לאן נעלם הדיור הציבורי? \ יעל הבסי וערן חכים

מאהלי אין-ברירה, פינויים אלימים – אלה היו יכולים להימנע אלמלא היתה הממשלה מייבשת את מנגנון הדיור הציבורי ומשאירה עשרות-אלפי זכאים חסרי אונים. בינתיים, כבר 13 שנה שלא נקנתה או נבנתה ולו דירה אחת, ולעמידר יש תוכניות אחרות לגמרי

הדיור הציבורי הוא אחד מהכלים שבידי המדינה כדי לעמוד בחובתה לספק קורת-גג לאזרחיה. מדובר בדירות בבעלות ציבורית אשר הממשלה מעמידה לרשות אזרחים שאינם יכולים לעמוד במחירי שוק (בהתאם לקריטריונים לזכאות), וגובה בגין המגורים בהן שכירות נמוכה ומוגנת. בעשורים האחרונים, כחלק ממדיניות הפרטה כללית, ייבשה הממשלה את מנגנון הדיור הציבורי באופנים שונים – ירידה בהיצע הדירות, החמרה בקריטריונים הנדרשים, ירידה בהשקעה בתחזוקת הדירות ועלייה ניכרת בפינויי דיירים תוך התעמרות בהם בדרכים שונות.

כיום, כ-60 אלף משפחות חיות בדיור ציבורי בישראל; כ-60 אלף זכאים נוספים אינם מצליחים לממש זכאותם לדיור ונמצאים ברשימות המתנה במשך שנים רבות. מרבית הזכאים שזכאותם לא מומשה הם חלק מ-137,000 זכאי סיוע בשכר דירה – סיוע שאינו מספיק לרובם כדי לעמוד במחירי השכירות הגבוהים בשוק השכירות הפרטית.

מ-1997 חלה התדרדרות ניכרת בתנאי הדיור, בכמות הזכאים לדיור ובעיקר במספר הדירות במערך הדיור ציבורי, זאת בתקופה של פערים כלכליים הולכים ומחריפים ועלייה במספר העניים בישראל. הסיבה העיקרית להרעה זו היא הקפאתו של חוק הדיור הציבורי שנחקק ב-1998. חוק הדיור הציבורי קבע תנאים מקלים המאפשרים לדיירים בדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם, וקבע כי ההכנסות ממכירת דירות הדיור הציבורי יועברו לקרן שתשמש לבניית או רכישת דירות חדשות.

לו יושם החוק, כספי המכירות של דירות ציבורית ב-13 השנים האחרונות – כ-3 מיליארד שקל (!) – היו מופנים לקניית דירות ציבוריות חדשות. בפועל, לא נקנתה או נבנתה ולו דירה חדשה אחת בשנים אלה.

משרד השיכון לא לוקח כל אחריות. צילום: ליטל בר

בשנות ה-2000 התרחשו שתי הרעות נוספות ביחס לזכאים לדיור ציבורי. בשנת 2004 החליטו משרדי האוצר והשיכון לשנות את שיטת החישוב של שכר הדירה לדיירי הדיור הציבורי. על פי משרד האוצר, היעד הוא שכל הדיירים שאינם נתמכים בקצבאות, ישלמו שכר דירה המקביל לזה שבשוק החופשי כך שלא יהיה הבדל מהותי בין שכירת דירה ציבורית או פרטית. מסמך של מרכז המחקר של הכנסת מ-2006 מציין, כי "מגמה זו מנוגדת להגדרה הבסיסית של הדיור הציבורי, שאינו אמור להיות מנגנון רווחי המממן את עצמו, (אלא) מסובסד בידי המדינה כעזרה לנזקקים בחברה", אמירה זו מקבלת חיזוק לאור נתוני דו"ח העוני האחרון המראה עלייה בעוני בקרב יחידים עובדים ומשפחות בהן מפרנס אחד. בעקבות המהלך, הועלו תעריפי שכר הדירה למשפחה במאות ואלפי שקלים לאורך השנים.

ביולי 2011 הודיעה חברת עמידר (החברה הגדולה ביותר מבין החברות המנהלות את הדיור הציבורי) על כוונתה לצאת במבצע מכירות מאסיבי של דירות ונכסים אותן היא מנהלת עבור רשות הפיתוח, כאשר לראשונה ימכרו דירות שדיירים מוגנים גרים בהן במטרה שפינויים יבוצע על ידי יזמים פרטיים. משמעות הצהרות חברת עמידר, אם ייצאו לפועל, היא גירוש של אלפים מהשכבות המוחלשות ביותר בחברה בישראל מבתיהם.

אל מול מצב זה החלה להתארגן קבוצה של מאויימים בפינוי, מפונים לשעבר, וזכאים לדיור ציבורי שזכאותם לא מומשה מכל רחבי הארץ – רמלה, יבנה, פרדס כץ, שכונת התקווה, רחובות, בית שאן, לוד, כפר שלם ועוד. כל אלה, יחד עם פעילים וגופים נוספים מרכיבים את הפורום למאבק למען הדיור הציבורי – שמטרתו להיאבק לשינוי מדיניות הממשלה בנושא, להביא לשיקום ההכרחי של הדיור הציבורי ולדאוג לאפשרות לדיור לכל תושבי המדינה. הפורום, הפועל למעלה מחצי שנה, גיבש מסמך דרישות ההכרחיות לשיקום זה (pdf).

ניתן לחלק את הבעיות במנגנון הדיור הציבורי לשלושה נושאים עיקריים, ובהתאם לכך גיבש הצוות את הצעותיו לשינוי:

הבעיה המרכזית היא הקטנת היצע הדירות המשמשות לדיור ציבורי. כתוצאה מכך, רבים שנמצאו זכאים לדיור ציבורי לא מממשים זכאות זו שכן אין למשרד השיכון דירות להציע להם. בנוסף, הוחמרו משמעותית הקריטריונים לזכאות לדירה בדיור הציבורי, כך שיתאימו להיצע הנמוך של הדירות. משמעות הדבר היא שהקריטריונים אינם נובעים מהרצון להגדיר מצבים בהם יחידים ומשפחות זקוקים לסיוע בדיור, אלא שואפים להגדיר אוכלוסייה מצומצמת ככל שניתן על מנת להתאים אותה למחסור החמור בדירות.

פינוי משפחה מבית של עמידר ביבנה, 2008. החברות משקיעות משאבים רבים דווקא בשלילת הזכות לדיור ציבורי. צילום: אורן זיו / activestills.org

התמודדות עם המחסור בדירות מחייבת הקצאת כל הכספים שהתקבלו ושיתקבלו ממכירת דירות בדיור הציבורי לרכישה ובנייה של דירות חדשות, קביעת קריטריונים ברורים והוגנים והשמשה של כל המבנים שנמצאים בבעלות החברות המשכנות ואינם נמצאים היום בשימוש. לבסוף, יש לקבוע זמן מקסימלי להמתנה לדירה, על מנת למנוע הישנות של רשימות ההמתנה הארוכות. יש להדגיש כי אנו רואים חשיבות בפיזור דירות בדיור הציבורי בין שכונות שונות על מנת למנוע "גטאות" של דיירי דיור ציבורי.

הבעיה השנייה נוגעת לאוכלוסיית הדיירים בדיור הציבורי – אופן התנהלות החברות המשכנות. החברות המשכנות מתומרצות על ידי מבנה התקצוב הנוכחי להציג רווח, למכור דירות ולפנות דיירים. למבנה תקצוב זה השלכות חמורות ביותר: הזנחה קיצונית של תחזוקת הדירות הציבוריות1, העלאת תשלום השכירות לדיירים ללא התראה או הסבר, חיוב דיירים בסכומי עתק של חובות מבלי לספק כל פירוט או נימוק, והחמור מכל פינוי של משפחות ויחידים: החברות המשכנות מפנות אנשים מבתיהם בעקבות שיפוצים שערכו בביתם (כאשר החברות אינן ממלאות תפקידן כאלה שאחראיות על תחזוקת הבית), בשל חובות (כאשר החברות מסרבות לספק נימוק או הסבר לחובות שחלקם גבוהים עד כדי גיחוך. דוגמא אחת מיני רבות: חוב של 250 אלף שקל בגין שנתיים של שכר דירה בדירה ציבורית), וכן מבצעות את תפקידן בצורה חלקית על מנת שזכאותם של אנשים תישלל (מפסיקות לשלוח חשבוניות לשכר דירה, לא שולחות נציגים שיבדקו מי מתגורר בבית ועל בסיס כך מאוחר יותר טוענות לאי סדרים כעילה לפינוי).

כלומר, החברות משקיעות משאבים רבים דווקא בשלילת הזכות לדיור ציבורי. כיום אין גוף מוכר שתפקידו לפקח על החברות המשכנות אליו יכולים הדיירים לפנות, ומשרד השיכון לא לוקח כל אחריות על פעולות החברות המשכנות.

פתרון בעיות אלו דורש את הפעולות הבאות: יש לבצע בחינה מחודשת של מבנה התקצוב של החברות המשכנות וביטול התמריצים הניתנים להן על פינוי ומכירה של דירות; יש לקבוע בצורה מסודרת ושקופה את החובות החלות על החברות המשכנות, בעיקר בנושאי תחזוקה וחיובים; יש להקים מנגנון פיקוח של משרד השכיון שיהווה כתובת לפניות של דיירים בנוגע לפעולות החברות המשכנות וכן יופעל באופן יזום על מנת לבחון את אופן ההתנהלות של החברות המשכנות; יש להשהות את כל הפינויים מהדיור הציבורי עד לניסוח וקביעה של מדיניות ברורה בנושא פינויים ומציאת פתרונות הולמים למפונים.

לבסוף, ישנם מספר נושאים אשר אינם מוסדרים באופן ברור בתקנות ובחקיקה בנוגע לדיור ציבורי. כיוון שבמצב הנוכחי חברות השיכון מתומרצות למכור דירות ציבוריות, לקונות אלו משמשות לפינוי דיירים. מהבולטות שבהן: גובה שכר הדירה בדירות ציבוריות, גובה הסיוע בשכר הדירה, והסדרת מעמד בן\בת ממשיך\ה. יש לקבוע כללים ברורים למעמד בן/ת ממשיך/ה, אשר יתייחסו למצבי חיים שונים, ביניהם שהות בחו"ל, בכלא ובאישפוז. יש לקבוע מנגנון שקוף והוגן לקביעת גובה השכירות בדיור הציבורי וכן לקבוע תחשיב להשתתפות המשולמת לזכאים לסיוע בשכר דירה שישקף את עלות תשלום שכר הדירה בשוק החופשי.

לכל אלה אנו מנסים להציב מענה במסמך הנ"ל.

המאבק למען הדיור הציבורי, והתביעה מהממשלה לעמוד בחובתה לאזרחיה, לשנות את מדיניותה ולספק דיור זמין, גם למי שדיור בתנאי השוק אינו בר השגה בשבילם, הוא מאבק ארוך בעל היבטים רבים. מאז החל "הפורום למען הדיור הציבורי" לפעול השתתפו החברים בהפגנות למען הדיור הציבורי, פעלו להפצת מידע בנושא וקידומו בקרב מקבלי החלטות, ותמכו בנפגעי דיור ומי שעמדו בסכנת פינוי. לעתים, הסולידריות והתמיכה מנעו פינוי משפחות, אם כי במקרים רבים חרב הפינוי ממשיכה להיות תלויה מעל ראשן.

נשמח לקבל כל פנייה של פעילים/ות ונפגעי/ות דיור ציבורי המעוניינים להצטרף למאבק למען הדיור הציבורי. מנסיוננו אין כוח חזק יותר מהסולידריות ומהמאבק המשותף.

להצטרפות כתבו ל-tarabut@gmail.com או פנו לטלפון 052-6886867

את מסמך הדרישות המלא ניתן למצוא כאן. נשמח גם לתגובות ולהערות.

—————

1 הרחבה בנושא ניתן למצוא בדו"ח מבקר המדינה בנושא תחזוקת דירות בדיור הציבורי. בין היתר נמצא כי בכ-86% מהדירות שנבדקו נמצאו ליקויי תחזוקה ובנייה. במרביתן נמצא יותר מליקוי אחד. בשליש מהדירות שנמצאו לקויות, נמצאו מפגעים העלולים לסכן חיי אדם – נזקי רטיבות קשים, מעקות ומדרגות לא בטיחותיים; בשליש נוסף נמצאו מפגעים חמורים, שאם לא יטופלו כראוי יוחרפו עד כדי סכנה לחיי אדם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s