פרוטוקול מאירוע הקמת השדולה לדיור ציבורי בכנסת

פרוטוקול חלקי

באולם נוכחים כ-70 פעילים ונפגעי דיור מפורום פריפריה, צוות דיור ציבורי של תארבוט, שתיל, רבנים למען זכויות אדם ועוד. מפגש של נפגעי הדיור מכל הארץ, הגיעו מעכו , מיפו, התקווה, רחובות, בית שאן, פרדס כץ, יבנה, כפר סבא, חולון, חדרה, ירושלים ועוד.עוד באולם יוזמי הקמת השדולה: דב חנין (חדש), אורלי לוי (ישראל ביתנו) ומירי רגב (ליכוד) וחברי הכנסת מוחמד ברכה (יו"ר חדש), עפו אגרבייה (חדש), אילן גילאון (יו"ר מרץ), ניצן הורוביץ' (מרץ), יואל חסון (קדימה), יוליה שמואלוב ברקוביץ' (קדימה), דוד אזולאי (שס) ואבישי ברוורמן (העבודה).

ח"כ דב חנין, מיוזמי השדולה, פותח, הוא מזמין את נפגעי הדיור שלא מצאו מקום לשבת לשבת עם חברי הכנסת. הוא מדבר על בעיית הדיור הציבורי ועל הביזיון שבפינוי המאהלים. הוא מסביר שיש כסף ויש בהחלט אפשרות לתת פתרונות. מעביר את רשות הדיבור לאורלי לוי אותה הוא הציג כמי שכבר מומחית של ממש בשאלה "איפה הכסף? ".

אורלי לוי, גם היא ממקימי השדולה, מפרטת לאן הלך הכסף (סלילת כבישים ואבטחה במזרח ירושלים- נזהרת מלהשתמש במילה התנחלויות), מספרת על בעיית השקיפות ועל דוח מרכז המחקר של הכנסת בנושא בהזמנתה ועל הצעתה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית.

דב חנין מוסיף "זו שדולה שהולכת להיות עם שיניים מאוד חדות, כי לא נותר לנו אלא להיות רציניים ותוקפנים".

מירי רגב מדברת ומציגה את הפתרונות שלה לבעיה. קודם כל ובאופן מיידי שכר דירה ריאלי לכל הזכאים.

שוש נתן מתפרצת ומדברת על שר השיכון בכעס וכאב רב. אורלי לוי, דב חנין ומירי רגב מבטיחים לשמוע את כולם. החכים מחליטים לשנות את סדר היום ולאפשר לשוש לדבר באופן מיידי. שוש בוכה. מספרת על הנכד שאיבדה בעקבות אוזלת היד של חברי הכנסת והשקרים והבטחות השווא של שר השיכון ועל בנה שיושב בכלא בעקבות מאמציו להשיג את הכסף לתרופות של הבן שלו.

אורלי סאלם אם חד הורית ממאהל רחובות מדברת על החיים הקשים במאהל, על הירידה בהישגים של הילדים בלימודים בעקבות החיים במאהל. על הקושי להשכיר דירה כשגם אין כסף וגם אין ערבות. מדברים על שכר דירה ריאלי? ומאיפה נוכל להביא ערבים? ומאיפה יהיו צ'קים? מספרת גם על הפחד שלה כאם במצוקה כלכלית שיקחו לה את הילדים.

אושרית לוי ממאהל גן סאקר מדברת עכשיו גם היא על המצוקה של החיים במאהל. דב חנין מחזק את דבריה ומוסיף שזהו ביזיון של ממש שהם עוד צריכים להאבק שלא יפנו אותם מאוהל. אושרית מדברת על הפתרון הלא מספק בעליל שהוצע לאנשי המאהל מצד עיריית ירושלים ועל דיון החירום שהתקיים בכנסת בנושא מאהלי האין ברירה אליו הגיעו מעט מאוד חברי הכנסת ורב הכסאון נותרו ריקים. "יחס לא רציני שאני נפגעתי ממנו אישית". "יש 16 ילדים במאהל ואין בעל דירה אחד בירושלים שמוכן להשכיר דירה באופן מיידי למשפחה במצוקה כלכלית כל כך קשה עם עזרה מזערית שכזו בשכר דירה. כבר היו לנו ניסיונות אובדניים של ילדים שנמצאים במצוקה קשה".

כמה מנפגעי הדיור שדיברו עד כה גם סיפרו על הרבה מאוד מבנים ריקים בכל רחבי המדינה וגם באיזור מגוריהם.

דב פונה לאיציק אמסלם כנציג מאהל התקווה "השבוע פונה מאהל התקווה בברוטליות ואטימות. אנחנו, חברי הכנסת שיושבים כאן מתביישים שככה פינו אתכם".

איציק אמסלם מדבר על ה"פתרונות" שניתנו למאהל מהעיריה. הוא מספר שגם את הסכום המגוחך במיוחד שהוצע להם הם לא קיבלו באופן מלא, מי שלא הציג חוזה שכירות קיבל רק חצי ובגלל הקושי המדובר למצוא מישהו שמוכן להשכיר דירה לאדם עם קשיים כלכליים מדובר ברב האנשים במאהל. "אנחנו דורשים לשנות את הקריטריונים , לקריטריונים רלוונטיים. איך יכול להיות שאדם שמוכר לרווחה ומקבל עזרה מהרווחה, הוא לא זכאי במשרד השיכון?" "אנחנו דורשים סיוע ריאלי בשכר דירה ובאופן מיידי".
(איציק דופק חתיכת נאום מרשים. כל כמה משפטים מוחאים לו כפיים. אני לא מספיקה לכתוב הכל. חברי הכנסת מהנהנים).
"התוספת שחברי הכנסת קיבלו למשכורת גדולה יותר מכל הכנסתו של נכה. מהתוספת השולית למשכורת שלכם אנשים צריכים לחיות". "אני קורא לך לקחת אחריות ראש הממשלה (…) תסכול גורם למרי. המאבק החברתי פרץ גבולות. המשטרה אלימה. ההבדל בין סיכוי לסיכון הוא קורת גג. זו ההזדמנות שלך ראש הממשלה". "אני רוצה לומר לראש הממשלה, שר השיכון, שר האוצר- היזהרו בבני עניים". "אני פונה אליכם ומבקש תעזרו לנו להיות חברה טובה".
(הרבה מחיאות כפיים מהנוכחים באולם)

אילן גילאון מעיר שאין ממה להזהר, שהאנשים הללו שקופים עבור המדינה ודרוש שינוי יסודי (בתמצות פשטני).

אורלי לוי : "קבענו ישיבת חירום בנושא פינוי המאהלים ובנושא גילויי הגזענות האחרונים ורק אנחנו (חברי הכנסת שיושבים פה בשולחן) הגענו".

ריחאני אבו אלח'יר מעכו "אתם מדברים כאן על הקריטריונים לזכאות, אבל אני רוצה להזכיר לכם שגם מי שזכאי לדיור ציבורי לא מקבל כלום. אמרו לי שאני מקום שני ברשימת ההמתנה, אחר כך עברתי פתאום למקום רביעי ועכשיו אני מקום שביעי ". נפגעי דיור אחרים מצטרפים ומספרים על מצב דומה.

אילן גילאון קורא לכולם לבוא אחרי הדיון להפגנה נגד הגזענות. אילן מדבר בכעס על מצב הדיור הציבורי "לא מאות דירות ריקות יש של החברות המשכנות, אלא אלפים! (…) המדינה גנבה מהדיור הציבורי והיא תצטרך להחזיר את הכסף הזה. לא יכול להיות שחברי הכנסת ידעו לקחת את הכסף אבל לא יידעו להחזיר אותו". אילן תולה תקווה במחאה החברתית. תתאחדו. תתעוררו. תדרשו את מה שמגיע לכם.

שרונה גואריהן, אם חד הורית מחדרה, מדברת על הקריטריונים האבסורדיים, שיש בהם העדפה ברורה למשפחות מרובות ילדים. "אני צריכה לעשות עוד ילד בשביל קורת גג?" (מישהי מהנוכחים בעולם "ואיך רוצים שחד הורית תעשה ילדים?")
מדברת גם על מתן דירות דיור ציבורי שהן מרוחקות מאוד ממקום המגורים ועל קיצוץ בקצבת מזונות בעבודה במשרה מלאה.

דב חנין: "המאבק שלנו יהיה מאוד קשה, לכן אנחנו חייבים לעבוד יחד, למרות חילוקי הדעות ביננו. נתעקש ונמשיך להאבק. אין ברירה".

ג'וני מיפו מתחיל לספר את הסיפור שלו. משלב מסוים קשה לו לדבר והוא מבקש מיהודית אילני שתמשיך אותו. הוא קיבל צו פינוי מחלמיש, בעקבות חוב לטענתם. הוא ליקט את הכסף לתשלום החוב. במעמד התשלום נאמר לו שהוא חייב לשלם עוד סכום נכבד, מעל עשרת אלפים, על ההוצאות המשפטיות. הוא נבהל ושם במשרדי חלמיש הוא קיבל אירוע מוחי ופונה לטיפול נמרץ.

(חברי הכנסת לא יודעים מה לומר)

רחל לוי, מיבנה, עם צו פינוי גמיש מדירת עמידר, מדברת בזעם: "אנחנו דורשים להפסיק לאלתר את כל הפינויים וההריסות" (כפיים) "אנחנו רוצים לעבוד ולחיות בכבוד. קורת גג היא זכות שלנו ולא חסד. הגיע הזמן שהעם ידרוש ולא התחנן. הם יגידו לכם שאתם האשמים, אבל אתם לא אשמים! יש כאן מדיניות, יש לחברי הכנסת מטרות ואתם לא המטרות. יש בחירה מכוונת להתעלם מאיתנו. אנחנו לא צריכים להתחנן. אנחנו לא צריכים להשלים עם זה. המחאה תגדל ותגדל. אנחנו לא נוותר. אני אומרת לכם שאני לא אוותר על הבית שלי. ואם אנחנו לא נקבל את מה שמגיע לנו, אז הגיע הזמן שכל חברי הכנסת ילכו הביתה".

ח"כ יוליה שמואלוב ברקוביץ' אומרת שלא נבנו דירות של דיור ציבורי מעל חמישים שנה. אורלי לוי מתקנת אותה.
"כשאני שומעת את הסיפורים שלכם אני מתביישת במדינת ישראל ועוד יותר אני מתביישת להיות חברת כנסת במדינת ישראל".

ברברה אפשטיין מסינגור קהילתי מספרת שיחד עם עוד ארגונים הם ניסחו שש הצעות חוק. אני לא מספיקה לכתוב את הדברים שלה. 

אורלי לוי מציעה לה להוסיף משהו שחסר ומעירה שהם עשו עבודה טובה אבל שאפשר להמשיך לחלום

שפרה ביטון, משכונת התקווה, מדברת כנציגה של פורום פריפריה. מדברת על שכר הדירה הלא ריאלי, על המצוקה היומיומית הקשה והשוחקת של נפגעי הדיור. מרחיבה על האבסורד הגדול בטיפול של המדינה במצוקת החד הוריות. "המדינה מנסה לנדות את החד הוריות. לא מאפשרים להן לקיים יחסים, כשהן נכנסות לקשר פוגעים להן בהכנסות, לפעמים הן מכירות גבר שגם הוא גרוש ומשלם מזונות, אולי הם חושבים שכל חד הורית יוצאת עם טייקון. אם אסור להן לקיים יחסים אז תבנו להן מנזרים". "אני קוראת להפסיק מיד את כל הפינויים וההריסות ולבטל את כל החובות. כל האנשים כאן בחדר צריכים אתכם חברי הכנסת שתעשו להם תספורת".

דב חנין מסכים עם שפרה. המדינה צריכה לעשות תספורת למי שבאמת זקוק לה ולא למי שיכול לחיות טוב מאוד בלעדיה.

זהבה גרינפלד, חיה עם בנה בדירה של עמידר בפרדס כץ: "אני הייתי במאבק שלי לבד, עד שהגעתי לתארבוט והכרתי אנשים מדהימים עם מצוקה דומה לשלי. הכרנו בדרך הרבה אנשים שמפחדים, שלא רצו שנחשוף את השם שלהם, כי מי רוצה לאבד את קורת הגג שלו? מי רוצה להתעסק עם הביריון הכי גדול בשכונה? (עמידר). יש לי חבר בפרדס כץ שחי בדירה שעמידר בנתה מסביב לצינורות ביוב. הוא לא יכל לבוא לפה היום. הוא בכיסא גלגלים ולא יכול להכנס לשירותים בבית שלו, גם לא לנוע בחדרים ולא לצאת מהבית כי יש מדרגות.  עמידר מתעללת באנשים. הבן שלי פגש את הוצאה לפועל כבר כשהוא היה בן 8. באו ולקחו לו טלוויזיה שחור-לבן שהוא שאל ממישהו. חזרתי הביתה ומצאתי אותו רועד. הוא בחיים לא ישכח את מה שעשו לו. עמידר מסתירה מאנשים. כשאמרו לי שיש לי חוב וביקשתי לראות אותו הם אמרו שנעלמו הדפים, פעם אחרת הם אמרו שהחובות נצברו כשלא היה להם מחשב אז אין רישום. איך יכול להיות שאני צריכה לשלם חוב אבל לא יכולה לראות ממה נצבר לי חוב? האנשים כאן הם אנשים שדורכים עליהם והם קמים ושוב ושוב דורכים עליהם והם קמים. אלה אנשים שיכלו לנהל מדינה. עכשיו כשאמרו לי לבוא לכנסת, אמרתי לעצמי, אללה יודע, הכנסת זה מוסד לא יעיל. ועכשיו אני כאן ואני פונה אליכם ומבקשת שתפתיעו אותנו. באמת. אנחנו אוהבים הפתעות".

מור דיטש מצוות דיור של האסיפה הארצית מספרת על העבודה הרבה שהם עשו עד כה: למידה של חוקים, מיפוי של מחוסרי הדיור (שהוא מקיף יותר מזה של משרד הרווחה) ועכשיו פרוייקט דיור-טיוב שבמסגרתו פעילים מעלים לרשת עדויות רבות של אנשים שונים בנוגע לדיור ולפתרונות שהם צריכים. "מהר מאוד הבנו שאם למישהו אין בית זו לא רק בעיה שלו, זו גם בעיה שלי, של הסטודנטים, של מעמד הביניים. של כולנו". "אנחנו מאמינים בפתרונות דיור לכל מי שזקוק לפתרונות דיור".

דב חנין: "מה שאתם עושים זו עבודה חשובה מאין כמותה, מלבד האיסוף של מידע ועדויות, אתם נלחמים באחת הטכניקות החזקות ביותר לדיכוי מאבקים חברתיים, טכניקת "הפרד ומשול". מלמדים אותנו שהפתרון של אחד בהכרח ייצור מצוקות אצל האחר ושאנחנו צריכים להאבק זה בזה.

פאניה, אם חד הורית לילד חולה מירושלים: "לא מדובר פה באנשים שרוצים שתרחמו עליהם (…) אתה חי במדינה הזו מחובות של בנקים. אתה נחנק. הבנקים לא עומדים לצידנו. לא לצידי ולא לצד אף אחד מהאנשים פה. אני מדברת כאמא שפשוט חרב עליי עולמי. ועדה אחר ועדה של עמידר והם מסרבים להכיר בנכות של הבן שלי. מי הם שיגידו לי מה הבן שלי מסוגל ולא מסוגל לעשות? מי הם שיגידו לי מה המצב שלו? התרופות שלו עולות 1500 שקל בחודש. הוא צריך להיות בכסא גלגלים בשביל שיסכימו שהוא חולה? שיסכימו שמגיעה לו קורת גג?"

לואיז סמרקורן ממאהל התקווה מדברת בשקט ולאט ופתאום יש דממה באולם. דב חנין מעיר שהיא נרשמה לדבר ראשונה אבל חיכתה בשקט בשקט מבלי להתפרץ. לואיז עונה שזה לא אופייני J : "אני אם חד הורית לילד מקסים. כשאני החלטתי להביא את הילד שלי לעולם הייתי זכאית לדיור ציבורי, מאז החוק השתנה. יש לי מאה אחוז נכות, אני יתומה, ועליתי לארץ לפני 30 שנה. קשה לי מאוד להאמין במדינה שלי. אני רוצה עתיד טוב יותר לילד שלי. לילדים של כולם. שלא יגדלו כמו שאנחנו גדלנו. הילד שלי צריך קורת גג, הוא צריך מיטה חמה, חדר ללמוד ולשחק בו. חמישה בתים הוא עבר כבר והוא רק בן חמש. קשה לי קצת לדבר בגלל העוצמה של הרגשות. השבוע זרקו את הילד שלי מהאוהל. זרקו אותו מהרחוב אל הרחוב. נתנו לי צו הרחקה מהאוהל שהוא הבית שלי ונתנו לי מעצר בית ואין לי בית. אין לי יותר שום אמונה במדינה ואני מאוכזבת ממנה. אין לי יותר מה לומר".

דב חנין: "גם אני מאוכזב אבל אנחנו לא מוותרים".

לואיז: "לא! מה פתאום מוותרים?"

יוני יוחנן מהמאבק בליפתא, 13 משפחות שקיבלו יום אחד צו פינוי, אחרי שהן חיות במקום שישים שנה, מעלה את הסיפור של עובדיה שגר בדיור ציבורי, המוגדר כאדם עם 70% נכות החי מקצבת הכנסה של 1300 ש"ח לחודש אשר הוצא לו צו משפטי לעזוב את ביתו עד סוף החודש. ביקשתי מהחברים שלפני שמוציאים חוקים צריך להקים ועדה שמורכבת מעובד סוציאלי ונציג ציבור ושתבדוק כל נושא של פינוי דייר מהדיור הציבורי ע"פ קריטריונים שנקבעו. יוני מספר על 13 המשפחות בליפתא, אשר יושבו בשנות ה-50 ע"י הסוכנות היהודית אשר קיבלו בזמן האחרון צווי פינוי והוגדרו כפולשים. "במדינה כיום יש 100,000 תושבים ללא חוזה במקומות כמו ליפתא, כפר שלם, סומייל, בת ים- שכונת עמידר, שכונת הארגזים ועוד. אם היו מגדירים את הקיבוצים כפולשים מה היה קורה? הרי קל למדינה לבוא לאוכלוסיות חלשות שרוב האנשים שם קשי יום ואנאלפביתים ומבקשים מהם להתפנות ללא כל תמורה. איננו מקבלים צדק מבית המשפט והשאלה- איך בית המשפט יכול לפנות תושבים מהדיור הציבורי? שכן יכול היה בית המשפט לקבל חוות דעת משירותי הרווחה ולקבל החלטות גם משיקולי צדק. פניתי לחברים אשר עושים הרבה סקרים, ושאלתי כמה מנדטים חברי הועדה יקבלו? וביקשתי מהם שיעשו סקר- כמה העם מאמין בצדקתו של בית המשפט? לצערי, כ-50% מהאנשים אינם מאמינים בבית המשפט, וטוענים שהוא קליקה של שופטים הבוחרים את עצמם, גרים בנכסי נפקדים ברחביה ובקעה אשר ידעו להסדיר את זכויותיהם ע"פ הפנקס האדום, 98% מהשופטים הם אשכנזים אשר הואילו בטובם להכניס מזרחי אחד לבית המשפט העליון, כדי לצאת ידי חובה. בית משפט שמפנה את מאהל התקווה ואת מאהל גן סאקר הוא בית משפט שלא עושה צדק, שאנחנו לא יכולים לסמוך עליו". יוני מבקש הצעת חוק שתושבים שיושבו ע"י המדינה בשנות ה-50 יוגדרו כדיירים מוכרים ולא כפולשים. בנוסף, מנהל מקרקעי ישראל לא ימכור קרקע לטייקונים שבה מתגוררים תושבים ולא יפקירם לחסדי הטייקונים מבלי להסדיר את זכויותיהם.

סמירה קאדי מיפו: "הסיפור שלי ממש ארוך… מעל חמישים שנה, אבל אני אנסה לקצר בשתי מילים. "(לצערי לא הספקתי לכתוב כלום) 

שי נימצן פעיל מחדרה מדבר על ארבע נקודות:

  1. מדברים בישראל על שקיפות. אין דבר יותר עכור מהחברות המשכנות. רוצים שקיפות? האנשים הם שקופים. זו שקיפות מושלמת. זו בעצם חברה פרטית באחזקה ממשלתית שממציאה חובות ואין שום דרך לדעת מאיפה. זה צד אחד של ההפרטה. היום ביפו היה סיור ליזמים למכירת דירות – זה הצד השני של ההפרטה. עמידר מוכרת דירות של הדיור הציבורי כאילו זה גינדי שמוכר מגדלים.
  2.  מימון שכר דירה ריאלי – יוצר דור א' ודור ב' (כמו הסכמי שכר עם עובדים) של דיור ציבורי, והיות ואין צפי בירידת הזכאים והנצרכים של הדיור הציבורי, והיעדר הבנייה, אם הדבר לא יהיה מעוגן בחוק, או באג'נדה של המפלגה, אין שום הבטחה שזה יישמר. יבוא פתאום מישהו ויבטל את זה.
  3. כובד משקל פוליטי – אמנם מדובר בשדולה של דיור ציבורי שפועלת באופן הזה של קידום הצעות חוק, אולם היא צריכה לדעתי גם לעסוק בכך שמפלגות יקחו את הדיור הציבורי כנושא באג'נדה שלהם. לראות איזו מפלגה לוקחת את זה כאישיו ולא רק כהצעת חוק פרטית של ח"כ בתוך המפלגה. כמו כן לראות האם החכ"ים משתמשים בכובד משקלם הפוליטי בעניין הדיור הציבורי.
  4. מה קרה לכסף של הדיור הציבורי? זו אידיאולוגיה של משרד האוצר. מיליארד שקלים עברו לסוכנות היהודית – מישהו בכלל יכל לדעת מזה? האם האזרחים היו מסוגלים בכלל לדעת מזה מבעוד מועד? כך גם לגבי כל יתר הסעיפים של מיליארדי השקלים שלא הגיעו לדירות חדשות (בין אם זה הוקצה לדברים אחרים או נשאר ללא מימוש) – מדובר באידיאולוגיה של משרד האוצר.

אלינור מרחובות אם חד הורית לילדה אחת מדברת (לא הספקתי לכתוב)

דב חנין (שהוא כבר מזמן חבר הכנסת היחיד שנשאר באולם) מסכם: "חשוב להבין שאנחנו לא יכולים לצערי להבטיח לכם שום דבר. אני חייב להיות אתכם אמיתי. אנחנו נאבק כמה שנוכל, אבל אנחנו עומדים מול חומות של אטימות ואנחנו לא יכולים להבטיח, לצערי, שננצח".

מישהי שואלת: "אבל מה הסיבה של מישהו לא לתמוך בדיור ציבורי?"

דב עונה: "זו אידיאולוגיה. אנחנו נאלצים להתמודד עם אנשים שדיור ציבורי סותר את האידיאולוגיה שלהם. שהם לא מאמינים שזו אחריותם לספק קורת גג, שהם לא מאמינים שזו האחריות שלהם לדאוג שלא יהיו אנשים ברחוב".

מיכל ורשבסקי מצוות דיור ציבורי של תארבוט-התחברות מבקשת מדב שיקפידו לעבוד בשיתוף פעולה ולעדכן אותנו לגבי דיונים ופעילות.

About these ads

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s