נמנע פינוי בבינימינה \ גפן

הדייר ימשיך לגור

לקוח מכאן: http://www.gfn.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=18403

‮"‬עמידר‮" ‬תבעה מהדיירים לפנות את דירתם בבנימינה‮ ‬
בית המשפט פסק כי הם זכאים להמשיך ולהתגורר כ-דין כ"דייר ממשיך‮"‬
עו"ד יהודית עשור דה לנגה

במהלך החודשים האחרונים שמעתי בתקשורת על מספר מקרים מזעזעים בהן נדרשו נשים חד הוריות המתגוררות בבית הוריהם‮, ‬לפנות את הדירה לאחר שאלו נפטרו מאחר וחברת עמידר‮, ‬כמו גם חברות משכנות נוספות מצאו אותן כלא זכאיות להמשיך ולהתגורר באותן דירות‮.‬

מדובר לרוב במקרי מצוקה קשים משפחות שבורות קשות יום אשר הצליחו לשרוד בזכות ההישענות על עזרת ההורים שהיו זכאים לדיור הציבורי‮, ‬ועל אף שעל פניו גם הן היו זכאיות לדיור ציבורי בחרו החברות המשכנות לפנותן ולהעביר את הזכות לדירה לאחרים‮. ‬המקרים המזעזעים האלו נודעו בדר"כ לציבור אחרי מהלכים משפטיים ארוכים ודורסניים‮. ‬לחברות הציבוריות יש כח כלכלי רב ועורכי דין שישחקו בקלות את האזרח המתקשה לכלכל את עצמו ומשפחתו וודאי מתקשה להיעזר בעורכי דין ראויים‮. ‬שמחתי לקבל לידי בשבוע שעבר את פסק הדין של כבוד השופט נאסר ג'השאן מבית משפט השלום בחדרה אשר קיבל את טענת בני הזוג הנתבעים לפינוי דירתם בבנימינה ע"י חברת‮ "‬עמידר‮".‬

עו"ד יהודית עשור דה לנגה מבנימינה יצגה את הנתבעים שזכו בדין‮. ‬

להלן אנסה להביא בקצרה את פסק הדין‮:‬

ביום ‮0102/3/3 ‬נפטרה הגברת לולו יונה אימו של לולו יוחאי אשר התגורר בדירת אימו יחד עם רעייתו לולו מיה ובתם הצעירה‮. ‬יונה לולו התגוררה בדירה שבבעלות חברת עמידר החל משנת ‮8791 ‬ובשנת ‮2891, ‬כלומר לפני כשלושים שנה‮, ‬נחתם עימה חוזה בשכירות לא מוגנת‮. ‬בנה יוחאי לולו שהיה נשוי קודם לגברת רות לולו רכש יחד עם גרושתו דירה בשנת ‮6891 ‬בשכונת גבעת חן‮, ‬אולם בשנת ‮2991 ‬בני הזוג נפרדו‮. ‬בעקבות הפרידה חזר יוחאי להתגורר בבית אימו כאשר הוא הסכים בע"פ עם גרושתו כי החל מ-‮5991 ‬היא תקבל את מלוא הזכויות בדירה שרכשו בתמורה לויתור על דמי המזונות‮.‬

היות ועל הדירה רבצה משכנתא משותפת‮, ‬לא הצליחה רות לולו לרשום את הדירה על שמה‮. ‬בשנת ‮6002 ‬הודיע יוחאי לרות כי המשכנתא הוסרה וכי תוכל להעביר את מלוא הזכויות בדירה המשותפת על שמה‮, ‬אולם הנושא הוסדר לבסוף רק בשנת ‮0102.‬

כאמור‮, ‬בינתיים נישא יוחאי לאחרת ובמשך כל השנים החל מ-‮2991 ‬הם התגוררו בבית אימו יונה ז"ל‮. ‬

לאחר פטירת האם‮, ‬בעקבות פניית הנתבעים מיה ויוחאי לולו להקנות להם‮ "‬זכויות חוזיות‮" ‬בדירה בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי‮, ‬על פיו הוא נחשב ל"דייר ממשיך‮" ‬וזכותו להחזיק בדירה‮, ‬דנה ביום ‮11/5/71 ‬הוועדה העליונה לאיכלוס במשרד הפנים בבקשתם וזו נדחתה‮, ‬בהתאם לכך נדרשו בני הזוג מיה ויוחאי לולו לפנות את הדירה‮. ‬חברת‮ "‬עמידר‮" ‬הודיעה להם כי הם פולשים לדירה ועליהם לפנותה ומשלא שעו לבקשותיה הוגשה כנגדם תביעה לסילוק יד וכן תשלום דמי שימוש ראויים ע"ס ‮067,12 ‬₪‮ ‬נכון ליום‮ ‬

‮11/8/11.‬

תביעתה של חברת עמידר התבססה בין היתר על כך כי הדייר אינו בעל זכות כדייר ממשיך‮, ‬בין היתר גם בשל כך שהינו בעל מחצית הרכוש המשותף בדירה שיש לו עם גרושתו‮, ‬ואילו הדייר טען כי הוא דייר ממשיך‮, ‬כי הוא העביר את הזכויות שהיו לו בדירה המשותפת‮, ‬ורק רשלנות של גרושתו מנעה את רישום העברת הזכויות בדירה האחרת שהיתה לו‮, ‬וכי רישום המקרקעין הינו רישום פורמלי שאינו הולם את מצב הזכויות בדירה זו‮. ‬חברת עמידר טענה גם כי לבית המשפט אין סמכות לדון במעמד התובע מאחר וזכויותיו היו בהחלטה מנהלית של הוועדה העליונה במשרד השיכון‮.‬

המחלוקות על פי השופט ג'השאן הינן כדלקמן‮: "‬א‮. ‬מהי המסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה והכרעה בשאלה זו נדרשת בשל תיקונים בחוק שכלל הוראות מעבר ובהן השפעת התיקון על הגדרת זכויות הצדדים‮. ‬

ב‮. ‬כלום מוסמך בית משפט זה‮ (‬השלום‮), ‬להכריע במעמדו של הנתבע לאחר שהוועדה העליונה הפועלת מטעם משרד השיכון המופקד על ביצועו של החוק‮, ‬קיבלה החלטה מנהלית השוללת את מעמדו של הנתבע כ"דייר ממשיך‮".‬

ג‮. ‬ככל שיקבע כי בית המשפט מוסמך לדון בתביעה‮, ‬האם עונה הנתבע להגדרת‮ "‬דייר ממשיך‮" ‬על פי החוק והאם מעמד זה מוביל לדחיית תביעת הפינוי‮…"‬

בהמשך מציין השופט כי חוק הדיור הציבורי הינו סוציאלי במהותו ומטרתו להקצות לנזקקי דיור דירות בבעלות בחכירה לדירות או בניהול חברות דיור ציבורי‮.‬

בהמשך דן השופט ג'השאן בחוק עצמו‮, ‬בשינויים שחלו בו‮, ‬ובשאלה האם הנתבע עונה לסעיפים הנוגעים לעניינו בחוק כ"דייר ממשיך‮", ‬ומוצא כי אכן על פי מבחן החוק והזמנים החלים בו חלות הוראות החוק על יוחאי לולו‮.‬

בהמשך דן השופט בשאלת סמכות בית משפט השלום אל מול טענת עמידר לנושא סמכות הוועדה המינהלית‮, ‬השופט מציין בין היתר כי יש לבית משפט השלום זכות לדון בנושא‮  ‬שהוא מנהלי‮, ‬גם בשל כך שעלו טענות עובדתיות אשר בית משפט מנהלי לא היה מסוגל לבדוק‮, ‬לבסוף עמדה על הפרק השאלה האם למרות שהיתה לנתבע בעלות רשומה במחצית הרכוש המשותף‮ (‬דירה‮) ‬עם גרושתו‮, ‬הוא בכל זאת היה זכאי להיחשב כ"דייר ממשיך‮". ‬שכן‮, ‬הדירה הזו לא יכולה היתה לשמשו במשך כל השנים הללו בפועל‮. ‬בית המשפט קיבל את הטענה כי רישום פורמלי אינו הדבר היחיד המבסס הוכחה של בעלות בדירה אחרת‮, ‬אלא אי היכולת לעשות שימוש עם הגרושה בדירה והימנעות מעשיית השימוש בה מצד הנתבע‮, ‬גוברים על הדרישה הפורמלית שהוסדרה לבסוף באיחור בשל רשלנותה של גרושתו‮. ‬חוק הדיור הציבורי הוא במהותו חוק סוציאלי וכך יש לפרש אותו‮.‬

השופט בחר להאמין לעדויות שעלו מצד הנתבע‮, ‬אך בשל רשלנותו עצמו בנושא אי רישום הזכויות על שם גרושתו‮, ‬מה שהביא בעצם להתדיינות המשפטית‮, ‬לא פסק לטובתו הוצאות‮. ‬למרות כאמור שהכיר בזכותו להמשיך ולהתגורר בדירת אימי כ‮-"‬דייר ממשיך‮".‬

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s