הצדק הזה כולו שלהם \ משה קריף

חוק הדיור הציבורי עבר למרות שסיעת ש"ס לא השתכנעה להצביע בעדו

 משה קריף 26/10/1998

חוק הדיור הציבורי ריכז דרמה פוליטית אמיתית, אשר הגיעה לשיאה ביום קבלת החוק בשבוע שעבר. מי שנקלע למסדרונות הכנסת ביום שני האחרון, יכול היה לראות התרוצצות של ח"כים, אנשי משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, כשמעל כולם מנצח בפנים מתוחות מדאגה ח"כ מאיר שטרית, שהוביל את ההתנגדות לחוק החשוב.

לנו, בקשת הדמוקרטית, שליווינו את החוק והיינו מיוזמיו, נראה כי הרגע אכן חשוב ומכריע ביותר. חוק הדיור הציבורי הוא ללא צל של ספק חקיקה ומהלך חברתי מהחשובים שנעשו בחברה הישראלית מאז ומעולם.

כשיצאנו לדרך במאי 1997 ידענו, כי יש עוצמה אדירה לטענה הקושרת בין האופן בו מתייחסת מדינת ישראל לסקטורים כמו הסקטור החקלאי או לבעלי אינטרס אחרים, כמתנחלים או חרדים, לאופן שבו היא בוחרת להתעלם מצרכיהם של 130,000 דיירי הדיור הציבורי, שאין להם לובי ואין הם מופיעים בדיון המרכזי של החברה בישראל. תושבי הדיור הציבורי לא זכאים למה שאחרים נוטלים ללא כחל ושרק: מחיקת חובות הקיבוצים בסך מיליארדי שקלים, ספסרות בקרקעות, ההשתלחות בקופה הציבורית של בעלי עניין אחרים, ומולם עמד ציבור שלם שנדרש לשלם על דלות דירותיו במשך עשרות שנים.

בשבוע שעבר, הציע העיתונאי אברהם טל בעיתון "הארץ" לברר מי נתן מה בחברה הישראלית ולחלק את ההטבות על בסיסי זכויות בחברה הישראלית – לרמוז כאילו יש מי שנתן יותר ומי שנתן פחות, ולכן אין הוא ראוי.

היה גם מי שאמר וחשש, כי האופן בו אנו קושרים בין זכויותינו לדירות בדיור הציבורי לבין שאלות אדמות מדינה, שבעיקרן הן אדמות מושבים וקיבוצים, ירחיק מעלינו גם את האופוזיציה, ולא נצליח למצוא גם חברי כנסת מהאופוזיציה שיתמכו במהלך.

מאז מאי 97' החל מאמץ אינטנסיבי שנשא פירות באופן מהיר יחסית: מששמה הקשת הדמוקרטית המזרחית את נושא הדיור על סדר היום הציבורי הישראלי, שינה הדיור הציבורי את מעמדו. ממצב של ערב הפרטה ותיכנונים למכירת הדירות, כנראה לבעלי ממון שלטשו עיניהם לאדמות ולשכונות, לדיון נוקב על מעמדם של השכונות והאנשים. המאמץ הציבורי-תקשורתי שלנו בלם בשלב ראשון את המגמה.

לאחר מכן נתפנינו לנהל את המאבק הפרלמנטרי. ממשלת ישראל, מצידה, גם היא לא הרפתה ממאבקה בחוק ובכוונתו, כשהיא משלחת בחוק את ח"כ מאיר שטרית. זה האחרון עשה את כל מה שידע בהלכות תרגילים פרלמנטריים ושאר תרגילים, כדי להפיל את החוק. הגדיל שטרית לעשות בציניות מדהימה, כשביקש במארס 98' לראות בהצבעה בעד הקריאה הראשונה הצבעת אי אמון בממשלת נתניהו. ראש הקואליציה, משראה את ההפסד הפרלמנטרי המתקרב, העדיף להצביע אי אמון בשולחו, נתניהו, מאשר לאשר את החוק, הכל כדי לעכב את קבלתו. אפילו המגבית היהודית גוייסה לרוץ ולבוא מחו"ל כדי לספר לדיירי הדיור הציבורי שהדירות הן בכלל שלהם.

ההפגנות מול ביתו של ח"כ שטרית ביבנה מדי יום שישי במשך מספר שבועות לא הותירו עליו רושם מיוחד – נשים מבוגרות, משפחות וילדים, אנשים שנתפנו לבוא מעמל יומם ולהפגין מול חווילתו של שטרית, וזה אטם את אוזניו וכינה את המפגינים "ציבור מוסת".

אולם יותר משהפתיעו השבוע מאמציו של שטרית, היה זה ח"כ אריה דרעי, שהתנגדותו ליוזמה חברתית שאחרים אחראים לה ולא הוא, פשוט עיוורו את תבונתו הפוליטית המפורסמת. דווקא ש"ס, זו שעזרה לחוק בשלביו המוקדמים, בחרה להתנגד לחוק ברגע המכריע.

נפגשנו עם אריה דרעי וסיעת ש"ס על שריה בכנסת כשעה לפי ההצבעה. מול פוליטיקאים חרדים בני דור שני ניצבה חבורה אחרת של הקשת הדמוקרטית המזרחית. בתום שעה של ויכוח נוקב – שבמהלכה התחייב דרעי כי לא יאפשר לאף ממשלה בישראל "למרוח" או לבטל את תקנות מכירת הדירות כל עוד הוא בממשלה – לצערנו, לא השתכנעו בש"ס להצביע בעד החוק.

ניסינו לחשוב מדוע כה קשיח דרעי את עמדותיו, ויצאנו לחברי כנסת אחרים בניסיון לשכנע אותם בחשיבות החוק. מעניין שבדרך השלישית מצאנו אוזן כרויה לנושאים החברתיים ולחשיבותו של חוק הדיור הציבורי. המפלגה שחרתה על דגלה את רמת הגולן, השכילה להפנים רגישות חברתית, וכי בית הוא מנכסיו החשובים שיש לו לאדם. בדרך השלישית היטו את הכף ותמכו בחוק, למגינת ליבו של שטרית ולהפתעתו של אריה דרעי. בכך עשתה הדרך השלישית מהלך שאולי הוא החשוב בחקיקה החברתית של מדינת ישראל מאז קמה.

עכשיו ממהרים במשרד האוצר לתכנן את עיכוב ביצועו של החוק. כדאי לפקידי האוצר לשנן, כי 130,000 דיירי הדיור הציבורי מתייחסים מעתה אל ביתם כאל נכס שלהם – פגיעה בקניינם היא פגיעה ברכושו של ציבור גדול, והיא בהחלט בעייתית. ומשהו קצת אישי לסיום: מה לא אמרו וכתבו עלינו. בעיקר נטען כאילו אנחנו תנועה של אינטלקטואלים שלא מחוברים לרחוב. היו גם כאלה שהספידו אותנו. התנועה הזו רושמת לעצמה היום את ההישג החברתי הגדול, שהוא יותר מהישגי כל התנועות החברתיות גם יחד שקמו בישראל. כל זאת בלי לצאת לרחובות, בלי להדליק צמיגים ולהבעיר את המדינה. רק ביכולתנו להפנים את כללי השיח להיות לטובים שבתלמידים שלמדו את השפה: הפוליטית, התקשורתית, המשפטית והאקדמית.

בתחילת המאבק על הקרקעות והדיור הציבורי תחת הסיסמה "האדמה הזו גם שלי", נפגשנו עם נציגי ועדת רונן, שבחנו את טענות הקשת הדמוקרטית המזרחית. כשהצגנו מולם טיעונים משפטיים ומוסריים על העוול שבחלוקת הקרקעות וחוסר הצדק במקרה של הדיור הציבורי, הביטו בנו נציגי הוועדה, השפילו מבט לקצות נעליהם ובקול חלש אמרו: אתם צודקים. באותם הרגעים לא הייתי בגפי שם, חשבתי על הורי, הוריהם, אנשי השכונה, כולם עמדו שם איתי. חוק הדיור הציבורי שהתקבל השבוע, הצדק הזה, הוא כולו שלהם.

הכותב הוא דובר הקשת המזרחית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s