כשהממשלה עוצמת את עיניה מול מצוקת הדיור הציבורי / אור קשתי, הארץ

"

המדינה לא מחדשת את מלאי הדיור הציבורי ולא מעדכנת את הסיוע הכספי, וזאת למרות עלייה ניכרת בגובה שכר הדירה. כמו משה סילמן, רבים מתחננים לעזרה מול בירוקרטיה מסובכת ותנאים דרקוניים

 

ארבע פעמים ביקש משה סילמן ממשרד השיכון סיוע בשכר הדירה. בכל פעם מחדש הוא נענה בשלילה, בין השאר בנימוק שהיתה לו בעבר דירה. בהעדר בנייה של דיור ציבורי בשנים האחרונות, הממשלה למעשה שולחת אותו, ואת אלפי אנשים אחרים הנמצאים במצב דומה לו, לחזר על הפתחים.

את הניסיון לתאר את מצוקת הדיור הציבורי כדאי להתחיל בנתונים יבשים: כ-2,500 משפחות ותיקות, וכ-40 אלף קשישים עולים, ממתינים לפתרונות דיור ציבורי. מספר הדירות בבעלות ציבורית הסתכם בשנה שעברה בכ-66 אלף – בהשוואה ל-206 אלף בסוף שנות ה-60 ולכ-130 אלף לפני כעשור. במרכז הארץ מגיע זמן ההמתנה לדירה ציבורית ליותר מחמש שנים.

במקום הסיוע שניתן בעבר באמצעות הדיור הציבורי ("ייבוש הדיור הציבורי", מתעקשים להגדיר זאת מומחים ופעילי המחאה החברתית, המתמקדים בנושא הדיור), החלה הממשלה לקדם, מראשית שנות ה-90, פתרון המסתמך בעיקר על השוק הפרטי: הענקת סיוע, באמצעות משרד השיכון, בתשלום שכר דירה. [..]"

מקור

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s