עמי לא דר / איתמר לוין, New1

המקור לכתבה

חברת עמידר החליטה, על סמך "בדיקה סביבתית" ושמועות, כי קשישה הפרה את הסכם השכירות איתה ולפיכך סירבה למכור לה את הדירה בה היא מתגוררת. בית המשפט התערב וקבע: ההחלטה בלתי סבירה, מפלה ושוללת מהדיירת את זכותה לחיים בכבוד

 

"הניסיון, החוסן הכלכלי, העמידה בתקני עבודה קפדניים, המקצועיות שנבנתה משך השנים והאנשים של עמידר, העושים הכל כדי לתת את השירות הטוב ביותר, מבטיחים לכל מי שנזקק לשירותי החברה לקבל סיוע מירבי". כך מספרת על עצמה חברת עמידר, חברת הדיור הציבורי שבבעלות המדינה. ספק רב אם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, דוד חשין, היה חותם על התיאור הזה; קרוב לוודאי שמרים קקיאשווילי הייתה אומרת שהאמת הפוכה.

קקיאשווילי, ילידת 1938, מתגוררת בדירת עמידר בנצרת עילית מאז עלתה ארצה מבריה"מ בשנת 1975. בעלה נפטר, בתה התחתנה והיא מתגוררת בה לבדה ומתקיימת מקיצבת זיקנה בסך 2,600 שקל לחודש. בשנת 2002 ביקשה קקיאשווילי לרכוש את דירתה, במסגרת מבצע שנערך באותה עת, אך עמידר השיבה בשלילה. הנימוק שלה: קקיאשווילי "הפרה את חוזה השכירות הפרה יסודית, בכך שנטשה את הדירה והשכירה אותה לצד שלישי בתקופה שבין 1995-1990". קקיאשווילי ביקשה זאת שוב בשנים 2007 ו-2011 וקיבלה את אותה תשובה, ובעקבות זאת פנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת.

קקיאשווילי טענה, כי מעולם לא עזבה את דירתה, אלא רק שהתה מדי פעם אצל בתה שנזקקה לעזרתה. עמידר מצידה טענה, כי בדירה שהתה אישה בשם לובה, שאמנם הציגה את עצמה כאורחת אך מדובר היה למעשה בפולשת. עמידר גם הצביעה על מספר מקרים בהם ביקרו נציגיה בדירה, אך לא מצאו את קקיאשווילי. זו בתגובה הגישה תצהירים של שכנים לפיהם היא מתגוררת במקום דרך קבע, ואף הראתה שהיא משלמת את החשבונות כסדרם.

חשין קבע: "ברי, כי אין ב'חקירה הסביבתית' האמורה כדי להוות תשתית ראייתית דיה לקבלת החלטה המפלה את העותרת בהשוואה לדיירים בדיור הציבורי ושוללת ממנה את זכותה לחיים בכבוד, בדירה משל עצמה, אותה תוכל בבוא היום למכור לצורך מימון שהייתה בדיור אחר המותאם לבני גילה, או להורישה ליורשיה, כפי שתבחר לעשות, ודי באמור לעיל כדי לקבל את העתירה בשל אי סבירות ההחלטה".

די היה בכך כדי לקבל את העתירה, המשיך חשין, אך עמידר הוסיפה חטא על פשע. הפעם האחרונה בה טענה עמידר שקקיאשווילי אינה מתגוררת בדירה הייתה בתחילת 1996, ואז החברה אף חזרה בה מטענתה. לאחר מכן, במשך שש שנים, לא ביצע עמידר בירור כלשהו ולא העלתה טענה כלשהי. רק כאשר ביקשה קקיאשווילי לרכוש את הדירה, שלפה עמידר את הטענות הישנות ומיחזרה אותן ללא כל בדיקה נוספת.

חשין קובע: "משמצאתי כי החלטת המשיבות נסמכת על שמועות, אשר לא נתמכות בתצהיר, או בכל ראיה ממשית אחרת, ומשלא ניתנה לעותרת הזדמנות לטעון את דבריה ולהביא ראיותיה בטרם תישלל זכותה לרכישת הדירה, סבורני כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה, המצדיקה את התערבות בית המשפט. לאור האמור, ובהינתן כי אף ממועד ההפרה הנטענת חלפו למעלה משבע עשרה שנה, פרק זמן אשר די בו כשלעצמו להקים זכות לעותרת להגיש בקשה לרכישת הדירה, באתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה ולאפשר לעותרת לרכוש את דירתה בדיור הציבורי, במסגרת המבצע הקרוב שיתפרסם". הוא גם חייב את עמידר לשלם לקקיאשווילי, שיוצגה בידי עו"ד גיא אלקיים, הוצאות בסך 10,000 שקל.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s