ג' זה בית: פעולת חירום – "אל תשליכני – לא ניתן לעמידר להשליך קשיש בן 84 חולה לב סיעודי מביתו"

עבד הוא קשיש חולה לב, אשר עבר לאחרונה ניתוח מעקפים, הוא מוכר כחולה סיעודי וברור לכל שהשלכתו לרחוב עלולה להיות בעלת סוף טרגי. בימים האחרונים אנחנו שומעות בתקשורת על הרבה על אלימות – אלימות בין שוטרים למפגינים ובין מפגינים לזכוכיות. איפה הצדק החברתי בזריקת קשיש הזקוק להשגחה מתמדת לרחוב? מה אלים יותר – איום בפינוי של חולה לב או ניפוץ זגוגית?

 פעולת חירום – אל תשליכני – לא ניתן לעמידר להשליך קשיש בן 84 חולה לב סיעודי מביתו

משפחת אלעג'ו מתגוררת ברמלה על שטח שחכרה מהמדינה באמצעות חברת עמידר. במקור התגוררה משפחת אלעג'ו בלוד, אך במלחמת 48 גורשה מביתה ואיבדה את כל רכושה. לאחר שיטוטים רבים התיישבה המשפחה ברמלה. בשנות החמישים התחתן עבד רזאק אלעג'ו והקים משפחה. בשנות השישים הצליח לגייס את סכום הכסף הדרוש לחכירת האדמה מעמידר. על השטח המוחכר מתגוררת כל משפחת אלעג'ו מאז ועד היום. לאורך השנים שיפצה המשפחה את השטח שהיה מוזנח מאד, והקימה בו בית צנוע ודל בן שני חדרים. בבית זה גידלו עבד ואשתו את 14 ילדיהם, ושבעה מבניו אף הביאו את נשותיהם לגור בקרבת הבית.

החיים בצפיפות ובצניעות, היו מחויבי המציאות עבור המשפחה, שכן מדינת ישראל כמעט ואינה מספקת או מאשרת פתרונות דיור ובנייה לאוכלוסיה הערבית.כיוון שכך נאלצה המשפחה להשקיע את כל משאביה בשיפוצו של השטח המוזנח שחכרה, במטרה שיאפשר תנאי חיים נאותים והוגנים.

לפני שנים ספורות הוחתם עבד רזאק אלעג'ו, שאינו יודע קרוא וכתוב, על מסמך המבטל את זכויותיו כדייר מוגן בנכס ולאחרונה הוצא נגדו צו פינוי גמיש שתוקפו עד 1 בספטמבר 2012. העילה לצו הפינוי היא תוספות בניה לא מאושרות.

חשוב לציין: העדר פתרונות דיור לאוכלוסיה הערבית ברמלה והעדר תכנון ברמה הארצית, הם שהביאו להפיכת רוב ערביי רמלה ולוד לעבריינים בעל כרחם. לא מדובר באיילי נדל"ן המבקשים להרוויח על גבה של המדינה, אלא באנשים פשוטים הנדחקים לחיים של עוני ומצוקה, כשכל רצונם הוא בקורת גג עבורם ועבור משפחותיהם.

האיום בפינוי, לעומת זאת, דווקא כן מסריח מאינטרסים נדל"ניים זרים. מסביב לבית משפחת אלעג'ו נבנית שכונה המשווקת ומיועדת לאזרחים חדשים (ומבוססים יותר) שאינם תושבי העיר רמלה. משפחות נוספות שמתגוררות מזה שנים בשכונה קיבלו אף הן צווי פינוי. כך מבקשת המדינה 'לנקות' את העיר מתושביה הוותיקים, ולפנות אותה בעבור אלו שבהם ובכספם היא חפצה.

בעשותן כן, לא מהססות הרשויות לפגוע במשפחות שלמות הכוללות גם קשישים, חולים וילדים. עבד ראזק עצמו חולה לב, אשר עבר לאחרונה ניתוח מעקפים. הוא מוכר כחולה סיעודי וברור לכל שהשלכתו לרחוב עלולה להיות בעלת סוף טרגי.

צו הפינוי הגמיש שהוצא כנגד עבד אלעג'ו מאפשר לחברת עמידר לפנות אותו ואת משפחתו בכל רגע.

לכן אנו רוצות לפעול בדחיפות ולהוציא עוד היום פקסים לבעלי התפקידים שיכולים לסייע ולמנוע את הפינוי האכזרי הזה.

אנו קוראות היום למשרד לאזרחים ותיקים, להתערב ולא לתת יד להשלכת קשיש לרחוב. כרגיל, אנחנו לא שוכחות את אחריותה של חברת עמידר ולכן נכתב גם את מנכ"ל עמידר יעקב ברוש.

לקריאה נוספת על משפחת אלעג'ו:  http://www.justjlm.org/1447

לפעולה ישירה בימים הקרובים אנא צרו קשר בטלפון: 0522211083

לכבוד:

ד"ר לאה נס, סגנית השר

המשרד לאזרחים ותיקים

באמצעות פקס: 02-6547036

אהרון אזולאי, מנכ"ל

המשרד לאזרחים ותיקים

באמצעות פקס: 02-6547034

יעקב ברוש, מנכ"ל

עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל

באמצעות פקס: 03-6095485

שלום רב,

הנדון: עבד רזאק אלעג'ו, מס' ת.ז. 02030995-1 רחוב יחזקאל 17 רמלה

זוהי פניית חירום בעניינו של מר עבד רזאק אלעג'ו שפרטיו מופיעים מעלה.

עבד רזאק, בן 84 הוא אלמן, חולה לב המוכר כסיעודי מאז עבר ניתוח מעקפים לפני מס' חודשים. עבד גר מאז שנת 1960 בדירת עמידר שברחוב יחזקאל 17 ברמלה. לפני שנים ספורות הוחתם מר אלעג'ו, שאינו יודע קרוא וכתוב, על מסמך המבטל את זכויותיו כדייר מוגן בנכס ולאחרונה הוצא נגדו צו פינוי גמיש שתוקפו עד 1 בספטמבר 2012. בתקופה זו, בה הנופלת גם על צום הרמדאן, הוא נמצא באיום תמידי של פינוי מביתו. יצוין שהרשויות לא טרחו להכין עבור הדייר, שמצבו הרפואי והסיעודי מחייב השגחה מתמדת, כל פתרון חלופי. עד היום, כחודש לאחר שנכנס לתקפו צו הפינוי, לא ביקר במקום עובד סוציאלי ולא נבדקו ההשלכות הבריאותיות, הנפשיות והסוציאליות של הוצאת מר אלעג'ו, שאין באפשרותו לממן כל פתרון דיור ההולם את צרכיו המיוחדים, מביתו. עבד רזאק נמצא כעת במסגרת מטפלת ותומכת של משפחתו, ופינוי כוחני לרחוב הוא אכזרי, חסר אחריות ומסוכן. העילה לצו הפינוי היא תוספות בניה לא מאושרות. העדר פתרונות דיור לאוכלוסיה הערבית ברמלה והעדר תכנון הביאו להפיכת רוב ערביי רמלה ולוד, כמו גם בני משפחת אלעג'ו, לעבריינים בעל כרחם. במצב זה, תוצאת הזנחה בת עשורים, אכיפה דווקנית (גם אם קבילה משפטית) אינה אנושית ופוגעת בזכות הבסיסית לקורת גג ולתנאי מחייה הוגנים. יש למצוא, באמצעות הידברות ובשיתוף הקהילה פתרון שיתחשב בדרישות הפיתוח והתכנון תוך דבקות בערכי היסוד של מדינת הרווחה שבסיסם עומדת התפיסה " אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי".

אני  קורא

·להשהות את צו הפינוי עד להשלמת בדיקה מקצועית מקיפה של מצבו הבריאותי והסיעודי של המועמד לפינוי ושל צרכיו

·לפתוח בהדברות עם המשפחה למציאת פתרון דיור הולם.

·לברר כיצד הוחתם מר אלעג'ו על מסמך משפטי בעל חשיבות קריטית כשאינו יכול לקרוא את הכתוב בו וללא היוועצות בעורך דין.

שמחתי לקרוא כי סגנית השר במשרד לאזרחים ותיקים חברת הכנסת ד"ר לאה נס סוברת כי "מוטלת עלינו חובה שהיא גם זכות גדולה לדאוג לרווחתם ולזכויותיהם" של הקשישים. אנו קוראים למשרד לאזרחים ותיקים לממש זכות וחובה זו בדאגה לרווחתו של עבד רזאק אלעג'ו.

פניה זו נכתבת בידיעתו ובאישורו של עבד רזאק אלעג'ו ובני משפחתו המוכנים לשתף את המידע ומוותרים על הגנת "צנעת הפרט" בכל הנוגע לתשובת הרשויות.

בברכה,

_________

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s