזקה, כי זה לדעתי הנושא החשוב ביותר, אבל אם אנחנו מדברים על הנושא של פינויים, וגם ישראל התייחס לאיזה שהוא מספר וחלק מהאנשים קפצו, אז גם בנושא הזה שנקרא פינויים אנחנו מחלקים אותו לשלושה חלקים. יש דיירים חוזיים וזה מה שישראל התכוון, כלומר אלה דיירי עמידר שנקלעו לחובות כספיים כאלה ואחרים. המספר שהוא נקב מאוד דומה למספרים בעמידר, כלומר אנחנו בעמידר בערך בשנה יש לנו בין 12 ל-15 פינויים כאלה בשנה. אלה דיירים שלא משלמים את שכר הדירה שלהם, עוברים תהליכים מסוימים, כמובן שזה תהליך שנמשך שנים, המוצא האחרון באמת, כשכלו כל הקיצין אנחנו מגיעים לשלב של פינוי, כשכבר בהתחלה העובדים של עמידר- – –

<קריאה:>

אפשר לשאול שאלה, 11,000 שקל חוב זה כלו כל הקיצין? זה דורש פינוי?

<ערן כהן:>

אני אתן לך הסבר.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

את תמשיכי את הדברים בשדולה. מי שמרגיש שהוא רוצה לדבר ולא דיבר מספיק.

<ערן כהן:>

בשנים האחרונות, במיוחד בתקופה האחרונה, אנחנו הנחינו את העובדים של עמידר כבר בהתחלת החוק, כשהם מזהים שיש דייר שלהם באותו סניף שהוא מתחיל לצבור חובות- – –

<קריאה:>

מאיימים עליו בעל פה.

<ערן כהן:>

זה לא מדויק. תנו לי לענות, אני באמת אעשה את זה בקצרה. קוראים לו לסניף או שמגיעים אליו הביתה, מסבירים לו את הבעיה, מסבירים לו את המשמעויות של מה יקרה אם לא ישלם וכו', עושים הסדרים כאלה ואחרים עם בעלים שצברו חובות. תאמינו לי, ההנחיה היא ברורה, לא להגיע למצב הזה של פינוי וזו הסיבה שבסופו של דבר ממאות משפחות בשנה שמגיעות למצב של חובות כספיים אנחנו מגיעים למספר שהוא מאוד נמוך.

<ליטל בר:>

יש לי שאלה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

 לא, השתדלתי לתת אבל נגמר הזמן ואנחנו לא מגיעים לפואנטה.

<ליטל בר:>

אני רוצה רק לדעת מאיפה הכסף לקמפיין. כי יש להם קמפיין מטורף בתקשורת, ברדיו ובטלוויזיה, מאיפה הכסף?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זה לא העניין. שני משפטים אחרונים ואני רוצה לפנות גם למשרד הרווחה, גם למשרד השיכון.

<ערן כהן:>

הנושא השני של פינויים זה מה שמוגדר פינוי של פולשים. רותי, אני הייתי בפגישה איתך ביחד, זה לא מה שהיושב ראש אמר, לא דייקת פה.

<רותי לביא:>

סליחה, זה בדיוק מה שהוא אמר.

<ערן כהן:>

לא נכון. רותי, זה לא פייר מה שאת עושה, זה לא המשפט שהוא אמר לך, אני הייתי לידך, אבל לא חשוב. כשאנחנו מדברים על פולשים- – –

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, תקשיבו, משפט אחרון. אני חייבת לסכם את הדיון, מתחילה השדולה, השר מחכה.

<ערן כהן:>

אני אסביר, זה משפט שהוא חשוב, כי אנחנו בסופו של דבר צריכים גם להבין את המשמעות. בעבר היו דירות ריקות, אנחנו עושים מאמץ עילאי לאכלס אותן.

<קריאה:>

גם היום יש.

<ערן כהן:>

גם הנתון שנמסר, מאות דירות פנויות, הוא לא נכון. הנתון הזה הוא לא מדויק, רוב הדירות שם מיועדות להריסה, אלה לא דירות שראויות לאכלוס, אבל- – –

<קריאה:>

אתם מסרתם את הנתון.

<ערן כהן:>

אבל אלה דירות שמיועדות להריסה, הן לא- – –

<זהבה:>

למה הן מיועדות להריסה? כי לא הסכמתם להחזיק אותן.

<שמעון נחמני:>

אבל איך יכול להיות שבתוך בניין דירה אחת שלכם נועדה להריסה? אז כל הבניין נועד להריסה.

<ערן כהן:>

זה לא מדויק, יש דירות, וזה החלק הארי מהנתון שנמסר, שנמצאות בתהליך של אכלוס חוזר, אלה דירות שחוזרות לאכלוס וזה הדגש. הדירות שלא מאוכלסות וראויות לאכלוס, מדובר בכמה עשרות והן נמצאות ביישובים פריפריאליים.

<זהבה:>

יש פה הרבה שקרים.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, אני מאוד מתנצלת, אני רוצה לסכם את הדיון. בשדולה אנחנו נמשיך כל מה שלא הספקתם.

<זהבה:>

ומה עם השקרים שלו? אתם הרגשתם טוב, אחרי שפיניתם את ורד דנינו מהבית? אישה זקנה ועיוורת?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

להרגיע, יש פה עכשיו סיכום.

<יוסי שאול:>

רק משפט אחד, ברשותך. קודם כל אני מעריך מאוד את הסבלנות שלך כלפי כל הנהלים והדברים האלה שאתם מציגים, ויש או אין, וכן נוהל כזה או אחר, אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, אנחנו כרגע בשעת דחק, במצב חירום, מה שקרה ביום שבת זה אות אזהרה וזה עלול לחזור על עצמו וכשזה יחזור על עצמו אתם תהיו אחראים.

<זהבה:>

אתם תהיו אחראים, יעקב ראש יהיה אחראי. אתם תהיו אחראים.

<יוסי שאול:>

משפט אחרון.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אמרת משפט אחד, נגמר.

<יוסי שאול:>

אנחנו לא רוצים יותר ועדות, אנחנו רוצים 2,400 יחידות דיור עכשיו. תודה.

<זהבה:>

וגם לעצור את כל הפינויים עד שיתברר אחרת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

למה את גונבת לי את התפקיד? תגידי לי. אני רוצה לומר משהו, אנחנו מפה יוצאים בפנייה דחופה מאוד לשר השיכון, שהוא בעצם הממונה על החברות המשכנות ואנחנו מבקשים לקחת פה שני דברים בחשבון, אחד מהם לעצור את נוהל הפינויים, לעצור את הפינויים לחלוטין עד אשר תתברר הבעיה, היקפה, הפתרונות שיש למדינה להציע. בין לבין אנחנו מבקשים שייבנה נוהל מסודר בין משרד הרווחה למשרד החינוך למשרד השיכון ולמשרד לביטחון פנים, לגבי פינוי של משפחות עם ילדים. עד אז אנחנו דורשים שלא יהיו פינויים, כלומר 'עד אז', הייתי רוצה בכלל עד שנמצא פתרון  לדיור הציבורי, אני מודעת ליכולת שלנו ואני מודעת לאי היכולת של הוועדה לקבוע משהו.

אני מבקשת אולי לקבוע בין היתר גם שעון עצר לכל הפניות שמגיעות למשרד, במסגרת פניות הציבור, בנוגע לבדיקת זכאויות, השתתפות בשכר דירה ובקביעת הזכאות בכלל, כדי שאנשים לא יחכו חודשים. מדובר פה על מישהי שנתנה דוגמה על ינואר או פברואר ועד עכשיו היא מחכה ועדיין לא נקבע לה, אז זו קצת קטסטרופה שבן אדם לא יודע מה ההתחייבויות שלו ומה מצפים ממנו.

<ליטל בר:>

זהבה שאלה ואיימו לעצור אותה, בסניף של עמידר, הפקיד איים שהוא יעצור אותה.

<זהבה:>

הוא איים שהוא יעצור אותי אם אני אמשיך לבקש ממנו פירוט חוב. אוקי? אסור לבקש פירוט חוב מפקידים.

<קריאה:>

יש לי רק שאלה אחת.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

חברים, למי שלא הבין, לגבי נוהל של פינוי עם ילדים, יהיה נוהל מסודר, כמו שהתבקשנו בעבר ואני יודעת שמתקיימים עכשיו לגבי נהלים של פינוי של משפחות עם ילדים באזורים ובמקומות אחרים, כמו בהתנחלויות וכמו בבנייה הבלתי חוקית במקומות ללא אישור.

<מיכל ורשבסקי:>

משפט אחד.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

לא, אתם לא מנהלים את זה. לא מוצא חן בעיניכם, תגישו עליי תלונה.

אני מבקשת שאותו נוהל שמתחיל להתגבש יהיה מגובש במיוחד בכל מה שקשור לנושא של ילדים בתוך הדיור הציבורי או מחוצה לו, לא מעניין אותי מה, בכל פינוי של משפחה עם ילדים, מעבר לקו הירוק, בתוך הקו הירוק, לא מעניין אותי, דירות פרטיות, דירות של עמידר, דירות של הבנקים שפשטו את הרגל. יהיה נוהל שבו ילדים לא ייזרקו לרחוב. שלילדים תהיה קורת גג.

<קריאה:>

לא פתרון זמני.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

אני פונה למשרד הרווחה- – –

<קריאה:>

הרבה פעמים יפרידו את הילדים מההורים,  זו בעיה.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תאמיני לי, זה עולה למשרד הרווחה יותר מדי כסף, אין להם תקציבים, הם לא יעשו את זה.

אני פונה למשרד הרווחה לבקש ולדרוש את מה שהם מחויבים בעצם, ליווי של אותן משפחות בשלב הפינויים, אם וכאשר, בואו נקווה שלא יהיו פינויים אז לא צריך- – –

אנחנו נמשיך ונעקוב, אנחנו נודיע לכולם על פגישה.

<זהבה:>

רק שאלה אחת אחרונה, האם מישהו מבעלי התפקידים בעמידר יכול לאבד את תפקידו בגלל ההתנהלות הזאת?

<קריאה:>

הפרוטוקול הזה יגיע אלינו?

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

הסיכום בוודאי יגיע למשרד הרווחה, אני בטוחה שלכם יש אינטרס לא מעט, יותר אולי אפילו מהאינטרס- – –

לגבי נושא הזכאויות, לא שכחנו.

<קריאה:>

שר השיכון ומנכ"ל הביטוח הלאומי אמרו שהם פותחים עכשיו קו חירום אדום, אם מתקשרים עכשיו זה תקליט, אין שם אפילו מישהו שעונה. אם עכשיו עוד פעם יהיה מישהו שירצה להתאבד, זה תקליט. תנסו עכשיו להתקשר און דה רקורד.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

זה לא קשור לוועדה הזאת, זה לשדולה.

<קריאה:>

אם היה עוד משה סלימן, אף אחד לא היה עונה לו. ערן כהן, רואים אותך כל הזמן, כל הזמן, אל תחשוב לרגע שאתה יכול להתחבא.

<היו"ר אורלי לוי אבקסיס:>

תמה הוועדה. מי שרוצה, מגיע לשדולה באולם גליל. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>

 לקוח מאתר הכנסת כאן:

http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/yeled/2012-07-17-02.rtf

שוש נתן ביום הדיור הציבורי בכנסת

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s