המדינה מציעה: דירה ציבורית בלב הגיהנום

המדינה מציעה: דירה ציבורית בלב הגיהנום

מאז השתלטו סוחרי סמים על בניין בשכונת הרכבת בלוד המיועד לדיור ציבורי, הדיירים מפחדים לצאת החוצה. משפחה שבנה נרצח וביקשה לעבור לשכונה אחרת נענתה: "הסובל מפשיעה באזור מגוריו אינו זכאי להחלפת דירתו

06.01.2009

לפני כחודש יצא עלא שיך-יוסף מביתו בלוד לבילוי בתל אביב. במהלך הערב שוחח פעמים אחדות עם אמו, אולם כשהתקשרה אליו בחצות, כבר לא ענה. בשעות הקטנות של הלילה הודיעה לה המשטרה שבנה נדקר למוות באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

במשרדי חברת הניקיון שבה עבד עלא יחד עם הוריו, נעימה וג'האד שיך-יוסף, נמצאו מחברת ודפים שעליהם שירבט. במחברת צייר עיגול דמוי שמש, שבו כתב "תחנת הרכבת", וממנו מתח קווים דמויי קרניים וכתב עליהם, "רצח, מוות, סמים". על דף אחר צייר תרשים של בניין ובאמצעו ריבוע שחור, ותחתיו כתב "הולך ולא חוזר".

המורות של עלא שבאו לנחם, הדודות שישבו בסלון, העובדת הסוציאלית – כולם סיפרו על נער מופנם, מנומס. במשטרה רומזים שהיה מעורב בסחר בסמים. חקירת הרצח נמשכת, אבל לאמו ברור מה הרג אותו – עשר שנות מגורים בגיהינום.

"הוא היה קורבן – של השכונה הזו, של האנשים האלה, של הייאוש", אומרת אמו.

משפחת שיך-יוסף מתגוררת זה עשור בדירת דיור ציבורי באחת השכונות הגרועות במדינה. בית הדירות הוא אחד מחמישה מבנים בקומפלקס שנקרא "וורדה", בלב שכונת הרכבת בלוד. ככל ששכונת הרכבת ידועה כמוכת פשיעה והזנחה, "וורדה" נחשבת גרועה אף יותר מבחינת אלימות וסחר בסמים.

הבניין שבו חיה המשפחה עם חמשת ילדיה נהפך במהלך השנים תחנה מרכזית לממכר סמים. הסוחרים התקינו שני שערי ברזל כחולים בכניסה ובזמן שהם מבצעים עסקאות אין יוצא ואין בא. הדיירים נאלצים להמתין עד שהשערים נפתחים. כדבר שבשגרה מסתובבים בבניין נרקומנים, נשמעות צרחות וקטטות, ובשנה האחרונה אירעו שני מקרי רצח בחזית הבניין.

ארונות החשמל, שמשמשים מסתור לסמים, נעולים על בריח. אם קופץ פיוז חייבים הדיירים לבקש מהסוחרים שייפתחו את הארונות. אם שיך-יוסף מחליפה נורה בחדר המדרגות, הסוחרים מנפצים אותה כדי לבצע את עסקיהם בחשיכה. קרובים מפחדים לבקר. לא פעם נזרקו אבנים על מבקרים בבניין.

המשטרה מגיעה מדי פעם, לא במענה לתלונות הדיירים אלא במרדף אחר סוחרים. פעם דפק סוחר על דלת משפחת שיך-יוסף וכשנעימה פתחה, דחף פנימה שני גברים ודרש שתסתיר אותם. כעבור דקות הלמה המשטרה בדלת. נעימה פחדה לפתוח. רק כשהלכו, בא הסוחר ולקח את אורחיו.

מאז 2002 מבקשת המשפחה לעבור דירה. בקשותיה לעמידר, למשרד השיכון ולוועדות ערער נענו שוב ושוב בתגובה ביורוקרטית קצרה: "גרים בדיור תקני ולא נמצאה סיבה לחרוג מהכללים". הדירה אכן תקנית, במיוחד בעקבות שיפוצים בהם השקיעה המשפחה. "אבל זה לא תקין מבחינה חברתית. אני מכירה אותם שנים. ההורים עובדים קשה, שומרים על הילדים שלא יסתבכו", אומרת עזיזה עמאש, עובדת סוציאלית שבעבר כתבה דו"ח הממליץ להעביר את המשפחה מהשכונה. "נראה אותם שולחים יהודים לגור פה", מוסיפה שיך-יוסף.

ב-1 בפברואר 2008, בכניסה לבניין, ניגש לג'האד שיך-יוסף גבר רעול פנים, הוציא סכין יפאנית וגרר אותה על לחיו השמאלית מהאוזן לפה. הילדים, ששמעו את זעקותיו, באו בריצה וראו את אביהם שותת דם. מאז מתגורר האב אצל קרובי משפחה. עלא עבר לגור אצל דודתו. הילדים האחרים סובלים מסיוטי לילה, מפחדים לצאת. גם אחרי הפגיעה באב, ודו"ח סוציאלי נוסף שממליץ להעבירם, דחו שתי ועדות של משרד השיכון את הבקשה.

בבניין שמונה דירות, מהן שש של עמידר. שתי דירות שאותן אטמה בקירות לבנים נפרצו על ידי סוחרי סמים שמשתמשים בהן לביצוע עסקות ולהסתרת לקוחות. בעמותת סינגור קהילתי, שמלווה את משפחת שיך-יוסף, מספרים כי עמידר מנסה לשלוח לדירות הריקות זכאי דיור ציבורי, אבל כולם מסרבים. בעמותה מטפלים בזכאים שהוצעו להם דירות ב"וורדה", ומשסירבו לכל הדירות נחשבו לפי הנהלים כמי שוויתרו על זכותם לדיור ציבורי.

"האם זה סביר לשלוח אנשים לגור בשכונה בה אין אפשרות לגדל משפחה מבלי לסכן את חיי הילדים ועתידם?" שואלת סיגלית גבעון-פרידה, מנהלת סניף העמותה בלוד. "הזכות לדיור לא מצטמצמת בזכות לקורת גג". גבעון-פרידה אומרת עוד כי בשכונות אחרות בלוד יש דירות פנויות, אולם במשרד השיכון יודעים שפינוי משפחות מ"וורדה" משמעותו ויתור על דירות מדינה. היא גם מאמינה שקיימת מדיניות בלתי כתובה להימנע מהעברת משפחות ערביות לשכונות יהודיות בלוד. משפחת שיך-יוסף הביעה נכונות לוותר על חדר ולגור בדירת שלושה חדרים בשכונה אחרת, אך הצעתה נדחתה.

אחרי שכל בקשותיה ותחינותיה לא הועילו, עתרה המשפחה באחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד הישאם שבאיטה, מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב.

בתשובתה לעתירה ציינה המדינה את המחסור החמור בדיור ציבורי. "הסובל מפשיעה באזור מגוריו אינו הופך זכאי להחלפת דירתו", כתבה, והוסיפה כי הפתרון הוא בפנייה למשטרה הממונה על הסדר הציבורי. השופטת הציעה שמשרד השיכון יבדוק אם יש דירות פנויות בעיר אחרת. המדינה מצאה 35 דירות ארבעה חדרים פנויות – בבית שאן, מצפה רמון, מגדל העמק ובצפת, אבל בני משפחת שיך-יוסף אינם רוצים לעבור לעיר יהודית מרוחקת ולהתנתק מקרוביהם ומהעיר שבה נולדו. גונן-אגמון טרם נתנה את פסיקתה.

בעמידר אומרים כי יפעלו בהתאם להוראות משרד השיכון. ממשרד השיכון נמסר כי השיבו לטענות המשפחה בבית המשפט.

דיור ציבורי בישראל 2009

הדיור הציבורי בישראל מיועד למשפחות ולבודדים שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות או לשכור דירה בשוק החופשי.

אלא שמאז הגעתו של גל העלייה מברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90, המדינה לא בנתה דירות חדשות וכתוצאה הביקוש עולה בהרבה על ההיצע ונוצר מחסור חמור בדירות.

כ-50 אלף זכאים ממתינים כיום לדיור ציבורי. רוב רובם של הזכאים הם עולים חדשים, שחלקם מחכים בתור לדירה כבר יותר מעשר שנים. מיעוטם ישראלים ותיקים, במיוחד אמהות חד-הוריות לשלושה ילדים או יותר. בערים בפריפריה יש דירות פנויות, אבל באזור המרכז קיים מחסור.

עם השנים מלאי הדירות אף קטן, משום שכ-26 אלף דירות מתוך כ-100 אלף דירות מדינה נמכרו לדייריהן במחירים מוזלים כחלק ממבצעים ממשלתיים, המתבססים על חוק הדיור הציבורי שיזם ח"כ רן כהן (מרצ), ואושר ביולי 2008. החוק המקורי קבע שבכסף שיתקבל מהמכירה תבנה הממשלה דירות חדשות. ואולם בפועל הדירות נמכרו, אבל הכסף נבלע בקופת האוצר.

הבניין בשכונת וורדה בלוד. ארונות החשמל משמשים לאחסון סמים. למטה: נעימה שיך-יוסף. בנה נפל קורבן לשכונה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s