הנשים הלוחמות שרוצות לצאת מ"בניין הסרטן" באשדוד \ הארץ

שביתת הרעב שלהן לא צלחה, וכשניסו לחסום רחובות איש לא התייחס. ביקור אצל מובילות מחאת בניין פלדות באשדוד, ש-14 מדייריו חלו בסרטן

רועי צ'יקי ארד
19.8.12

מכאן: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1804601

לקראת ערב, החצר של בניין פלדות ברובע ח' באשדוד מתמלאת דיירים שיושבים על הספסלים ומביטים בפחד ובתיעוב על הבניין האפור מולם. חלק מהבניין נבנה מאסבסט והם מאמינים שהחומר הזה הוא הסיבה למחלות של רבים. בחוץ, לא רחוק ממתקני המשחקים הצבעוניים, שתי גבעות קטנות ללא עשבים. הדיירים טוענים שיש שם פסולת אסבסט משיפוץ עתיק. אחת הדיירות, גלית פיטוסי, מטפלת בקשישים במקצועה, סיפרה שאמרה לאנשי העירייה שאם זה לא אסבסט, היא תבוא עם בולדוזר ותיישר את הגבעות. לדבריה, זה הפחיד את כולם.

בניין פלדות הוקם בשנות השמונים כהוסטל, מרכז קליטה. גרות בו היום 84 משפחות, בעיקר ממוצא מזרחי ומחבר העמים. אני עולה במעלית שהילדים הוציאו ממנה את הנורה ולכן היא חשוכה. כשאני יוצא לאור, עומד מולי גבר מקועקע. הוא לא נלהב להתראיין, אבל מפליט "הילד שלי קיבל את שלו". אני לא מבין למה הוא מתכוון, ואז הוא אומר "את המחלה", ונעלם במסדרון השמנוני. המילה "המחלה" שבה על עצמה, עד שכבר מאבדת משמעות. במסדרונות הצרים מובילות אותי גלית פיטוסי ומישל אלקלעי, פעילות במאבק לצאת מהבניין. הן מצביעות על לוחות אסבסט שבורים, עניין בעייתי על פי חוק האסבסט, הדורש פינוי. "אישית לא אכפת לי הגודל של המקום שאעבור אליו. העיקר לעבור", אומרת מישל.

לפני חודשיים, הנשים הרגישו שהן לא יכולות לסבול יותר. הן הפכו את חצר הבניין למטה מאבק ושבתו רעב. חלק משלטי המחאה עדיין משתלשלים מהקירות, קמוטים כבר. אבל מי מגיע לרובע ח' באשדוד? שביתת הרעב הכושלת שלהן, שנמשכה כמה ימים, לא עניינה איש מחוץ לעיתונות המקומית שכבר שנים מסקרת את "בניין הסרטן". הנשים רצו לרחוב בייאוש וסגרו את התנועה הדלילה. גם זה לא עזר, אז הן פוצצו את ישיבת המועצה. דירות חלופיות הן לא קיבלו. בעירייה אמרו להן לחכות שמונה שנים לפינוי בינוי ואחר כך הורידו לארבע. מישהו רוצה לגור עוד ארבע שנים במקום כזה?

דיירי "בניין הסרטן" באשדוד | צילום: אילן אסייג, הארץ

אנחנו נכנסים לבית של א'. במטבח לוחות אסבסט חבולים, לידם תמונת שמן של הבבא סאלי. המקלחת חשוכה. היא חוששת לשים נורה באיזור האסבסט. "אני חיה על הפנים. חוץ מאסבסט יש כל היום ג'וקים ועכברים". אני מכוון אותה להתמקד באסבסט, אבל נראה שזהו הוא רק סימפטום להזנחת הדיירים, שאולי יותר מכל המילה הקלישאתית 'מוחלשים' ראויה לתאר אותם. "הכול כאן לא תקין", אומרת א'. "יש לי אפילפסיה והילדה שלי בהריון וחולה. הבניין הזה כולו רק זיהום, מחלות וסבל. מקטנים ועד גדולים, לכולם יש מחלות ריאה. אני כל היום מנקה". היא סיפרה שכשעברה למקום לפני כמה שנים לא גילו לה על האסבסט, "אחרת לא היינו באים. זה לא מקום לבני אדם, גם לא לפרות. אנחנו רוצים לעוף מכאן".

מישל עשתה עלייה. הגיעה מפאריס בשנת 1985 לאשדוד. "אני מצטערת שעליתי, אבל זה כבר לא רלוונטי", היא אומרת בעצב. "יש לי כבר שלושה ילדים פה, אין לאן לברוח". היא בין הנשים שחסמו את הכבישים ברובע ח' כשלא התייחסו לשביתת הרעב שלהן ומתלוננת על פינוי באלימות.

סוווטלנה ווסקוב, בת 61, עלתה לאשדוד מצ'רנוביץ שבאוקראינה. "כל מחלה שיש קיבלתי", היא מספרת. "אבא שלי קיבל סרטן פה והתאבד בקפיצה ואמי נפטרה כאן". היא מעלה אותי לביתה, ומראה לי את איזור האסבסט שרטוב בגלל בעיות ניקוז של הדיירים מלמעלה ומספרת שאמרו לה שאפשר יהיה לבדוק את מצב האסבסט רק כשיתייבש. "מזל שהבת שלי עזבה את המקום. אי אפשר לגדל פה תינוקת".

"יש לי ילד חולה סרטן", אומרת הדיירת מירה פלוסק. "אני לא יודעת אם מאסבסט. אבל הוא חלה פה. כשהבאתי אותו, היה בריא".

בניין פלדות ברובע ח' באשדוד | צילום: אילן אסייג, הארץ

זה מאבק של נשים. "נשים ג'דאיות וגברים חלשים", מאבחנת חברת המועצה האופוזיציונית הלן גלבר. "כשיש הפגנות, הגבר יכול להתעצבן ולהחזיר לשוטר", מסבירה אחת הנשים. "להרבה מהגברים יש כבר עבר פלילי ואנחנו לא רוצות שיסתבכו".

למרות ריבוי המחלות, בדיקות מעבדה העלו שריכוז סיבי האסבסט באוויר נמוך מהתקן. הדיירים זועמים על הדו"ח. איש לא יודע להסביר אותו וכעת מתארגנת בדיקה נוספת. דו"ח של המפקח המחוזי של משרד הבריאות שיצא ביום חמישי אומר כי "בין לוחות האסבסט מקננים מזיקים שונים כמו חולדות ויש מקומות שבהם האסבסט נסדק. הלוחות מהווים סכנה חמורה ביותר לבריאות הדיירים".

הדיירות בעיקר זועמות על יחיאל לסרי, ראש העיר. הן מספרות שלסרי הגיע לבניין לפני הבחירות והשיג את קולות הדיירים. אחרי הבחירות הוא נעלם. "לא ספרו אותנו כששבתנו רעב. לסרי לא ביקר בשביתה", אומרת אחת הדיירות. "גם אם אתמוטט ללסרי לא מזיז. הוא לא מתעניין בתושבים. רק כיכרות הוא יודע לבנות".

אחד היחידים שקשובים לאנשים השקופים מבניין פלדות הוא חבר הכנסת אילן גילאון ממרצ, תושב העיר. הוא מציע במקום לפרק ולבנות, מהלך שאמור לקחת שנים ארוכות ולגבות עוד חללים, פשוט לתת לאנשים השלמת שכירות כך שיוכלו לשכור דירות במקומות אחרים. "צריך העברה לאלתר", הוא אומר. "זה לא רק האסבסט, זו גם הפשיעה", אומרת אחת הדיירות. "יש כאן ילדים בני תשע שמעשנים לא רק סיגריות. יש כאן תחנות סמים והסוחרים מסיתים את הילדים שלנו".

"בבניין הזה יש את כל הבעיות", אומרת הדיירת גלית פיטוסי. "אם לא יעשו משהו מיידי, הבניין יקרוס. התקרות עשויות קלקר. נציגי כיבוי אש כינסו את כולנו ואמרו שאם יהיה קצר, לא נראה שום ניצוץ, אבל רק נריח. ואז פשוט צריך לעזוב ולברוח, כי חוטי החשמל יכולים להתלקח ולשרוף את הבניין".

חברת המועצה הלן גלבר שולחת אינספור מכתבים למשרדי ממשלה. "קוראים לי נודניקית. אין להם כח לשמוע אותי כבר", היא מתגאה. "אפשר לפנות את הבניין כבר היום. 14 דיירים חלו בסרטן. את חלקם הוציאו כדי שיבריאו. ומה עם פיקוד העורף? טיל קטן פוגע בבניין – מתים כולם".

מעיריית אשדוד נמסר בתגובה כי מציאת דיור חלופי ל-84 משפחות "אינה מעשית". "ראש העיר פנה לגורמים המקצועיים כדי למצוא את הנתיבים החוקיים לצמצום לוח הזמנים ופנה במכתב לשר השיכון בבקשה לקדם ועדת היגוי משותפת", נכתב בתגובת אשדוד, "מדובר בבניין בן 20 שנה אשר רק בשלוש השנים האחרונות זוכה לתשומת לב. העירייה מסייעת לדיירים: ניטעו גינות נוי, נוספו מתקני משחקים ויש פעילות פנאי לילדים".