אבל הן קיבלו סיוע, לא? שישתקו ויגידו תודה

משרד השיכון והרשויות המקומיות עובדים בשיטת הקומבינה. מי שבא לדפוק על שולחן או שובת רעב דוחים לו את הפינוי. מי שיוצא למאהל נותנים לו איזה מענק לכמה חודשים, אם הוא נשאר הרבה במאהל אז לשנה שלמה. משרד השיכון בעצמו מודה שהוא דחה את הפינויים מהדיור ציבורי עד שהמחאה תרגע. זה נשמע למישהו כאן כמו התנהלות תקנית? כי לי זה נשמע כמו הונאה.

התפקיד של משרד השיכון וחברי הכנסת זה לחוקק חוק, שידאג לכל מי שזקוק לסיוע בדיור, כל הזמן, זה לא אני המצאתי, זה התפקיד שלהם בהגדרתו. הם לא עובד סוציאלי ולא חברה משכנת. הפרלמנט אמור לחוקק. חקיקה תספק לזכאים לא רק קורת גג ארעית, אלא בית ובטחון. בטחון כזה מעבר לזה שהוא זכותו של כל אדם, הוא גם מאפשר לו להתפתח ולצאת מהעוני, מאפשר לילדים לגדול בכבוד ולא בתחושה של הזנחה, חריגות, נחיתות וחוסר בטחון. וכל מי שלא נולד למשפחה אמידה יודע על מה אני מדברת. זו לא דרישה מרחיקת לכת. זה מה שיש בכל מקום, ולא רק במדינות רווחה או במדינות שדוגלות בסוציאליזם, יש דיור ציבורי מתפקד גם בארה"ב, שנושאת את דגל השוק החופשי. ובמדינות רבות הדיור הציבורי אינו רק לאנשים שזו הברירה האחרונה שלהם לפני הרחוב.

אי אפשר להמשיך לשחק ככה עם חיים של אנשים. אמהות לא צריכות לגדל ילד בתנאים של אי ודאות, חרדה ובלבול, כשכל רגע יכולים לזרוק אותן מהבית בגלל חובות או בגלל שמלאי הדירות הציבוריות הולך ומצטמצם, בעוד מספר הנזקקים לסיוע בדיור הולך וגדל. האם צריך לחכות עד שאנשים יתמוטטו לחלוטין או יעבירו עם הילדים את כל החורף בגשם בחוץ בשביל לתת להם, למשך שנה בלבד, במקרה הטוב, את מה שהם, כזכאים, אמורים לקבל באופן מסודר כל הזמן. חברי הכנסת גנבו 3 מיליארד שקל מהאנשים שנמצאים במצב הקשה ביותר. אל תרדפו את הנזקקים על כל שקל שהם מקבלים. הבעיה היא העוני ולא העניים. ואת מי שאחראי לעוני לא תמצאו באף מאהל.

זו בושה גדולה לאזרחים בישראל, שחונכו על ברכי שיטה שמטיבה עם בעלי הפריבילגיות, שבמקום לדרוש חד משמעית קורת גג לכולם- משמע הכרה בקורת גג כזכות יסוד באמצעות חקיקה, הם בודקים בשמונים עיניים כל אדם שמקבל מעט סיוע, כאילו המדינה לא העבירה אותו כבר שמונה מדורי גהנום. על כל פת לחם שעני מקבל הוא נאלץ להתמודד עם חשדנות וזלזול, עם צרות עיניים וצרות אופקים. לא סתם אנשים מתחבאים בבתים, מפחדים להיות מזוהים עם המאהלים ולחשוף את המצוקה שלהם. לא סתם מתוך מאות אלפים שנזקקים אנושות לסיוע בדיור, רק בודדים יצאו למאהלי האין ברירה. חלקם נודדים בגיל 40 עם הילדים מבית של חברים לבית של ההורים וחוזר חלילה, אבל לא מוכנים לצאת להפגין. הם יודעים שהאזרחים במדינה מכנים אנשים עניים חולים ורעבים "פרזיטים". אנשים שחיים בשיכונים משקרים לגבי מקום המגורים שלהם, לגבי ההכנסה שלהם.

קל להאשים עניים בעוני שלהם, ככה גם לימדו אותנו, אבל אל תבחרו בדרך הקלה. לעוני יש סיבות, והן סיבות חברתיות, מלבד יוקר המחיה, ממנו סובלים כולנו, ושבגינו כנראה ימשיך ויתרחב העוני, עומדת מאחורי העוני גם אפליה רבת שנים. את מי אתם חושבים שתראו בתור במשרדי החברות המשכנות? מזרחים שהמדינה שיכנה במעברות, עולים מרוסיה, ערבים, אתיופים. אנשים שלא זכו להזדמנות שווה ואין להם ירושה מההורים, להיפך, חלקם עזבו את בית הספר מוקדם, בשביל לעבוד ולעזור להורים שלהם. ועכשיו גם את מעט העזרה שהם קיבלו, דירות שיכונים שרובן כבר אינן ראויות למגורים, מבקשים לקחת מהם. כל זה בגיבוי מלא של חלק מהאזרחים במדינת ישראל שמכנים אותם פרזיטים ושואלים למה לו מגיע ולי לא. אז, חברים, זה לא מאוחר לוותר על המנטרות האלה ולהחליט שאתם מגבים בלב שלם אדם שלא מוכן להסתפק בסיוע זמני בשכר דירה, שדורש לפרק את הגטאות, לסיים את האפליה, ולתת הזדמנות שווה לילדים שלו, ואחד התנאים להזדמנות שווה זה לספק להם בית יציב עם חדר שבו אפשר לעשות שיעורים ואפילו להזמין אליו חברים.

לכינוי "פרזיטים" מצטרף גם ציד המכשפות של אנשים שאינם עובדים. ועצוב עוד יותר כשהתבטאויות כאלה מגיעות מאנשים שפעילים במחאה. בואו נחשוב על זה רגע ביחד. זוג שמרוויחים שניהם משכורת מינימום ויש להם ילד אחד, נדרשים להעביר את מרבית חייהם בעבודה כדי לשרוד. תחשבו על זה רגע ממקום אחר. מחוץ למנטרות שעליהם גדלנו של "מה הם תורמים לחברה", ו"העבודה היא ערך עליון" ו"אלה שלא עובדים הם פרזיטים" וכו'. האנשים האלה לרב נולדו בעצמם להורים עניים ולא זכו להזדמנות שווה, והשכלה, בהקשר הזה, היא דווקא פחות משמעותית בעיניי, זה משהו שתמיד אפשר לרכוש, לעוני יש השלכות נפשיות. ילד שגדל בעוני לומד מגיל אפס שהוא פחות טוב, שהוא סוג ב', שהוא לא מסוגל. הוא רואה איך בכל מקום מזלזלים בהורים שלו. לעיתים אחד הרגשות הראשונים שהוא מזהה בהורים שלו זה בושה. תחשבו על העולם הרגשי של ילד שבילה את החורף באוהל וראה את אמא שלו נאבקת לשווא במי הגשם שמחלחלים לאוהל מלמטה ושוטפים את מעט הרכוש שלהם, כשהחברים שלו בכיתה נסעו לחופשת סקי בשוויץ או הלכו להצגות בתאטרון ממוזג.

האנשים האלה נולדו למשפחות עניות בתוך עולם. והעולם הזה די גדול. יש בו כל כך הרבה דברים לראות, ללמוד, לחוות ולהכיר. והחיים של אדם הם כל כך קצרים. ובגלל שאותם בני זוג נולדו להורים כאלה ולא להורים אחרים הם יעבירו את כל החיים שלהם בעבודה במקום שבו מזלזלים בהם ומתייחסים אליהם כמשאב ותו לא. הם לא ייצאו אפילו פעם אחת מהמדינה שבה נולדו, בקושי ייצאו מהיישוב שבו הם חיים. הם לא יאכלו בחוץ. הם לא יטיילו. הם יוציאו בסופר לילד שלהם את הקורנפלקס מהעגלה. הם יחזרו הביתה מאוחר ולא יבלו הרבה עם הילד, שיסתובב כל היום משועמם בחוץ. יש להם פעם אחת לחיות ובפעם הזו הם לא יעשו שום דבר חוץ מלעבוד בעבודה קשה ולא מתגמלת, במרדף השרדות שלעולם לא נגמר. ואם הם יבקשו עזרה יגידו להם שהם לא נכים, ודינו של אדם עני שאינו נכה זה לנקות משרדים בהעסקה קבלנית עד יום מותו. זה מקובל עליכם? זה צדק חברתי? מי שלא מוכן להסדר הזה הוא פרזיט?

_____________________________________________________

הפוסט מוקדש בין השאר לחלק מפעילי המחאה שאני מכירה, שאיתם אני נאבקת, שחוזרים ובוחנים שוב ושוב בחשדנות ולפעמים גם בהתנשאות כל אדם שהעביר את החודשים האחרונים במאהל, שמבקש עזרה בדיור, כל אדם שחושב שמגיע לו יותר מחיים של עוני ושל אי ודאות. הפוסט מוקדש גם לכל אותם צעירים, שקיבלו בית בירושה מהסבתא, שהוריהם מימנו להם את התואר הראשון ואת הדירה בה הם חיו עד גיל שלושים, ובכל זאת שואלים אותי למה לאם חד הורית, שהוריה גדלו בשיכון, שמלבד הדירה המתפרקת שאמא שלה קיבלה מהמדינה אין לה כלום, מגיע בית מהמדינה ולהם לא.

מודעות חברתית זה להבין שאנחנו לא שווים, שאנחנו שונים, שנקודת המוצא שלנו שונה, שההיסטוריה שלנו שונה, ששוויון אין משמעו לתת לכולם את אותו הדבר, אלא קודם צריך להכיר בהבדלים, בהיסטוריה החברתית, להתבונן על עצמנו ולשאול איזה פריבילגיות יש לנו ואיזה אין לנו, איפה אנחנו ממוקמים בחברה.

קו העוני / רוני סומק

כאילו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני.
הנה הלחם שבצבעי אפור זולים
נהיה שחור
והזיתים בצלחת קטנה
על מפת השולחן.
באוויר, עפו יונים במטס הצדעה
לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית.
הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף,
בשכונה שאמרו עליה מעברה.
הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכל נראה
עוני.

מודעות פרסומת

23 תגובות ל-“אבל הן קיבלו סיוע, לא? שישתקו ויגידו תודה

  1. גם אני זקוק לסיוע בשכר דירה , או בדיור ציבורי ,עקב עיקול של הביטוח הלאומי , שלא כחוק , עסקי קרסו , איבדתי הכל , בית , חסכונות , ביטוחי חיים , הכל , ובית המשפט לא מעניין אותו ,
    ביולי 2011 עברתי אירוע מוחי,ומאז אני לא עובד ,אני חי מקצבת הכנסה של 1800 ש"ח בחדש , עמידר לא רוצה לסייע לי , מהסיבה שהיה לי בית בעבר לכן אני לא זכאי , אף על פי שעיקלו אותו .
    אני מרגיש שהמדינה רוצה להרוג אותי , הייתי שלוש שנים בסדיר , מילואים עד גיל 46 ,
    אני צריך כנראה לעשות את מה שהמדינה רוצה מאוד , וזה למות , אין תיקווה .

    • משה שלום,אנחנו צוות דיור ציבורי פועלים כמעט שנה עם מוחסרי דיור[כמוך בעצם מוחסרי דיור הם לא רק הומלסים אלא גם אנשים שאין להם כתובת קבועה ובטחון בסיסי] שעליו ישראל חתומה באמנה בין לאומית שעליה לספק לאזרחיה
      אנחנו לא עובדים סוציאלים אלא אנשים שנפגעו ונלחמים ביחד

      אנו פועלים גם לעצור פינויים מדירות עמידר וגם לדאוג לכך שלכל אחד ואחת יהיה מקום לגור.אנא צור איתנו קשר למאבק משותף!

    • משה בוקר אור אל תדבר בצורה הזו תלך להליך של פשיטת רגל אל תוותר המדינה בני זונות רק רוצים לקחת מאיתנו דבר איתי ואוכל לייעץ לך בשום פנים ואופן אל תחשוב על סיום החיים למרות הקושי אני באמת מבין על מה אתה מדבר 050-2225456 תמיר חג'ג' יום נפלא

  2. מסכים עם כל הלב, במיוחד עם הפסקה האחרונה.

    ויחד עם זאת, חייב להוסיף: זה לא אומר שאנחנו יכולים פשוט לוותר על הסברים, להפסיק להגיד ולחזור שוב ושוב על הפרטים הקטנים: להסביר שוב ושוב על זכויות דייר ממשיך, לספר איזה תירוצים אומללים עמידר סיפקה בכל אחד מהמקרים, לפרק לגורמים את הטענות המגוחכות של עמידר בכל מקרה ספציפי, ולספר גם על ההשתלשלות המשפטית הייחודית של כל מקרה ומקרה – בדיוק כמו שאת עצמך עושה כל פעם מחדש. נכון, לפעמים זה מרגיז מאוד להיתקל באלו שיש להם שבוחנים כל מקרה כזה בשבע עיניים – אבל אנחנו מצדנו חייבים לספק מראש את כל הפרטים גם בשביל מי שיבדוק ב-17 עיניים. כי גם מי שרואה ומבין את התמונה הגדולה צריך לפעמים להסתכל על הפרטים הקטנים והאנשים הספציפיים שהשיטה רומסת.

  3. הפוסט נכתב בצורה כל כך פסקנית , כאילו שבנאדם שקיבל בית בירושה , או תואר בירושה , הוא לא בסדר או שהוא חייב למישהו משהו.
    יש עניים שאשמים בעוני שלהם.
    יש נרקומנים , יש מהמרים , יש כאלו שאיבדו ירושות או נכסים כי היו טיפשים והשקיעו השקעות מטומטמות , או סתם כמו הבת של ויקי כנפו , חושבים שהם חייבים ללבוש מותגים שמישהו אחר , להלן אני , יממן.
    לא ולא
    לאנשים האלו לא מגיע סיוע בדיור ולא מגיע גם סיוע אחר.
    אם הסיבה למצוקה שלהם היא שהם פסולת גנטית, אז שיעשו טובה ולא יתרבו.
    התמונה האפורה של הילדים העניים של ההורים העניים מאוד מתסכלת ,היא גם מאוד רחוקה מהמציאות. המדינה מחלקת גם דירות בחינם או בכמעט , אמממה זה לא בחולון.
    ניסיתם ללכת לגור פעם בשלומי או בקרית שמונה או אפילו בבית שאן?
    בדקתם כמה שעות בממוצע עובדים שם אנשים שמרוויחים שכר מינימום?
    אבל איך אפשר כי "אמא שלי גרה בכפ"ס ומי יכין לי קובה כל יום שישי?"

    • רב העניים גדלו במשפחות עניות. זה נתון שלא נכון להתעלם ממנו. אדם שגדל במשפחה ענייה ונשאר עני- לכל היותר אפשר להאשים אותו בכך שלא עשה מספיק כדי לצאת מהעוני. ואז צריך לשאול: עד כמה קל לצאת מעוני? האם יש לכולם את הכלים לצאת מהעוני? מה אדם צריך בשביל לצאת מהעוני?

      כמה עניים יש במדינה? כמה דירות עמידר יש במדינה? כמה דירות עמידר ריקות יש בבית שאן? כמה דירות בכלל יש בבית שאן? כמה מקומות עבודה יש בבית שאן? כמה תחבורה יש בבית שאן? האם אנחנו באמת רוצים לרכז את כל העניים בגטאות (וכאמור גטאות לעניים, אם תרצה ואם לא, הם גם גטאות עדתיים וגזעיים- למזרחים, ערבים, אתיופים ולעליות המאוחרות מברית המועצות)? האם כך תעזור לאנשים לצאת מהעוני או שכך תבטיח שגם הילדים שלהם יישארו במעגל העוני? האם מקובל עליך תהליך דחיקה שבסופו מרבית שטחי המדינה ייועדו לעשירים בלבד- חלק גדול מהם בכלל לא חיים במדינה? מה יקרה לאנשים בבית שאן אם כל עניי המדינה יעברו אליה? האם זה צודק לנקות את כל שכונות העוני במרכז מהתושבים המקורים שלהם- אלה שחיים כאן עוד לפני קום המדינה או קצת אחרי קום המדינה, אלה שהמדינה יישבה שם כדי שישמשו מגן אנושי? האם זה צודק לנקות את יפו מערבים?

      ואם על פשיטות רגל אתה מדבר, למה שהציבור יממן תספורות ענק לטייקונים אבל לא יתן אפילו עזרה מינמלית לבעל עסק קטן שנכשל וכל רכושו כולל ביתו נלקחו ממנו? האם אנחנו רוצים שרק מיליארדרים יפתחו בישראל עסקים?

      רב העניים אינם אלכוהליסטים, אינם נרקומנים, אינם מהמרים כפייתיים וגם אינם נמצאים על ספסל ברחוב, אבל מה לגבי אלה שכן? אתה חושב שנרקומן הוא אדם חופשי? שמהמר כפייתי הוא אדם חופשי? האם המחיר שהם משלמים הוא לא כבד גם ככה? האם אנחנו צריכים ללעוג להם או לעזור להם? האם זה בסדר מבחינתך שמי ששתה או הזריק פשוט ימות ברחוב? כל שנה עשרות הומלסים מתים ברחוב מקור או מרעב. דבר עם ההומלסים ברחוב. אתה חושב שאדם בוחר להעביר את החורף באוהל או ברחוב? את מי אתה חושב שתמצא שם? לכמה מהם יש משפחה? כמה מהם עברו התעללות? כמה מהם גדלו בגטאות שאת היווצרותם אתה מעודד? זה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות? להאשים אותם?

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4129140,00.html
      http://www.local.co.il/kfar-saba/65903/article.htm
      http://www.plitim.co.il/2084.html

      • בנוסף לכל מה שליטל כתבה בכישרון רב, יש להבין שהחברה שלנו מתנהלת בצורה כזאת שתמיד תהיה שכבת אנשים שיועידו אותה לעוני ולעבודה קשה "משהו הרי צריך לעשות את העבודה הקשה, המלוכלכת, את העבודה שמזיקה לבריאות העובדים וכו' ". בשביל זה צריך שתהיה שכבת אנשים ללא השכלה, שיחשבו שהם לא יכולים לעשות יותר מזה, שיחשבו שאין להם את היכולות שיש לאחרים ושהם תלויים במעסיקים (בעלי ההון).
        ההוצאה הכי גדולה של כל עסק שמעסיק עובדים הוא, בצדק, שכר העבודה, ולכן תאגידים שיש בהם הרבה עובדים תמיד ישאפו להוריד שכר עבודה. כשיש שכבה גדולה של עניים זה קל מאוד לשמור על שכר עבודה נמוך. לדעתי זו אחת הסיבות למה שמדינת ישראל אפשרה לפליטים להיכנס במשך כמה שנים לפני שהחליטו לעשות משהו. זו גם הסיבה שמאפשרים לאפריקאים להיכנס לאירופה בדרך לא דרך ונותנים להם להישאר ללא מסמכים. זה נקרא "כוח אדם זול". אם שמתם לב את העסקים שהפליטים יזמו לעצמם טרחו לסגור. זה לא משרת את האינטרס של כוח אדם זול.
        חלק מהשיטה לשימור הדיכוי זה להפיץ שקרים על קבוצה מסוימת של אנשים. אנחנו מכירים את זה מצוין מהאנטישמיות. חלק מהשקרים זה שעניים הם … כל מה שציינת. לידיעתך נרקומנים, מהמרים, וכשלונות עסקיים יש בכל שכבות האוכלוסיה, גם בין העשירים ביותר.
        הפוסט הזה ממש לא אומר שירושה זה לא בסדר. זו פרשנות מוטעית שלך. התגובה שלך היא שטחית, מתלהמת וכולה שקרים.
        שיהיה לך יום טוב ושלא תזדקק לעזרה כל החיים שלך.

      • תעני לי על שאלה פשוטה.
        מעיין כנפו רוצה ללכת עם שמלת ורסאצ'י והיא לא יכולה לממן אותה.
        האם אני צריך לממן את שמלת הורסצ'י של מעין כנפו במקומה?

      • חלק ממה שליטל כתבה הוא סביר.
        העוני באמת הינו כרוני ואנשים שנולדו אליו לא יחלצו ממנו כמעט.
        השאלה מה טובת הציבור בעניין הזה.
        אם הציבור מתבקש לתמוך באנשים האלו שלא מסוגלים לקיים את עצמם ,אז לציבור יש זכות לקבוע להם איך והיכן הם יתגוררו ,מה הילדים שלהם ילמדו ולציבור יש הזכות לתכנן את האופן בו הם ישוקמו.
        יכול מאוד להיות שטובת הציבור היא שלאנשים האלו ינתנו פתרונות דיור, אבל בשום אופן אין לאנשים האלו זכות להתגורר היכן שהם רוצים.
        אם המדינה מעוניינת שהם יתגורו בבית שאן, אז שם צריך להקים מעונות, אפילו אם הם מאוד רוצים לגור בפתח תקווה.
        גם עובדים זרים, שאינם מעיניינינו כרגע, הם נושא שעומד להכרעה ציבורית פוליטית. אני לא הייתי נותן להם דריסת רגל בשום. אחד לא הייתי מכניס.
        אבל גם אם הכניסו שבעת אלפים ,או שבעים אלף כדי שיאספו אשפה או ישטפו כלים בפאבים של צפונבונים במתחם באזל, זה לא אומר שמדובר בתקדים ושצריך להכניס את כולם.

      • האמת שלא.
        העיסקה שאת מציעה היא עסקה מעניינת , אני מודה , אבל איך אני יכול להסתמך על הבטחה של מישהי שמוכנה להבטיח שלא להתרבות בתמורה לשמלה?

        את יודעת מה? נלך על זה.
        אני אקנה לך בתמורה לערבות בנקאית על סך חמישים אלף שקל שלא תתרבי.

        בסדר?

      • וואו, מדהים כמה אדם יכול להיות דוחה.
        תעשה טובה, תחסוך מאיתנו את ההבלים שלך.
        איכס

  4. בערך חודש אחרי שהמחאה התחילה פגשתי חבר ילדות של המשפחה שהיה שכן שלנו פעם. הוא אמר לי שהוא נגד המחאה כי הוא עבד בשתי עבודות ולא ראה אור יום ושאם אין לאנשים איך לשלם שכר דירה שילכו לעבוד בעוד עבודה. וכאן מדובר במישהו שלא מגיע מעוני מרוד אבל ממשפחה שהיו לה הרבה פחות אמצעים משהיו למשפחה שלי (אנחנו עברנו לבית פרטי והההורים שלו עד היום באותו בית משותף), ודווקא היה מאוד לוחמני נגד המחאה, ואם הייתי מדבר איתו על מובטלים וזכאי דיור ציבורי אני בטוח שהוא בכלל היה קורע אותם לגזרים.

    זו דוגמא לאופן שבו העבודה של האיש הזה דרה בכפיפה אחת עם האבטלה של האחר, לא במובן של ביקורת השיטה הכלכלית, אלא בכך שהיא לא מאפשרת לראות את האבטלה ובעיות הדיור כסוגיה חברתית. כאינדיבידואל הוא מוסיף על עצמו עוד עבודה תרתי משמע – עוד עבודה של אדם שעובד, ועוד עבודה כאינדיבידואל בחברה.

    מי הוא בעצם האינדיבדואל הזה? הוא היה עוד בורג במכונה, וכאן אנחנו מדברים על המקסימום – הוריו לא היו נזקקים לדיור מהמדינה אלא הצליחו בתקופה ההיא לרכוש דירה קטנה בבניין משותף ישן, והוא בסוף הצליח והגשים את החלום שלו. הוא הצליח בשיטה הכלכלית שמנצלת אותו ואת חייו עד כדי כך שהוא לא רואה את החברה, ובמיוחד את מי שנופלים בין הכיסאות. אני מכיר אותו מאז שאני זוכר את עצמי ואיך הוא היה בתור נער. הוא בהחלט היה יכול להגיע למקומות לא טובים.

    זה לא שהוא לא זוכר מאיפה הוא הגיע – הוא זוכר את זה כל-כך טוב שזה הפך אותו לסוס עבודה לא בשכר גבוה. אם במאמר דיברת על שטיפת מוח, הרי שכאן מדובר ממש בטרגדיה של השיטה עצמה. הוא דחף את עצמו עד כדי כך שהוא התנתק מהחברה שבה צמח, עד שזה ממש מזכיר אדם היפותטי אחר לגמרי שהגיע מאותו מקום אבל מכר את עצמו לכל המרבה במחיר ושכח מאיפה שהוא הגיע. הוא לא כזה, להפך – הוא "בחור טוב"! והקטע זה שהוא גם הגיע מחברה טובה, שהיו בה הרבה אחרים שהתרסקו בין גלגלי השיניים של הכלכלה הזו, שאותו רוממה.

    מה הייתם אומרים לו?

    • השיטה גם מעצבת את החלומות שלנו, קובעת לנו מה הצרכים שלנו ומייצרת צרכים פיקטיביים למטרות רווח. כל הזמן אומרים לנו, בכל מיני צורות ודרכים, שמשהו בנו לא בסדר, לא מספיק טוב, לא מספיק מוצלח ושאם נקנה את …. ואם נשיג …. ואם יהיה לנו …. נרגיש יותר טוב, נהיה יותר "מוצלחים", ואפילו יותר "מאושרים".

      כמו שאמרת, החבר שלך שילם מחיר גדול ומה שהוא מרגיש זה שאתה בעצם דורש ממנו לומר או להאמין שהמחיר הזה היה לשווא, ולכן זה לא כמה מילים או משפטים "נכונים" והופ הוא משנה את דעתו. הוא צריך סיבה טובה לעשות את זה. אם הוא מתווכח אתך זה סימן טוב, סימן שאכפת לו. ותמיד דרך שאילת שאלות. צריך גם לפתח יחסים, אמון וקרבה, לרצות ולהנות מהיחסים. יכול להיות שחשיפת עובדות וסטטיסטיקות בצורה הדרגתית ועדינה תתרום משהו. למשל באחד הביקורים שלך תביא אתך ספר, חוברת או משהו בעניין, וחכה עד שהוא ישאל אותך לגבי זה. אם הוא לא שואל, לשכוח את זה אצלו ולהתקשר אחרי יום יומיים ולתאם אתו זמן שיספיק בשבילו לעיין. חשוב מאוד לא להתפתות לספר לו על התוכן של הספר. זה לא צריך לעניין אותך אם הוא יקרא או לא יקרא, וגם אל תשאל אותו אם הוא במקרה קרא. ובעיקר להשתחרר מהרצון שהוא יחשוב כמוך, או מספיק כמוך, כדי להצטרף למחאה.
      יכול להיות שהוא יתחבר ליוקר המחיה שזה יותר מוחשי, או שכבר יש לו מספיק כדי שיוקר מחיה לא יעניין אותו?

      יש לי חברה כזאת. אבל היא לא מתווכחת מפני שתמיד אני מביאה לה דרך אחרת לחשוב, אז מה שהיא עושה היא כל פעם מביאה תירוצים למה לא להשתתף בפעילות כזו או אחרת שקשורה למחאה. אני חושבת שיש גם פחד שעוני יכול להיות מדבק. לפי תאוריות מסוימות זה יכול להתפרש כאמת.

      שיהיה בהצלחה לשנינו
      רות

  5. פינגבק: Social Justice Demonstrator Immolates Self Tikun-Olam Tikun Olam-תיקון עולם·

  6. פינגבק: Israeli Social Justice Demonstrator Immolates Self | Independent Australian Jewish Voices·

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s